אפרת ברזל

"את תמיד כותבת על הקשר בין הורים לילדים, וכמה חשוב לחבק אותם, אבל עם הבת שלי זה ההיפך". מכתב מאמא כאובה שמבקשת קירבה. ולא מקבלת 

בוקר טוב ערכים. יהודי הוא יהודי. ליהודי אמיתי לא מספיקים חיי רווחה, כסף ושבילים של אופניים, יהודי יחפש בסוף חיי משמעות ולמען. בלי זה הכל יראה לו דל // טורה של אפרת ברזל

הורים יכולים להדליק מדורות, להעניק אושר בלב הילדים שלהם, אבל יכולים גם לכבות להם את האור | חמישה קרשים רגשיים ומה קורה להורה שעושה את עצמו סוחב? // טורה של אפרת ברזל

לייקים, מחמאות, והצורך להיראות ולקבל מילים טובות. 'תהיי מאושרת על ידי עצמך' זו סיסמה יפה אבל אפשרית רק אחרי שהבטן מלאה. כולם צריכים להרגיש שווים, נשמעים | ומה קורה לילדה שאין לה מילוי בילדות, היא לא יכולה להיות הפרח שאמורה הייתה להיות // טורה של אפרת ברזל

קרובי המשפחה שאינם כאן יותר משאירים אחריהם בליבנו חלל ריק, לתוכו נכנסים רגשות געגועים וזיכרונות, על סבא מוטי ז"ל שמעולם לא הכרתי אבל השאיר בהעדרו הנצחי רשות לבכות, לצחוק, לגעת // טורה של אפרת ברזל

על זוגיות ושוני, על תפיסות שונות של חיים שמגיעות לסדר דווקא בלילה הזה // אפרת ברזל בטורה האישי על ליל הסדר האישי שלה

פסח - בשילוב התזונה שהוא מציע, עם השליטה היהודית על הזמן, יוצר אצל בעלי תשובה כוח של תמצית הומאופתית שאמורה להחזיק לנו כמעט שנה // טורה של אפרת ברזל

טיול בשלושה חלקים - ארטיק פיסטוק, חרדים בקיבוץ ותפוחי אדמה. בכניסה לקיבוץ היא שאלה אותנו; "מה אתם עושים פה"? "מטיילים" ענינו. "פה?" היא שאלה ומיד אמרה "פה אסור לטייל" // טורה של אפרת ברזל

על הנקודה של קו לקו מהילדות של כולנו ועד הנקודות הפנימיות שיכולות להירקב בתוכנו, אם לא נדאג להאיר אותם בפנס אנושי נכון // טורה של אפרת ברזל

מה שלא יקרה כאן, אני אוהבת אותך, ואני יודעת שגם אתה אוהב אותי. אחי היחידי. הכי אחי | אפרת ברזל בטורה האישי על אחוות האחים שיש לה עם אחיה היחיד, למרות היותו חילוני ושונה כל כך

אמפתיה, סימפתיה, דיאלוג של נפשות, על התהליכים המשותפים המתרחשים בין שני אנשים: האחד הבא לבקש סיוע והשני הנותן. כולם יוצאים נשכרים. נגמרו הימים של אהה אהה ואיפה זה פוגש אותך // טורה של אפרת ברזל

מה הם חומרי הקריאה, הצפייה, ההקשבה שאומרים לנו: גדל. מי הם האנשים לאורך החיים שנרשה לעצמנו להכניס פנימה אל אישיותנו, ללמוד מהם ולגדול נכון // טורה של אפרת ברזל

מה מרגישות הילדות שלא מתקבלות לסמינר שעליו חולמות, דחיה. ומה היא בנפש עושה. כאב של ילדה טובה // אפרת ברזל בטור אישי על הבנות שחשות דחיה מצד מנהלי הסמינרים

מה קורה לנו כשהילדות שלנו יולדות? כמה חלוקה יש בכאב, כמה שותפות יש בתהליך ואיך אנחנו קולטות שמחות? בתי, אני מעריצה שלך // טורה של אפרת ברזל

יש קונה עולמה בשעה אחת. על סבתא עליזה החילונית שבשעתה האחרונה חזרה בתשובה, " עכשיו אני רואה את הכל בבירור, צריך לשמור שבת ולכסות את הראש ולדבר לשון הרע זה הכי אסור"

תקשיבו לילדים שלכם. הם יודעים דברים שלא תמיד נעים להם להגיד. אפרת ברזל בטור אישי על הרגעים בהם יש צורך להקשיב לילדים שלנו למרות שאנחנו חושבים אחרת

אנחנו זקוקות למחמאות. ככה נבראנו. ואם לא תתנו לנו אותן ניקח בעצמנו. מתוכנו. זהו, אנחנו לומדות לעשות את זה, אמנם לפעמים באיחור אבל עדיף מאף פעם לא // טורה של אפרת ברזל

את היית מדי דתיה לי והרבנית הזו מדי צדיקה לי, אבל החלטתי ללדת את התינוק, נדרתי נדר לעצמי שכשהוא יהיה בן עשר אתקשר להגיד לך תודה. זה היה נראה לי רחוק, עשר שנים. אבל זה הגיע | טורה של אפרת ברזל

לאן הלכנו? הלכנו. הלכנו רחוק. הלכנו לטלפון, הלכנו להיות נחמדות לשכנה, ענינו בכל הקבוצות, התנדבנו בכל העמותות, ושכחנו את כמה הילדים הגדולים  שלנו צריכים אותנו

"רק רציתי שיתנו לי מקום לדבר על העצב שלי", היא סיפרה  לי, "גם אם הוא לא מתאים למשפחה הזו שתמיד שרים בה ורוקדים בה, שלא יחזירו אותי אוטומטית למקום התקין הזה שלהם כל הזמן" // אפרת ברזל בטור אישי על עצב והמקום שלו