לאחר התקפת חמאס ב-7 באוקטובר פעילת השלום יעל נוי נשברה, והחליטה להפסיק עם ההתנדבות.

יעל נוי עומדת בראש ארגון "דרך להחלמה", קבוצה של מתנדבים ישראלים המסיעים פלסטינים חולים, בעיקר ילדים, ממחסומים ביהודה ושומרון ובעזה ועד לתורים בבתי חולים בישראל.

"אני נלחמת כדי להיות טובה", היא אמרה ל-BBC. "אני נלחמת כדי להישאר מוסרית כששני הצדדים סובלים מכאבים כל כך נוראים. אני נלחמת כדי להיות אותו אדם שהייתי קודם".

כ-1,000 מתנדבי הארגון אינם יכולים עוד לקחת חולים מעזה. ארבעה מהם נרצחו על ידי חמאס בטבח ב-7 לאוקטובר

הם כוללים את ויויאן סילבר, עדי דגן, תמי סוכמן מקיבוץ בארי, ואלי אורגד מכפר עזה. ארבעה מתנדבים נוספים איבדו בני משפחה קרובים ב-7 באוקטובר.

אחרי ה-7 באוקטובר, היא הייתה כל כך מזועזעת שבקושי הצליחה לנשום. "משהו נשבר לי בלב ואמרתי שלעולם לא אדבר יותר עם אנשים בעזה", היא אמרה. אבל אחרי כמה ימים היא החליטה שהיא לא יכולה לאפשר לזוועות לשנות אותה.

היא ורוב המתנדבים המשיכו להסיע פלסטינים מהשטחים להגיע לבתי חולים בישראל לצורך טיפול בסרטן, השתלות איברים ודיאליזה. היא אמרה כי ברגע שהיא תוכל, היא תלך לאסוף שוב חולים מעזה.

יעל מסרבת לעשות להם דה-הומניזציה, או להשוות אותם לחמאס. "כמונו הם קורבנות של חמאס, אז אני חושבת שאנחנו צריכים להמשיך לעזור להם, כי זו לא אשמתם", היא אמרה. "אנחנו לא יכולים לסרב לעזור לילד חולה סרטן. השכנים שלנו צריכים עזרה, אז אנחנו צריכים לעזור להם".

היא אמרה כי שני מתנדבי הארגון עודד ליפשיץ וחיים פרי, נחטפו במהלך הטבח מקיבוץ ניר עוז על ידי חמאס לעזה.

מבחינה רגשית היא מרגישה שהיא נקרעת לגזרים. יש לה דודים ובני דודים שמתנגדים נחרצות למה שהיא עושה ומאשימים אותה בעזרה לחמאס.

ולא רק בני משפחה מסתייגים. "כשאני נוסעת עם פלסטינים במחסומים בגדה המערבית, חיילים שאלו אותי איך אני יכולה לעשות את מה שאני עושה", היא מספרת. "אנשים אחרים שואלים את אותה שאלה".

"זה מסוכן עכשיו אפילו לדבר על הסבל של הילדים בעזה - אנשים מסתכלים עליי כאילו אני האויב", היא אומרת. "אבל אני לא עושה את זה בשביל הפלסטינים, אני עושה את זה כי אני רוצה להיות גאה להיות ישראלית. אני מאמינה שבין אם אתה ישראלי או פלסטיני, יהודי או ערבי, אנשים הם אנשים".

"אפילו אנשים בשמאל אומרים שצריך לשטח את עזה. שני הצדדים הפכו יותר ויותר קיצוניים", אומרת יעל.

"אני באמת לא יודעת מה יקרה בעתיד. אבל אני יודע ששנינו עדיין נגור כאן, אז אנחנו חייבים למצוא פתרון".

מאז 7 באוקטובר, חלק ממתנדבי הארגון עזבו לחלוטין את ההתנדבות או החליטו להתמקד בהעברת תרופות לישראלים שנאלצו לעזוב את בתיהם, כל עוד המלחמה נמשכת.

אבל היא בטוחה שכשזה יתאפשר, הארגון יחזור לאסוף ילדים חולים מעזה בתקווה שכולם ישרדו. "זה אולי קשה. אבל אנחנו לא יכולים להפסיק", היא אומרת. "זו המשימה שלי ואני חייבת לעשות את זה".