מתחת לפני השטח: כך נראית המערכה על נשמות הדור

הכל נראה רגיל. הישיבות הומות מלימוד, הסמינרים מלאים. לכאורה, גם אצלכם בבית הכל מתנהל כשורה. המשגיח לא מתקשר, ורשמית – שום דבר לא השתנה.

ואז זה מגיע.
זה קורה בשיחת טלפון אחת בערב. שינוי קל בטון. רעד קטן שמנסה להסתיר קול "בוגר". משפט אחד שנזרק לחלל החדר באדישות מעושה  ומפעיל מיד אלפי פעמוני אזהרה. גוש קפוא של פחד נוחת בתוך בית שכל מהותו חום של יראת שמיים.

דור הניסיונות, לא שיערו אותו אבותינו. רגע אחד של חשיפה לרוח רחוב אכזרית, ושנים של השקעה עלולות להיקרע לגזרים.

הרי מה לא עשינו בשבילם. בשביל שהשתיל הרך והחינני שלנו יצמח. בשביל שהמתבגר שלנו יחזור עם חיוך מאושר מבית המדרש. המזוודה שנארזה באהבה, עוגת השמרים לשבת, הפתק הקטן עם השוקולד. הכל הושקע כדי שיהיה לו "גישמאק". כמה לב, כמה נשמה.

ואותו לב ממש מתרסק כאשר השבר מגיע. פתאום העיניים הבורקות הופכות לריקות. אטומות. משהו שם בפנים פשוט כבה.

מה לא ניסינו, הסברים, שכנועים, דמעות. אוהו, כמה דמעות. ולפעמים מגיעים למצב שבו נדמה שהכל אבוד. יש מקרים כואבים שבהם מסתכלים על הילד ומבינים: אין לו כבר בחירה. הוא שקוע מדי. קפוא מדי. אדיש מדי. בלב שלו כבר אין "שני צדדים". כולם מסביב כבר התייאשו והרימו ידיים.

אבל יש כוח אחד שעוד לא ניסינו. כוח אדיר שכבר עבד בעבר. כוח שהצליח לרומם גם את אלו שהיו שקועים הכי עמוק שיש.

לצירוף שמות למעמד הגדול לחצו כאן>>>

רבבות שהיו בתוך מ"ט שערי טומאה, על סף שער הנו"ן העפילו משם למדרגה שמלאכי השרת מתקנאים בה. הם לא בחרו בזה, כי הלב שלהם היה אטום מדי בשביל להבין. "כפה עליהם הר כגיגית" בהבזק אדיר, מסנוור, מצמרר. בחיבוק עוטף, מגונן ומכוון. באהבה ממיסה שאינה מותירה מקום לשום רצון אחר.

זהו כוח שבא מלמעלה. כוח ששובר את הקרח ומרפא את השריטות העמוקות ביותר בנפש. ופתאום "וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב". רואים שינוי. משהו נדלק מחדש.

יש מחלות שמספיק בשבילן תה עם לימון, שמיכה חמה ואמצעים פשוטים. אבל לפעמים חייבים בית חולים, כוח חיצוני, עוצמתי, שיפעיל מחדש מערכות שקרסו ויעיר לבבות שקפאו.

וזהו בית הרפואה לנשמות הגדול בעולם: מעמד הר סיני. חז"ל הקדושים חושפים את הסוד: "כל ישראל שעמדו על הר סיני נתקדשו ונטהרו... ונתרפאו מכל מום". בין אם זה עיוורון וצליעה גשמיים, ובין אם טחו עיניים מראות אלוקים, האש של התורה צורבת את הפצעים, מטהרת את הזיהום הרוחני, והלב מתרפא.

ורבינו השל"ה הקדוש כבר הורה: זאת עשו וחיו. להתחנן ולהתפלל בערב ראש חודש סיוון. להשליך על ה' יהבנו.

ומרנן ורבנן, גדולי הדור הנושאים במשא הדור ונחשפים לסיפורים הקשים, לדמעות ולהררי הכאב, מורים לנו כעת הוראה מצמררת:
עמדתם תחת ההר? התפללתם בערב ראש חודש? אל תרפו.

גם אחרי תום מעמד התפילה על ציון השל"ה אנחנו לא מרפים. נעמוד שם תחת ההר יום ועוד יום, עד שיקבלו תורתי.

כסדר שהורו גדולי ישראל, לימוד בקדושה על ידי מופלגי תורה, וסדרי תפילה בקול שוועה. אנו נהיה שם מדי יום ביומו, בכל ימי ההכנה ובימי ההגבלה, במלחמה שאינה פוסקת לרגע.

ויהי ביום השלישי.
בערב חג השבועות, זמן קבלת התורה  ייבקעו השמיים בקולות וברקים.

שם, על ציונם הקדוש של בוני דור התורה בדורנו - מרנא החזון איש זיע"א והסנדלר הקדוש זיע"א, תתרומם זעקת "והערב נא" קורעת שחקים.

שם יעבור לפני המחנה, בקול שוועה ודמעות שליש, מנהיג הדור ראש הישיבה הגאון רבי חיים פיינשטיין, הנושא על לבו את כאב הדור. שם יישא קול תחינה כ"ק גאב"ד מזוועהיל

הם יעמדו שם עם השם של הילד שלך. עם הדמעות שלך. ויזעקו לפני האלוקים:
"לקיים בריתו אשר כרת"
"הפנה לבבו אליך כל הימים"
"כפה עליו הר כגיגית. תחמם לו את הלב."

אבא. אמא. השנה אתם לא נשארים לבד במערכה. קחו אתכם את הכוח הנורא של ימי ההכנה. כי אי לאו הנהו יומי, אם לא עכשיו, מתי?

הכוח של מתן תורה ניתן לנו בדיוק בשביל הימים הללו. אל תרפו. אל תוותרו עליו.

הגישו עכשיו את השם של הילד או הילדה למהלך התפילה והלימוד הרצוף של "תורת חסד", ותזכו בכוח הנורא של הר סיני לראות את המחיצות קורסות, את המסכים נשברים ואת הלב מבין ושב.

לצירוף שמות למעמד הגדול לחצו כאן>>>