מפקד החטיבה הדרומית באוגדת עזה, אלוף-משנה אסף חממי הי"ד, נפל בקרב במהלך המתקפה הרצחנית שפרצה ב-7 באוקטובר ומאז גופתו מוחזקת בעזה. דודתו, נורית פלתר איתן, סיפרה ל-ynet כי באותו "ביום שבת התעוררנו ולמעשה לאסף לא דאגנו בכלל, כי הוא מבחינתו שום דבר לא יכול לפגוע בו, יש עליו קרן אור. לא דאגנו כי ידענו שהוא ייצא בראש החיילים שלו. מי שדאגנו לו זה לאלון, הבן שלו בן ה-6, שבאופן נדיר אסף לקח אותו איתו כדי לחגוג את החג, כי הוא לא היה כל החגים בבית. התכנון שלהם היה להיפגש בשבת בשמונה בבוקר עם קב"ט מועצת אשכול ולעשות טיול עם אלון".
עוד סיפרה כי "השעות עברו ואין עם מי לדבר, לא הייתה תקשורת. בחצות הגיע מודיעין להוריו של אסף ולאשתו ספיר הלביאה, והודיעו להם שאסף נעדר. לפני כן, בשבע בערב, חילצה את אלון מהחמ"ל יחידה מובחרת והסיעה אותו הביתה. לא כל כך הבנו את גודל האירוע ביום שבת. אף אחד לא הבין, אולי חוץ מאסף כי הוא היה הראשון שיצא כשהייתה רק נגיעה בגדר, ביחד עם חייליו האמיצים תומר יעקב אחימס וקיריל ברודסקי. הוא יצא ראשון, בראש הכוח, והוריד את אלון בחמ"ל.
אנחנו יודעים מהקצינות שהיו איתו שהוא הוריד את אלון, ליטף לו את הראש ואמר לו 'תהיה חזק'. הוא נתן לו נשיקה על הראש ואמר 'אני אשתדל לחזור כמה שיותר מהר'. אחרי זה הוא יצא לקיבוץ נירים. בהלוויה שלו דיברו גם תושבי הקיבוץ ונתנו לו אות מגן נירים, כי בזכות הקרב רבים מהם ניצלו. אסף יצא בראש החפ"ק והיו לו היתקלויות לאורך הדרך לנירים. היה לו מעין קוד שפותח את השערים של כל הקיבוצים בסביבה, אסף היה מאוד מחובר לתושבי עוטף ישראל. הוא כל הזמן אמר שמדובר באנשים זהב ושזה המקום לטייל בו ולהיות בו. בדרך לשם הוא הבין מה קורה והיה הראשון להבין. הוא כרז בקשר 'כאן קודקוד, מכריז מלחמה'. הוא קרא לחמ"ל להעיר את כל הרבש"צים ולתפעל את כל כיתות הכוננות".
