יניר קוזין: נשיא המדינה יצחק הרצוג בהתייחסות לפגיעה בביתו של השופט סולברג, במסגרת טקס פרס חיים הרצוג לתרומה ייחודית למדינת ישראל: ״בבוקר הזה, כשאנו מתכנסים להענקת פרס לזכר אבי, הנשיא השישי חיים הרצוג, אינני יכול שלא לראות לנגד עיני את צוואתו, בדמות המאבק הנחרץ שלו, נגד כל סוג של אלימות. התופעות המחרידות שראינו אמש, הן כבר הרבה מעבר לאלימות, רק לפני שבוע דיברתי כאן על ההתבהמות שמאיימת על חיינו והנה עוד דוגמא לכך. הטלת אימה על סמל שלטון, שופט בבית המשפט העליון, התקפה ישירה על ביתו ועל משפחתו - תופעות מסוכנות ומחרידות שעל כולנו להוקיע במלוא החומרה. הפורעים הקיצוניים הללו, שתקפו אמש את ביתו של השופט סולברג ומשפחתו, מבקשים להביא אותנו למצב שבו – "לית דין ולית דיין" ואיש הישר בעיניו יעשה. זוהי איננה פגיעה באדם, זהו איום ישיר על חיינו כאן. לא משנה מאיזו דעה או תפיסת עולם. אנחנו כפסע לפני אסון, ואנחנו מוכרחים לעצור. התופעות הללו והאלימות הזו, מאיימות להטביע את כולנו. ואנחנו מוכרחים להיות מאוחדים, במאבק נחרץ ונחוש כדי לא לאפשר זאת בשום פנים ואופן״.
הנין נסע להונגריה כדי להציל חומש שמות בן 80 שנה
ניצולת השואה לילי אברט התאחדה עם חומש שמות שהיה שייך לאחיה הצעיר, שנרצח באושוויץ כשהיה נער. הנין שלה בן ה-19 נסע להונגריה להביא את הספר היקר. הספר הוא "הקשר היחיד" שיש לסופרת - לאחיה. לילי מנגישה את זוועות השואה לדור הצעיר דרך הרשתות החברתיות
דב פורמן מתפלל בשרידי בית הכנסת בהונגריה צילום: באדיבות המצלם
ניצולת השואה לילי אברט קיבלה לידיה את חומש שמות שהיה שייך לאחיה הצעיר שנרצח באושוויץ כשהיה נער. החומש הוא "הקשר היחיד" שיש לסופרת לילי לאחיה האהוב. לילי מנגישה את זוועות השואה לדור הצעיר דרך הרשתות החברתיות.
החומש מכיל את חתימתו של אחיה מלפני 80 שנה, הוא נשאר בעיר הולדתם בוניהאד, עיר במחוז טולנה בדרום הונגריה. בעיר יש שרידים של שני בתי כנסת ושני בתי קברות יהודיים. נינה של לילי, דב פורמן, בן ה-19 המתגורר בלונדון נסע למקום בשבוע שעבר והחזיר את החומש ללונדון.
הוא סיפר ל'בחדרי חרדים': "מישהו שלאביו הייתה חנות עתיקות ראה את סבתא רבא שלי ואותי בטלוויזיה ההונגרית וזיהה את שם המשפחה, קנה את הספר ויצר איתי קשר", אמר פורמן.
"זה נדיר מאוד שספר כזה ישרוד מאז. הנאצים רצו להרוס את החיים היהודיים ואת כל הקיום היהודי. אין קבר של אחיה בנציון, או כל רכוש אחר, רק הספר הזה. זה הקשר היחיד שיש לנו אליו".
בהיותו בבוניהאד הצליח פורמן להתפלל בשרידי בית כנסת שעדיין עומד בעיירה, למרות שאין עוד יהודים, וביקר בקברו של אביה של סבתא רבתא שלו שנפטר ב-1942 לפני פלישת הנאצים להונגריה.
"ללילי אין זיכרונות מהחומש עצמו, אבל אחותה בישראל שעדיין בחיים זוכרת אותו ובמיוחד את החותמת הכחולה על הכריכה. כשהחזרתי אותו מעיר הולדתה והראיתי לה אותו, היו לה שתי תגובות", המשיך.
"ראשית, היא פרצה בבכי. היא אמרה שיהודי בוניהאד לעולם לא יישכחו והנאצים לעולם לא יצליחו. כמה רגעים אחרי זה אני חושב שהמשקל הרגשי נכנס והיא נהייתה כל כך מאושרת לקבל את זה".
אחיה של לילי, בנציון אברט, היה בן 13 וזה עתה חגג בר מצווה כשנשלח ברכבת עם משפחתו לאושוויץ-בירקנאו ביולי 1944. בנציון היה ירא שמים וסירב לאכול במהלך יום צום, אפילו כשנסע ברכבת לאושוויץ, שם הוא ואחותו נרצחו כמעט מיד סיפר הנין דב פורמן.
"בנציון היה נחוש בדעתו לא לאכול, גם אחרי שאמו התעקשה שהוא צריך, בלי לדעת כמה זמן יארך המסע שלהם או מתי הם עשויים לאכול את הארוחה הבאה שלהם", אמר נינה של לילי, דב פורמן ל'בחדרי חרדים'.
"היה להם מעט מאוד אוכל בכלל, רק חתיכת לחם אחרונה. אמו ניסתה לגרום לו לאכול את זה, אבל בכל זאת הוא התנגד ונשאר בצום".
כאחד מ-36 הנינים של לילי, דב היה שותף לכתיבת הספר עליו דיווחנו כאן ב'בחדרי חרדים' "ההבטחה של לילי איך שרדתי את אושוויץ ומצאתי את הכוח לחיות", שיצא ב-2021.
