דובר צה"ל: צה"ל תקף משלוח של העברת אמצעי לחימה מסוריה ללבנון שיועדו לארגון הטרור חיזבאללה חיל האוויר תקף הלילה (ב') משלוח של אמצעי לחימה במרחב ג'נתא שבגבול סוריה-לבנון, אשר יועדו להגיע לידי ארגון הטרור חיזבאללה. אמצעי הלחימה נועדו לחזק את יכולותיו המבצעיות של ארגון הטרור חיזבאללה, על מנת להוציא לפועל מתווי טרור נגד אזרחי מדינת ישראל וכוחות צה"ל. העברת אמצעי הלחימה בוצעה דרך מרחב ג'נתא בו הועברו אמצעי לחימה רבים בעבר. ארגון הטרור חיזבאללה ממשיך לנצל מרחבים שונים במדינת לבנון לשם פעילות טרור, הברחות אמצעי לחימה ותנועת מחבלים - זאת בניגוד להבנות ועל מנת לאיים על מדינת ישראל. צה"ל לא יאפשר לארגון הטרור חיזבאללה לפגוע באזרחי מדינת ישראל ובכוחותיו, יהיה פרוס במרחב בהתאם להבנות, ימשיך לפעול להסרת איומים ולהיות מחויב להסכם הפסקת האש.
הרב פנגר: מה היה סודו של נהג המשאית?
הרב יצחק פנגר בסיפור לשבת על נהג משאית צעיר שהתלווה לנהג וותיק, מה היה הסוד של הנהג הוותיק שהצליח לנסוע שעות רבות כל כך מבלי להתעייף? איך זה קשור אלינו? ואיך זה קשור לפרשת השבוע?
נהג משאית וותיק נתבקש לקחת תחת חסותו נהג צעיר, שיתלווה אליו לנסיעות ארוכות כדי להתלמד, כיצד מתמודדים עם נסיעות כאלו
הם יצאו לנסיעה, ולאחר חמש שעות של נהיגה, הנהג הצעיר ביקש להתחלף, שכן הוא התעייף מהנהיגה
הנהג הוותיק עלה על ההגה, נסע כעשר שעות ולא הראה סימני שחיקה. הנהג הצעיר שאל את הוותיק: "מה הסוד שלך?".
"מה אתה עושה בבוקר, לפני שאתה יוצא מהבית?", שאל הנהג הוותיק.
"אני אומר לאשתי להתראות, ואני אומר לה שאני יוצא לעבודה", ענה הצעיר.
"זו בדיוק הבעיה שלך", אמר לו הנהג הוותיק. "כשאני יוצא מהבית, אני נפרד מאשתי ואני לא אומר לה שאני הולך לעבודה, אלא "אני יוצא לנסיעת חוויה, לראות את ארצנו הקטנטונת". הכול זה עניין של גישה.
"לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים", כתוב בפרשה. מובא בגמרא מסכת חולין – "אמר להם הקב"ה לישראל חושקני בכם (מדוע?), שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה, אתם ממעטים עצמכם".
כלומר, אחת הסיבות לכך שהקב"ה אוהב אותנו וחושק בנו הינה הגישה. הגישה, שאנו "ממעטים" את עצמנו, גם כשאנחנו נמצאים בפסגה. אדם יכול לחיות בגישה של " מגיע לי ", " חייבים לי ", וממילא, כל דבר הוא מקבל כמובן מאליו, ומתעצבן אם הוא לא מקבל בדיוק את מבוקשו. מצד שני, אדם יכול למעט את עצמו, ולחיות בגישה של "אף אחד לא חייב לי כלום", וממילא ליהנות ולהתרגש בכל פעם שהוא מקבל משהו, ממישהו, מחדש.
תשנו גישה בכל פעם שאתם מרגישים מאוכזבים, עצבניים - תבדקו אם זה לא קשור לגישה שלכם. האם אתם באים בגישה של " מגיע לי, למה לא עושים מה שבקשתי ?", או להיפך, " אני אשמח אם יעשו מה שבקשתי, אבל לא חייבים לי "
לא רק הקב"ה אוהב וחושק באנשים שמעריכים ולא דורשים, צנועים ולא "משתחצנים". גם אנחנו, כבני אדם, כך. הבה נסתכל על העולם לא כ" מגיע לי ", אלא כ" זכיתי ש ... תודה!".
שבת שלום
שלכם, יצחק פנגר
