אבל כבד וצער עמוק בקרב מכריה ויודעיה של הגב' חנה פייגא ברוק ע"ה, שנפטרה לבית עולמה בדמי ימיה, והותירה אחריה שבעה יתומים שחמישה מתוכם עדיין לא נשואים.

במשך קרוב לארבע שנים התמודדה חני ע"ה עם המחלה הממארת שהשתוללה בתוך גופה המיוסר. במשך תקופה ארוכה היא הסתירה את המחלה כדי שלא לצער את הוריה ואת בני המשפחה האחרים. בחירוק שיניים המשיכה לצאת לעבודה מדי בוקר, במטרה אחת ויחידה, לאפשר לבני משפחתה כמה שיותר 'חיים נורמליים', לפני שייאלצו לעבור למצב של התמודדות עם האתגר ששמו 'אמא חולה'.

לתרומה ל-5 היתומים הקליקו כאן>>>

כשנשאל בעלה שיחי' כיצד הצליח להחזיק מעמד לאורך התקופה, הוא השיב בפשטות שרעייתו היתה זו שחיזקה אותו, וכעת אבד ממנו מנחם, אין לו מי שיחזיק אותו ויחזק את רוחו...

במשך כל התקופה הרבתה במעשי צדקה וחסד, ובמיוחד הוסיפה למסור שיעורים בקו השיעורים שהקימה שנים אחדות קודם לכן. השיעורים שמסרה, במגוון רחב של נושאים, עסקו באמונה, בצורך לראות את חסד ה' בכל דבר ועניין, ובעניינים שבין אדם לחברו. (ניתן להאזין ב-0733838926 לעילוי נשמת מרת חנה פייגא ע"ה בת ר' משה יבלחט"א).

ואכן, נאה דורשת נאה מקיימת, הגב' ברוק הייתה רואה בכל דבר שאירע לה את חסד ה', גם כשהתבטלו טיפולים נחוצים מאוד שחיכתה להם בכיליון עיניים, הייתה מפרשת זאת כחסד מיוחד של ההשגחה העליונה המלווה אותה בכל צעד ושעל.

לפני שנפטרה, דאגה הגב' ברוק לתת להוריה שילבחט"א כח ותעצומות כדי להחזיק מעמד לאחר לכתה: "אתה אבא שלי", אמרה לאביה שליט"א, "ואתה עושה עבורי כל מה שאתה יכול, נכון? אז הקב"ה הוא אבא של כולנו, והוא יכול לעשות הכל הכל! אם הוא עושה את זה, סימן שזה לטובה!".

גם כשסבלה סבל רב, היתה חוזרת ואומרת "על מי מנוחות ינהלני", והביעה ביטחון מלא שכל מה שעובר עליה, הכל לטובה. השיר האהוב עליה ביותר היה 'מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר', והמזמור השגור על לשונה יותר מכל היה 'מזמור לתודה'.

שתי בנות זכתה חני ע"ה להשיא בחייה, וחמישה ילדים נוספים נותרו בביתה. שלושת הבנים הגדולים כבר הגיעו לפרקם, בני 22, 20 ו-18. אחריהם שתי בנות צעירות, האחת בת 13 והשניה בת תשע שנים בלבד.

רגעים ספורים לפני יציאת נשמתה כשבני משפחתה עומדים סביב למיטתה ואומרים בשירה את המזמור שכה אהבה, מזמור לדוד...על מ מנוחות ינהלני...גם כי אלך... לא אירא רע... ואז ניגשת הבת הקטנה, רק בת תשע וכבר צופה באמא שהיא עולה לישיבה של מעלה, "אמא תמיד אמרה מזמור לתודה", הזכירה הקטנה ודרשה מאחיה למלא את רצונה של האם הנושמת את נשימותיה האחרונות.

ואביה הצדיק, בעלה של חני, מחזק את דרישתה של בתו ומדגיש "אמא תמיד מקפיד לומר את המזמור הזה בנעימה!!".

הציבור נקרא לסייע למשפחה בהתמודדות הלא פשוטה, ולהרים תרומה, כל אחד כפי יכולתו ויותר מכפי יכולתו, כדי שיחד, בכוחות משותפים, נוכל להעמיד את היתומים על הרגליים, ולהעניק להם את האפשרות להשתקם מהטרגדיה הנוראה, ולהמשיך את חייהם באופן שיהיה הקרוב ביותר לשגרה.

לתרומה ל-5 היתומים הקליקו כאן>>>