יניר קוזין: נשיא המדינה יצחק הרצוג בהתייחסות לפגיעה בביתו של השופט סולברג, במסגרת טקס פרס חיים הרצוג לתרומה ייחודית למדינת ישראל: ״בבוקר הזה, כשאנו מתכנסים להענקת פרס לזכר אבי, הנשיא השישי חיים הרצוג, אינני יכול שלא לראות לנגד עיני את צוואתו, בדמות המאבק הנחרץ שלו, נגד כל סוג של אלימות. התופעות המחרידות שראינו אמש, הן כבר הרבה מעבר לאלימות, רק לפני שבוע דיברתי כאן על ההתבהמות שמאיימת על חיינו והנה עוד דוגמא לכך. הטלת אימה על סמל שלטון, שופט בבית המשפט העליון, התקפה ישירה על ביתו ועל משפחתו - תופעות מסוכנות ומחרידות שעל כולנו להוקיע במלוא החומרה. הפורעים הקיצוניים הללו, שתקפו אמש את ביתו של השופט סולברג ומשפחתו, מבקשים להביא אותנו למצב שבו – "לית דין ולית דיין" ואיש הישר בעיניו יעשה. זוהי איננה פגיעה באדם, זהו איום ישיר על חיינו כאן. לא משנה מאיזו דעה או תפיסת עולם. אנחנו כפסע לפני אסון, ואנחנו מוכרחים לעצור. התופעות הללו והאלימות הזו, מאיימות להטביע את כולנו. ואנחנו מוכרחים להיות מאוחדים, במאבק נחרץ ונחוש כדי לא לאפשר זאת בשום פנים ואופן״.
החוקרת הישראלית עברה ניתוח בגב, התאוששה בבגדד, ונחטפה
במכון המחקר שבו עבדה אליזבת צורקוב פרסמו על השיחה איתה במהלך ביקורה האחרון בעיראק. המכון מפציר בארה"ב לסייע במאמצי השחרור. היא עברה ניתוח חירום בגב בבגדד והתאוששה מהניתוח לפני שנחטפה
אילוסטרציה צילום: pixabay
אליזבת צורקוב, חוקרת ישראלית - רוסית, נחטפה מוקדם יותר השנה כשחזרה לביתה בבגדד לאחר שיצאה מבית הקפה באזור מלא בבתי קפה, חנויות בגדים, זהו אזור שפוקדים אותו מערביים, עם מספר כנסיות נוצריות וגם מסגדים.
ה'ניו יורק טיימס' מדווח כי היא עברה ניתוח חירום בגב בבגדד והתאוששה מהניתוח לפני שנחטפה. היא הייתה פעילה ברשתות החברתיות, וצייצה באופן קבוע על נושאים במזרח התיכון. הפוסט האחרון שלה היה ב-21 במרץ, קשור למאמר שפרסמה על סוריה.
גב' צורקוב עבדה ברחבי המזרח התיכון במשך יותר מעשור וביקרה בעיראק יותר מ-10 פעמים, כך לפי גורמים עיראקים. מחקריה מתמקדים בסכסוך במזרח התיכון, עם התמקדות מיוחדת בסוריה ובעיראק.
הארגון שחטף אותה, קטאב חיזבאללה, תקף שוב ושוב עמדות של צבא ארה"ב בעיראק ובסוריה במהלך 20 השנים האחרונות. ב-31 בדצמבר 2019, חברי הארגון עמדו בראש מתקפה על השגרירות האמריקנית בבגדד, הציתו את שעריה ופרצו דרך השער הראשון, אך נבלמו ולא התקרבו לשער השני.
המצור נמשך כמעט שלושה ימים, וב-3 בינואר 2020 חיסלה ארצות הברית את קאסם סולימאני שהואשם בכך שעמד מאחורי המתקפה על השגרירות וכן אחראי למותם של מאות חיילים אמריקאים ברחבי המזרח התיכון.
מחלקת המדינה של ארה"ב מסרה בהצהרה ביום רביעי: "אנו מודעים לחטיפה הזו ומגנים את חטיפת אזרחים פרטיים".
ה'ניו יורק טיימס' מדווח, כי היא ילידת 1986, היא נולדה בסנט פטרסבורג, רוסיה, היא בתם של מתנגדים פוליטיים שנכלאו על ידי השלטונות הסובייטים לאחר שעבדו לצד נתן שרנסקי, פעיל בולט שפעל למען יהודי ברית המועצות להגר לישראל.
כמו שרנסקי, המשפחה היגרה בסופו של דבר לישראל. גב' צורקוב הגיעה עם אמה ואחותה בשנת 1990, שנה לפני אביה. מאוחר יותר עברה המשפחה לישוב ישראלי ביהודה ושומרון.
במהלך שירותה הצבאי גברת צורקוב התעניינה יותר בעולם הערבי, כך עולה מראיון ביוגרפי שהעניקה ב-2021. מאוחר יותר היא סיימה תואר ראשון ביחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים, ותואר שני בלימודי המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב ובמדעי המדינה באוניברסיטת שיקגו, והיא התגוררה באיסטנבול.
מטעם מכון המחקר New Lines Institute בו עבדה, מציינים, כי "הקשר האחרון שלנו עם אליזבת צורקוב היה ב-19 במרץ. היא אמרה לנו שנמאס לה לעשות מחקר שטח במזרח התיכון והיא רוצה לחזור לאוניברסיטת פרינסטון כדי לכתוב את עבודת הדוקטורט שלה. "לא עוד עבודת שטח" היא אמרה".
"הוקל לנו. לא רצינו שהיא תישאר בעיראק שנשלטת יותר ויותר על ידי מיליציות פרו-איראניות. קצת יותר משבוע לאחר מכן נודע לנו מהמקורות שלנו שמיליציה פרו-איראנית חטפה אותה בבגדד, שם היא ערכה מחקר. מאז לא שמענו ממנה".
עוד נמסר מהמכון: "האינסטינקט הראשון שלנו היה לצעוק על היעלמותה באינטרנט, התלבטנו על כך, אך מתוך כבוד לרצונות משפחתה והסיכוי שזה ייפתר עם שחרורה המהיר, בחרנו שלא לפרסם זאת. עד שהיא הופיעה באנגלית בפעם הראשונה בחודש שעבר במאמר של מכון אמריקאי".
עוד נאמר: "עשינו מאמצים ללמוד יותר על מצבה. חיפשנו מידע ורצינו לעזור לה להשתחרר, הגענו לאנשי קשר בשטח ולחברים בתקשורת. פנינו לבכירים אמריקאים וזרים, ולחצנו על אוניברסיטת פרינסטון שיפעלו, אנו מקווים שהיא תשוחרר במשא ומתן, ולמרות שאיננו יודעים בוודאות היכן היא נמצאת, כנראה איראן מעורבת. מכיוון שליז היא גם אזרחית רוסית, רוסיה יכולה לפעול".
במכון הוסיפו ואמרו: "כולנו מרגישים שארצות הברית צריכה להיות מעורבת בדרך כלשהי בעזרה, היא לא אזרחית ארה"ב, והיעלמותה לא עוררה תגובה אמריקאית אגרסיבית מהסוג המוכר, אבל היא חלק מאמריקה. היא עובדת עם צוות חשיבה בוושינגטון, כותבת במגזין אמריקאי ולומדת באוניברסיטת פרינסטון. היא ראויה לכל מאמץ של אמריקה להביאה למקום מבטחים".
