צום י"ז בתמוז (שבעה עשר בתמוז) הוא אחד מששת הצומות שנקבעו ביהדות, ואחד מארבעת הצומות שנקבעו כזכר לחורבן. הצום, שנקרא גם הצום הרביעי, מתחיל בעלות השחר ומסתיים בצאת הכוכבים.
הסיבה המוכרת ביותר לצום זה היא בקיעת חומות ירושלים, אולם במסכת תענית מובאות עוד מספר סיבות: שבירת הלוחות על ידי משה רבנו - בעת שירד מההר וראה שעם ישראל חטא בעגל, ביטול קרבן התמיד - שכן עם ביקוע העיר נקראו הכהנים להלחם ולא נמצא מי שיקריב את הקרבן, שריפת ספר התורה בידי אפוסטמוס (נחלקו הדעות מיהו אפוסטמוס. לפי דעה אחת הוא אנטיוכוס, לפי דעה אחרת זהו חייל רומאי.), הועמד פסל במקדש - על פי דעה אחת זהו מעשה שריפת הספר בידי אפוסטמוס ולפי דעה אחרת הועמד פסל ממש על ידי מנשה מלך יהודה, וכמובן ביום זה נבקעו החומות.
בתלמוד בבלי נכתב כי בזמן בית ראשון נבקעו החומות ביום ט' תמוז ואז גם צמו, ולאחר בניית בית שני בוטל הצום. משנחרב, נקבע הצום שוב ביום י"ז בתמוז שאז נבקעו בפעם האחרונה. בירושלמי לעומת זאת נכתב כי גם בבית ראשון הובקעו החומות ביום י"ז בתמוז.
אצל הספרדים ובני עדות המזרח נהוג להכריז על התענית שבשת שלפניה.
"כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו"
טעמים שונים נאמרו בהלכה על החובה לתת צדקה ביום התענית. הן כי עיניהם של עניים נשואות לצדקה, והן כדי לכפר על החטאים כחלק מדרכי התשובה • מקיימים כעת את פסק ההלכה ותורמים את הוצאות סעודות היום לעניים