יניר קוזין: נשיא המדינה יצחק הרצוג בהתייחסות לפגיעה בביתו של השופט סולברג, במסגרת טקס פרס חיים הרצוג לתרומה ייחודית למדינת ישראל: ״בבוקר הזה, כשאנו מתכנסים להענקת פרס לזכר אבי, הנשיא השישי חיים הרצוג, אינני יכול שלא לראות לנגד עיני את צוואתו, בדמות המאבק הנחרץ שלו, נגד כל סוג של אלימות. התופעות המחרידות שראינו אמש, הן כבר הרבה מעבר לאלימות, רק לפני שבוע דיברתי כאן על ההתבהמות שמאיימת על חיינו והנה עוד דוגמא לכך. הטלת אימה על סמל שלטון, שופט בבית המשפט העליון, התקפה ישירה על ביתו ועל משפחתו - תופעות מסוכנות ומחרידות שעל כולנו להוקיע במלוא החומרה. הפורעים הקיצוניים הללו, שתקפו אמש את ביתו של השופט סולברג ומשפחתו, מבקשים להביא אותנו למצב שבו – "לית דין ולית דיין" ואיש הישר בעיניו יעשה. זוהי איננה פגיעה באדם, זהו איום ישיר על חיינו כאן. לא משנה מאיזו דעה או תפיסת עולם. אנחנו כפסע לפני אסון, ואנחנו מוכרחים לעצור. התופעות הללו והאלימות הזו, מאיימות להטביע את כולנו. ואנחנו מוכרחים להיות מאוחדים, במאבק נחרץ ונחוש כדי לא לאפשר זאת בשום פנים ואופן״.
סיפור לשבת: הילד החולה רצה להיות כבאי, הגשים את חלומו ונפטר
הרב יצחק פנגר בסיפור לשבת על ילד חולה שחלם להיות כבאי, כיצד הצליחה האם להגשים את חלומו? מה עשו הכבאים ביום פטירתו? איך זה קשור לפרשת השבוע ולחיי היום יום שלנו?
כבאי צילום: freepik
ילד בן 7 בשם פרנק סלאזר "בופסי" אובחן עם לוקמיה. אמו יצרה קשר עם עמותה שממלאת משאלות לילדים.
"מה הילד רוצה?", שאל המנכ"ל.
"שלוש משאלות: לטוס בכדור פורח להיות בדיסנילנד, ולהיות לוחם אש".
כדור פורח ודיסנילנד הם סידרו מיד.
לגבי לוחם אש, הם הציעו לאם להתקשר לתחנת הכיבוי המקומית.
כשמפקד התחנה שמע את הסיפור, הוא התרגש מאד, ואמר לאם שתשלח את מידות הבגדים שלו ואת היקף הראש, והם יכינו לו מדים וקסדה משלו
הילד קיבל מדים וקסדה, ויצא ליום כיבוי, שהפך להיות אחד הימים הכי מרגשים בחייו.
כעבור חודש, בופסי אושפז, אך הפעם ביקשו הרופאים לקרוא למשפחה וקרובים, להיפרד
האם ידעה שבופסי נקשר מאד למפקד התחנה, ולכן התקשרה גם אליו. המפקד הודיע שהוא יגיע עם כל הצוות.
בתחילה, מנהל בית החולים התנגד, שכן אנשים ייבהלו כשייראו כבאית מגיעה. אך המפקד הבטיח שלא יראו אותם, ושהם יכנסו באמצעות סולם דרך החלון.
כשבופסי ראה אותם, הוא החל לבכות. "מה, באתם לבקר אותי?".
"לא רק אני...", אמר המפקד, "כל הצוות מחכה לך למטה".
עזרו לבופסי לרדת. בכניסה הוא ראה שהם שינו את שם הכבאית ל-B1, כשהכוונה היא על שמו, "בופסי האחד".
בופסי שאל את המפקד בדמעות, "עכשיו אני כבאי אמתי?". המפקד אמר: "הקשב", וכל הצוות הצדיע לו "אתה אחד משלנו, לנצח".
כעבור מספר ימים, בופסי נפטר ו5 כבאיות ליוו את מיטתו
בהספד, אמו ביקשה לומר שהיא מאמינה שנקצבו לבופסי מספר חודשים מסוים לחיות, אבל איך הוא יחיה אותם – זו היתה הבחירה שלהם, והחודשים האחרונים של חייו היו גם החודשים הכי משמעותיים בחייו.
בפרשת השבוע נכתב: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה...". היה צריך להיות כתוב לך אל פרעה. אלא ישנו פה שיעור לדורות: הקב"ה, כביכול, לוקח את היד של משה, ואומר לו: "אתה לא לבד, אנחנו הולכים ביחד".
גם עבורנו - אנחנו לא לבד. מה שנקצב - נקצב, אבל איך נעבור את זה,
זו הבחירה שלנו.
אלוקים נותן את המצב, אנחנו קובעים את מצב הרוח.
שבת שלום
שלכם, יצחק פנגר
