החוזר הגרי"ל שפירא שנחת השבוע ממיאמי הגיע לביקור היסטורי במעונו של ראש הישיבה הגר"ד לנדו. במהלך הביקור הנדיר שכמותו לא התקיים שנים רבות העלו השניים זיכרונות על גדולי ישראל שבמחיצתם זכו לשהות.

בנוסף, במהלך הפגישה שוחחו ראש הישיבה והחוזר על הדיון המרתק וההיסטורי שהתקיים לפני שנים בסוגיית ה'תכלת' שבציצית.

לידי 'בחדרי חרדים' השיחה המליאה בין ראש הישיבה לחוזר:

הגרי"ל: כבוד גדול בשבילי להיות כאן.

הגר"ד: במילים כאלו אפשר הרי...

הגרי"ל: אבל האמת הרי היא האמת...

הגר"ד: אתם ממשפחת שפירא מארץ ישראל?

הגרי"ל: לא. הורי מרוסיא.

הגר"ד: הרי יש סוגים שונים של משפחת שפירא.

הגרי"ל: ישנם הרי שפירא מהמגלה עמוקות, ישנם שפירא ממונקאטש, המשפחה הרי מגיעה מהעיר "אשפיירא", השם הרי מגיע משלושת הערים "שום" שפירא, ורמייזא, מגנצא. הרי בקינות דתשעה באב מזכירים את העיר, והצרות שהיו שם. אומרים שאלו שנצלו מהתקופה ההיא, קראו לעצמם שפירא על שם העיר ההיא. ונמצא שלאו דוקא שכל הנקראים בשם זה הם קרובי משפחה, אלא שכל אלו שנצלו קראו לעצמם בשם זה.

הגר"ד: המשפחה שלנו (לנדא) מקורה מעיר באשכנז. ישנו עיר בפולין (וגם במקומות אחרים)...

הגרי"ל: הנודע ביהודה הרי גם נקרא לנדא...

הגר"ד: הוא הי' הרי לוי, אנו הרי ישראלים לא לווים... עכ"פ אי אפשר לדעת. היו כאלו שבאו לרוסיא עם שמות משפחה של ספרדים, רבנים, וגדולים, ולפי שמות המשפחה נראה שמקורם מספרד.

הגרי"ל: אפילו שהם עצמם כבר לא היו ספרדים.

הגר"ד: כולם בני אברהם יצחק ויעקב...

הגרי"ל: אני מגיע עכשיו ממיאמי, פלורידה. שם יש ישיבה, בית כנסת.

הגר"ד: למדתם בישיבות באה"ק?

הגרי"ל: לא, למדתי בישיבות הקדושות באמריקה.

הגר"ד: נולדתם שם?

הגרי"ל: לא. נולדתי מיד אחרי המלחמה, הוריי ברחו מרוסיא..

הגר"ד: במחנות?

הגרי"ל: כן. שם, בפריז, נולדתי. ואח"כ הגעתי לאמריקה.

הגר"ד: מאיפה ברוסיא אתם? מאיזה איזור?

הגרי"ל: אבי הגיע מעיירה בשם קראלעוויטש, מאוקראינה. הרב שם הי' רב ידוע אצל חסידי ליובאוויטש, ת"ח גדול, גאון עצום, עד שהיתה סברא אצל כ"ק אדמו"ר מהרש"ב נ"ע (מליובאוויטש) למנותו כראש הישיבה שייסד בליובאוויטש. קראו לו ר' מענדל דובראווסקי זצ"ל. הוא הי' דוד אבי.

הגר"ד: הוא הי' בדורות מאוחרים יותר, מדורות קודמים יותר ידוע מבין גאוני חב"ד, הדברי נחמי'.

הגרי"ל: ר' נחמי' מדובאראוונא.

הגר"ד: הוא כותב הרבה פעמים בספריו על הרב (בעל התניא) "מורי וחמי זקני".

הגרי"ל: הוא הי' חתן אצל בנו של בעל התניא, רבי חיים אברהם זצ"ל. והוא הי' תלמיד חבר של כ"ק אדמו"ר הצמח צדק מליובאוויטש. ישנם גמרות בהם מודפסים הגהותיו על הש"ס.

הגר"ד: יש לו גם שו"ת. ראיתי בתשובותיו ששקו"ט עם גדולי דורו.

הגרי"ל: הוא הרי נפגש פעם עם רבה של ביחוב ישן, הרד"ל, ונסעו ביחד בעגלה, וזה הי' ערב ראש השנה, הי' מאוחר מאוד, עד שעלה חשש שצריך להפסיק את הנסיעה מחשש חילול יו"ט, ומצד שני לא הי' להם שופר. והתחילה שקו"ט אם איסור תחומין דוחה מצות תקיעת שופר, והזכירו ההלכה "אין עולין על האילן", אמנם בסופו של דבר עזר הקב"ה לשני גדולי עולם אלו ובאו העירה בזמן, לפני יו"ט. הרד"ל אמר שהרי צריכים להפסיק לפני יו"ט, מחשש חילול יו"ט, אמנם עזר הקב"ה ובאו בזמן.

הגר"ד: סיפור יפה... הספרים שלו ידועים ביותר.

הגרי"ל: עוד תלמיד של הצמח צדק שידוע בשער בת רבים הוא הגאון בעל תורת חסד זצ"ל.

הגר"ד: הרב מלובלין, מפולין.

הגרי"ל: בשקו"ט הידוע באיסורי דרבנן אם הם איסורי גברא או חפצא, מביאים הרבה מבעל התורת חסד. הנתיבות הרי אומר שהעובר על איסור דרבנן בשוגג לא צריך כפרה, ומבאר התורת חסד באריכות שהוא משום שאיסורי דרבנן הם רק על הגברא ולא על החפצא. לא כולם מסכימים לדבריו...

הגר"ד: יש הרי שקו"ט שלמה אם עובר על לא תסור אם לאו, יש הרי שיטת הרמב"ם הידועה בענין זה.

הגרי"ל: ויש גם שיטת הרמב"ן, בספר המצוות.

הגר"ד: הוא הרי הי' גר בפולין, אך אחר כך עבר לגור בירושלים.

הגרי"ל: הוא הרי נקבר בירושלים.

הגר"ד: היו לו וויכוחים על תכלת עם האדמו"ר מראדזין.

הגרי"ל: היו קונטרסים ומכתבים בענין זה.

הגר"ד: התורת חסד יצא בחריפות נגד התכלת.

הגרי"ל: הרי בסוף התכלת שלו לא נתקבל..

הגר"ד: לא נתקבל? הרי זה ספק דאורייתא!

הגרי"ל: אבל הרי כל הסימנים של האדמו"ר מראדזין על התכלת, מצאו על סוג אחר של דג...

הגר"ד: זה קרה אחר כך... השאלה היא באופן כללי האם התכלת נגנז או לא, הרי מובא בשם האריז"ל שהתכלת נגנז.

הגרי"ל: ישנו מכתב מכ"ק אדמו"ר מהרש"ב מליובאוויטש לבנו של בעל התכלת מראדזין, שמובא בקבלה בשם האריז"ל שבזמן הזה אין תכלת כלל, ולכן לא קבל את הדברים כלל.

הגר"ד: הי' אז ויכוח גדול וחריף בענין זה.

הגרי"ל: כל הענין מעניין מאוד, הרי התכלת והלבן הם מצוה אחת, אך אינן מעכבים זה את זה.

הגר"ד: נכון, אבל התכלת הוא חיוב דאורייתא! נכון שאינו מעכב את הלבן, אך זה מצוה מן התורה!

המלווים הציגו לפני הגר"ד את הגאון ר' פנחס וואלאך, שלמד בסלבודקא.

הגר"ד: מתי למדתם אצלנו?

הגר"פ וואלאך: בשנת תש"ס.

הגר"ד: השנים רצות...

נכדו של הגר"ד הזכיר שעוד מעט מגיע זמן מנחה.

הגר"ד: כל טוב, ובשורות טובות.

הגרי"ל: כל טוב, בשורות טובות, אריכות ימים ושנים טובות, יאריך ימים על ממלכתו, שיזכה להפיץ תורה.

הגר"ד: אמן! ישר כח גדול.