ברוך דיין האמת: אבל כבד ירד על עולם התורה והמוסר עם הסתלקותו לשמי רום של זקן המשגיחים בדורנו הגאון הצדיק רבי אברהם פולק זצ"ל משגיח ישיבת 'כנסת ישראל' – סלבודקה שהלך לעולמו בשיבה טובה בגיל 95.

המשגיח הרביץ תורה ויראה במשך עשרות שנים בהיכלה של ישיבת סלבודקה המעטירה והעמיד אלפי תלמידים.

בחודשים האחרונים אושפז המשגיח במחלקת טיפול נמרץ בבית החולים 'מעייני הישועה' בבני ברק שם הידרדר מצבו ולפנות ערב השיב את נשמתו הטהורה ליוצרה שסביב מיטתו נמצאים מנין ביציאת נשמה. 

עם הסתלקותו אבל כבד בישיבת סלבודקה שם הוסרה הפרוכת ומסע הלוויה הערב (ראשון) בשעה 22:00 מהיכל הישיבה ברחוב הרב שר לבית החיים סגולה בפתח תקווה שם ייטמן לצד רעייתו ע"ה. 

'בחדרי חרדים' מביא את תולדותיו של המשגיח זצ"ל:

רבי אברהם זצ"ל נולד ברומניה בכ"ב אייר תרפ"ט לאביו רבי חיים שאול ז"ל ולאמו מרת טילה ע"ה. בגיל 17 עזב את רומניה לבדו כשהשיג כרטיס כניסה דרך תנועת השומר הצעיר, בראש השנה תש"ז עלה על סירת דייגים בחופי בולגריה, ובחג הסוכות הגיע לחופי ארץ הקודש - לנמל חיפה. במשך שבוע סירבו הבריטים לאשר את ירידתם של הפליטים לחוף, ולאחר שבוע ימים הפנו את הסירה לקפריסין שם שהה שלושה חודשים יחד עם נדכאים נוספים שהצטופפו בין גדרות התיל במחנה.

בין המתהלכים באי הבריטי היה גם הגאון הרב משה צבי נריה ראש ישיבת כפר הרא"ה שהגיע כדי לעורר יהודים ולהעביר להם שיעורים בגמרא והלכה. שניים היו שאכן נענו לקריאתו, אחד מהם היה הנער המבקש אברהם פולק שעיניו ניצתו בזיק של אורה. משקיבל הנער את האישור המיוחל ועלה ארצה, מיד שם פעמיו לישיבתו של הרב נריה בכפר הרא"ה.

כפי המקובל בישיבת כפר הרא"ה, מרבית הבחורים התגייסו לפעילות צבאית בקרבות שקדמו להקמת המדינה, ושילבו תורה עם עבודת אדמה. "הרב נריה אמר לי" סיפר, "אתה לא מתאים לצבא, אתה צריך ללמוד כל היום, זה לא בשבילך".  אחד מחבריו, תלמיד הישיבה בכפר הרא"ה, היה בן משפחת טננבוים ששלח לשאול את מרן החזון איש כיצד ינהג הנער המשתוקק לעבוד את בוראו בתמימות. על אתר ענה החזון איש תשובה "הוקמה עכשיו ישיבה קטנה בבני ברק, ישיבת סלבודקה, ראוי שילך לשם, ובטוח שיגדל בתורה ומוסר".

בערב ראש השנה תש"ח עמד למרגלותיה של גבעת רוקח בבני ברק, בדרכו אל המקום שיעצב את דמותו לנצח.  מיד בהגיעו לישיבה הבין הנער כי מצא את אשר ביקשה נפשו. מוחו נשבה בקסמי הגיונותיו הבהירים של מחזיק תורת גדלות האדם בארץ ישראל ראש הישיבה רבי אייזיק שר זצ"ל שמצדו חיבב את תלמידו בחיבה יתירה.  תורת המוסר שבתה את ליבו של הבחור המתמיד. לצד לימודי גמרא שבהם השקיע את עצמו בעיון מעמיק, לא פסח על לימודים קבועים בספרי המוסר. 

רגעים מיוחדים עשה רבי אברהם במחיצת מרן החזון איש זצ"ל. הוא ניצל היטב את הקרבה הפיזית וכל אימת שעלתה שאלה מוסרית או הלכתית במוחו, פנה אל שביל העפר המוביל אל ביתו המט ליפול של החזון איש. במשך השנים צבר 'שעות חזון איש' רבות, ואת חלקן העלה על גבי הכתב, למשמרת לימים. באחת ההערות נכתב כי קיבל מהחזון איש לדבר עם כל אחד, מלבד בעלי חוצפה ושקרנים. איתם אין מה לעשות. וכך אכן נהג עם הבחורים בעשרות שנות הנהגתו בישיבה.

בהגיע לפרקו כבר דיברו בו רבותיו נכבדות כמי שעתיד להרביץ תורה ולחנך תלמידים "להיות יהודיים". הוא נלקח לחתן על ידי רבי אהרן צבי ספראי - שולמן זצ"ל, אחיו הגדול של ראש הישיבה רבי מרדכי שולמן זצ"ל. מכיוון שהמתין לבואם של הוריו מרומניה לרגל מסיבת החתונה - התעכבה החתונה במשך שנה שלימה. לאחר נישואיו עם הרבנית תמר ע"ה המשיך ללמוד בכולל שעל ידי הישיבה כשרבני הישיבה נותנים בו עיניהם כמי עתיד להוביל את הישיבה בדרכו החינוכית בשנים הבאות.

את מגוריו קבע אז ברחוב הרב שך 2 (אז רחוב הרצל) צמוד לבית הכנסת איצקוביץ'. משמונה למנהל רוחני עבר לגור בסמיכות לישיבה. בשנים האחרונות גילה לאחד מתלמידיו כי למרות שהתגורר ליד איצקוביץ' במשך שלושים שנה, מעולם לא התפלל בבית הכנסת המפורסם הסמוך לביתו! הוא הקפיד תמיד לקבוע תפילתו בבית המדרש של הישיבה, במקומו הקבוע, בתפילתו המתונה בהכנעה גמורה כעבד לפני רבו.

לאחר כמה שנים של לימוד מוסר עיוני התבלט כבר סמכא בתורת המוסר בכלל, ובתורתו של רבו ראש הישיבה רבי אייזיק שר בפרט. ממשיך דרכו של רבי אייזיק בנהגת הישיבה, חתנו הגאון רבי מרדכי שולמן חיפש אברך בעל שיעור קומה שיעמוד כעזר לצדו של המשגיח הגאון הצדיק רבי משה טיקוצ'ינסקי. היה ברור כי תלמידו המובהק של רבי אייזיק, הלא הוא אחיינו של רבי מרדכי, יהיה מועמד ראוי ומוביל, אך משהגיעה ההצעה לפתחו הוא סירב.

לאחר שעברו כמה שנים מנישואיו וטרם נפקדו בזרע של קיימא, נכנס רבי אברהם לדודו ראש הישיבה ובפיו שאלה: מציעים להם המומחים לנוסע לפולין, אולי משם תבוא הישועה. האם יברך ראש הישיבה על הצעד הקשה שירחיק אותו מבית המוסר?

רבי מרדכי שמע, חשב מעט, ואז אמר: "ניסיתם כבר הכול רבי אברהם?"

"כן", השיב.

"האם אתה בטוח שניסיתם הכול?" התעקש רבי מרדכי.

"למה מתכוון הראש ישיבה? ביקש רבי אברהם להבין את דבריו הסתומים של דודו הגדול.

"זיכוי הרבים רבי אברהם", הסביר הראש ישיבה את דבריו "זיכוי הרבים כבר ניסיתם?"

משהתמהמה רבי אברהם להשיב, המשיך הראש ישיבה והציע הצעה מעשית: הן המשגיח רבי משה נאלץ לצאת לחוץ לארץ והישיבה תישאר ללא משגיח רוחני שינווט את הבחורים בעולם המוסר והיראה. ומי ימסור להם שיחות וועדים וירד לנבכי נשמותיהם? "הואל נא לקחת על עצמך את התפקיד" ביקש רבי מרדכי, "ובזכות כך תזכה לזרע של קיימא".

על אתר נענה רבי אברהם להצעה, ובזכות כך זכה לפרי בטן ולרבבות תלמידים שהתחנכו על ידו כיצד להיות יהודיים במשך קרוב לשבעים שנה, החל משנת תשי"ט. במשך כשלושים שנה כיהן כמשגיח לצדו של רבי משה, ולאחר פטירתו של רבי משה בכ"ד טבת תשמ"ח, מונה רבי אברהם למלא את מקומו כמנהלה הרוחני של הישיבה. למרות היותו זקן המשגיחים בדורנו הוא השתדל תמיד להיצמד לצדי דרכים ולברוח מן הכבוד.

התבטלותו של רבי אברהם לרעיו ראשי הישיבה היא מופלאה, למרות היותו ממונה על סדרי הישיבה והנהגותיה הרוחניות מתוקף תפקידו כמנהל הרוחני הוא אינו מביע דעתו כלל באשר להנהגות ושאלות בסדרי הישיבה. בכל שאלה שעולה על שולחנו, יודעים הבחורים כי הוא היה מפנה אותם מיד למרנן ראשי הישיבה רבי משה הלל הירש או רבי דב לנדו ויכריע כדעתם למרות היותו גדול מהם בשנים. את תפקידו הוא מקבל בענווה גדולה ובהצטנעות מופלגת, והם מצדם משיבים לו הערכה עצומה על גדולתו ביראה ומוסר.

מפעם לפעם היו עולים למעונו שברחוב הרב שר נגידי עם, תורמי הישיבה, על מנת לקבל את ברכתו. הוא מקבל אותם בסבר פנים יפות ומרבה לשוחח עמם ולשמש להם במקביל רבי ואיש שיחה לנפש. אך כשהם מבקשים ממנו לברך אותם הוא לוקח דף ועט, רושם את השמות לתפילה ומפטיר בענווה: "להתפלל אני יכול, ואני בוודאי אעשה זאת עבור כל אחד בחפץ לב. אבל לברך, זאת אין בכוחי. 

באחד הימים, לעת זקנותו, נקרא רבי אברהם להשתתף בכינוס ציבורי, ובשל חולשתו ביקשו בני משפחתו להצמיד לו מלווה מתלמידי הישיבה. כששמע שמדובר בנאמן ביתו של אחד מראש הישיבה, נחרד רבי אברהם וסירב בתוקף להשתמש בשירותיו. "בשום אופן לא אסתייע בתלמיד שמלווה את הראש ישיבה" אמר בקול תקיף, "בשום אופן".

"רבי אברהם מעולם לא הרים את הקול. גם כשהוא רוצה להעיר לתלמיד, או אפילו לגעור בו, הוא עושה זאת בנחת, בשלווה, דיבורו מדוד. אצל רבי משה זה היה אחרת. לא אחת כשרצה לגעור בתלמיד סורר נזף בו בקול, כשכל הוויתו משדרת חוסר שביעות רצון בולטת".

שיחתו השבועית לבני הישיבה הייתה נמסרת על ידו ברציפות כבר עשרות שנים מקבצת אליה גם בוגרים המתגוררים בבני ברק, ולעיתים כאלה שבאים מחוץ לעיר. רבי אברהם לא היה מחדש בשיחותיו, ולא מנגן ניגוני התעוררות. ההיפך, הוא חותר אל הפשטות שבפשטות, וגם אותה הוא מנפה בשבע נפות, עד שתסתלק ממנה כל הנהגה שאינה אמיתית באופן מוחלט.

בחודש אלול תשע"ד התפשט זיהום חמור ברגלו ואיים שוב ליטול את נפשו. בפעם השנייה בחייו נאבקו אראלים ומצוקים כששאגות התלמידים וסייעתא דשמיא מופלאה הצילה אותו כשכבר היה עם רגל אחת בעולם האמת. באותם ימים נקראו בני המשפחה מספר פעמים לחדרו כדי להיפרד ממנו, אך המשגיח חזר לכוחותיו והמשיך בשגרת יומו.  

זיכרון מצמרר אינו מש מזיכרונם של בני הישיבה: למחרת השבעה על רעייתו הרבנית מרת תמר ע"ה, התארגן רבי אברהם כהרגלו מזה עשרות שנים לצאת לישיבה לתפילת שחרית. שלא כהרגלו, נעמד מול המראה ובדק את צורת פניו, כשהוא מסדר את זרנו ומיטיב את בגדיו בהידור. המחזה המוזר העלה תהייה אצל בנו ששהה בבית, ולא התאפק מלשאול אותו לטעם העניין. רבי אברהם הישיר אליו את מבטו ולימד פרק מצמרר בהלכות בן אדם לחברו: "אני יוצא עכשיו החוצה, לבית מדרש, יש שם מאות בחורים ואברכים שלא צריכים לסבול מזה שהרבנית נפטרה. אני צריך להגיע מסודר, לא פרוע ראש, שסממני האבל לא ישאירו חותם עצוב מדי בפהרסיא".

ההתחשבות בזולת מקומה שמור לה למרות הקשר המיוחד שהיה לו עם הרבנית. קשר שבא לידי ביטוי במשך שנה של תפילות ובכיות. ברבות השנים כבדה שמיעתו של המשגיח והוא נעזר במכשיר שמיעה. מכיוון שבשבת הוא אינו לובש את המכשיר, קולו בתפילת שמונה עשרה נשמע בקול מעט יחסית. באותה שנה שלאחר פטירת הרבנית, שמעו המתפללים הקרובים למקומו שבמזרח את המשגיח בוכה בקול שבור ובדמעות שליש בתפילת אלוקי נצור על הרבנית שתינצל מחיבוט הקבר.

סדר יומו של המשגיח היה קפדני מאוד ועמוס חברותות לרוב: לימודי הלכה עיון ומוסר. אחת החברותות מתקיימת בימי חמישי, וכמו לימודים אחרים גם כאן הזמן נמדד באופן קצוב ומדויק. בעבר הלימוד התקיים במשך שלושת רבעי שעה, לאחר שחלה והבריא בס"ד, קיצר את זמני הלימוד, וגם החברותא של יום חמישי נלמדת במשך חצי שעה בדיוק. החברותא מעיד כי הדייקנות נשמרת במשך למעלה מעשור.

את שעות הבוקר היה מנצל רבי אברהם לעריכת כתביו הרבים אותם ייצר במשך עשרות שנים של עמל ויגיעה. בשעה 12 היו נכנסים מספר מצומצם של אברכים בני עלייה ללימוד משותף שמתקיים בקביעות כבר כמה שנים. עד מחלתו היה נוהג ללמוד בסדר שני בהיכל הישיבה. עד לפטירתו של המשגיח רבי משה היה יושב בספסל שבכניסה לבית המדרש. לאחר שמונה למנהל רוחני ובניית האגף החדש, קבע את מקומו בתפר שבין האגף הישן לחדש. כשמדי פעם הוא קם ממקומו ועושה סיבוב בין הטורים, לראות בשלום תלמידיו.

לאחר שנחלה וגופו נחלש הוא לומד גם את הסדר השני בביתו. בימי ראשון ושלישי היו מתקיימים הוועדים לחתנים בין השעות 17:30 עד 18:45. עד כמה הוא מקפיד על הוועד חתנים? פעם נקבע כינוס ציבורי חשוב בביתו של מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, ורבי אברהם כבר אישר את השתתפותו. לקראת ערב נודע לו כי נקבע וועד חתנים למחר בשעה המדוברת, ותיכף ומיד ביטל את השתתפותו בכינוס הציבורי כשהוא מנמק: "קבלה היא בידי מרבי אייזיק שלא לבטל לוועד חתנים לשום עניין ציבורי".

לקראת סדר מוסר היה עולה שוב לישיבה, ובימי רביעי היה מוסר את שיחתו הקבועה הנאמרת ברציפות (מלבד הפסקה של שנתיים בשל מחלתו) כבר עשרות שנים.

זכה המשגיח לדור ישרים מבורך ולהעמיד אלפי תלמידים המברכים מרה את הסתלקותו. 

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

בחדרי חרדים