יניר קוזין: נשיא המדינה יצחק הרצוג בהתייחסות לפגיעה בביתו של השופט סולברג, במסגרת טקס פרס חיים הרצוג לתרומה ייחודית למדינת ישראל: ״בבוקר הזה, כשאנו מתכנסים להענקת פרס לזכר אבי, הנשיא השישי חיים הרצוג, אינני יכול שלא לראות לנגד עיני את צוואתו, בדמות המאבק הנחרץ שלו, נגד כל סוג של אלימות. התופעות המחרידות שראינו אמש, הן כבר הרבה מעבר לאלימות, רק לפני שבוע דיברתי כאן על ההתבהמות שמאיימת על חיינו והנה עוד דוגמא לכך. הטלת אימה על סמל שלטון, שופט בבית המשפט העליון, התקפה ישירה על ביתו ועל משפחתו - תופעות מסוכנות ומחרידות שעל כולנו להוקיע במלוא החומרה. הפורעים הקיצוניים הללו, שתקפו אמש את ביתו של השופט סולברג ומשפחתו, מבקשים להביא אותנו למצב שבו – "לית דין ולית דיין" ואיש הישר בעיניו יעשה. זוהי איננה פגיעה באדם, זהו איום ישיר על חיינו כאן. לא משנה מאיזו דעה או תפיסת עולם. אנחנו כפסע לפני אסון, ואנחנו מוכרחים לעצור. התופעות הללו והאלימות הזו, מאיימות להטביע את כולנו. ואנחנו מוכרחים להיות מאוחדים, במאבק נחרץ ונחוש כדי לא לאפשר זאת בשום פנים ואופן״.
פלסטינים אמרו שהם מעדיפים לחזור הביתה ו"למות בכבוד"
פלסטינים שברחו לדיר אל-בלח אמרו שהם מותשים מכדי לברוח שוב. הם רוצים לחזור הביתה ו"למות בכבוד". אבו עדנאן, אזרח עקור המתגורר כיום ברחובות דיר אל-בלח, אמר ל-CNN שהוא רוצה להיות בבית גם אם הוא ימות
ההרס בעזה צילום: צילום מסך אל ג'זירה
המלחמה שהחלה ב-7 באוקטובר עקרה לפחות 1.93 מיליון בני אדם מבתיהם בעזה, כך לפי סוכנות הסעד אונר"א שחלק מעובדיה הם אנשי ותומכי חמאס. אלפי משפחות עברו מספר פעמים מקומות כשצה"ל תקף אזורים חדשים.
כמה מהאזרחים שברחו לדיר אל-בלח אמרו ל-CNN שהם מותשים מכדי לברוח שוב - במקום זאת ביקשו לחזור הביתה "למות בכבוד".
רמזי אל ג'מאל, אזרח ממחנה הפליטים אל-בוריג', הופרד מבני משפחתו המורחבת, כולל בניו ונכדיו.
"אין אוהלים, אין אוכל, אין מים, זה מצב מאוד קשה. אני מעדיף למות בבית שלי", אמר אל ג'מאל. "אני מתחרט שעזבתי את הבית שלי, הלוואי שהיינו ביחד, נמות ביחד או נגור ביחד".
עבדול רחמן, ממחנה הפליטים נוסייראת, אמר ל-CNN כי הניסיון לשרוד במחנות מאולתרים אינו טוב יותר מאשר לחיות בין חורבות מרכז וצפון עזה.
"אין לנו לאן ללכת", אמר. "אין מקום, אנשים ישנים על הכביש. אין מקום לשבת בבטחה באזור הזה. אין מים, אין חשמל, הם מפציצים ותוקפים אותנו בלי שום אזהרה אין לנו מה לעשות, אין לנו אוכל".
אבו עדנאן, אזרח עקור המתגורר כיום ברחובות דיר אל-בלח, אמר ל-CNN שהוא רוצה להיות בבית גם אם הוא ימות.
"אלה לא החיים, זו השפלה", אמר. "אני לא אלך לשום מקום אחרי זה, אלא אם כן אחזור לבית שלי".
"ניסיתי לחזור הביתה פעמיים אבל הילדים שלי משכו אותי אחורה", הוסיף. "אין אוכל, אין מים, אין בגדים. אני מעדיף לחזור הביתה ולמות בכבוד מאשר למות כך".
