יובל שדה: חודשה ישיבת הממשלה על התקציב
"האמנתי עד הרגע האחרון שמישהו יגיע להציל אותי": שורדת השבי בראיון חג
55 ימים בעזה, בודדה, פצועה וקשורה – עמית סוסנה, שנחטפה ב־7 באוקטובר מכפר עזה, לא חדלה להתפלל. בריאיון מיוחד לרגל חג הפסח – חג החירות – היא חוזרת לרגעי התופת, נזכרת בניסיון הגבורה להיאבק במחבלים, מדברת על הקשר עם הנשים החרדיות, וקוראת לחברי הכנסת החרדים: “להפעיל את כל הכוח כדי לשחרר את האחים שלנו מהשבי”
ההרס וההפצצות ומנהרות חמאס בעזה צילום: שאטרסטוק
עמית סוסנה, בת 41, התגוררה בשכונת “הדור הצעיר” בקיבוץ כפר עזה. בבוקר שבת, 7 באוקטובר, כשמחבלי חמאס פרצו ליישוב – היא הסתגרה בממ”ד, ניסתה לשדר למשפחתה את הפחד דרך הטלפון שעמד להיגמר: “זה נשמע כאילו הם כאן בחוץ, זה הדבר הכי מפחיד בעולם, הסוללה שלי נגמרת”.
מעט אחר כך, דירתה הועלתה באש, הממ”ד הפך למפויח, והיא נגררה באלימות לרצועת עזה – אחרי שהתנגדה במשך יותר מ־40 דקות, נאבקה בעשרה מחבלים חמושים וניסתה למשוך זמן, בתקווה שכוחות הביטחון יגיעו לחלץ אותה.
“אני כאילו הולכת איתם, לא מתנגדת”, היא מספרת כעת, חודשים לאחר השחרור. “בהתחלה המחבלים האמינו לי כנראה, ואז התחלתי לסמן עם הידיים והרגליים ולהשתולל – שייראו שאני חיה. שמישהו יבוא, המל”טים, הצבא. עד השנייה האחרונה באמת האמנתי שמישהו יגיע להציל אותי”.
אלא שהסיוע לא הגיע, ועמית הועלתה בכוח לרכב של חמאס. היא נקשרה בידיים וברגליים, הוכתה קשות, והועברה דרך המנהרות. “החטיפה שלי הייתה מאוד אלימה. לקח להם יותר משעה להכניס אותי לעזה. גופי כאב, הפנים שלי היו חבולות ונפוחות”.
במשך 55 ימים היא שהתה בשבי החמאס, רובם בבידוד, בעומק המנהרות – 40 מטר מתחת לאדמה.
“הרגשתי כאילו קברו אותי בחיים”, היא משחזרת. “הייתי לבד חודשים. כמעט ולא היה אוכל, היה חשוך, רטוב. הועברתי ממקום למקום, כל פעם עם מחבלים אחרים, כולם חמושים. הייתי בודדה, פצועה וקשורה בשרשראות. כל רגע הרגיש כמו נצח”.
“התפללתי כל היום”
סוסנה מתארת את התקופה הנוראה בשבי בגוף ראשון. ימים של כאב, פחד קיומי ואמונה. “ישבתי קשורה, ודיברתי לעצמי. התפללתי כל היום. ניסיתי להזכיר לעצמי שאני בן אדם טוב, שיש לי תפקיד בחיים – ושעוד לא סיימתי אותו”.
רק לאחר כשלושה שבועות פגשה חטופים נוספים, וגם אז – התנאים היו תת־אנושיים. עם זאת, לדבריה, “האהבה והתמיכה מהם חיזקו אותי. ניסיתי לומר לעצמי כל הזמן – החברה הישראלית, היהדות, לא תוכל לסבול מצב שאנשים שלנו נמצאים שם, בידיים של חמאס. האמנתי שיעשו הכול כדי לשחרר אותנו”.
אות של גבורה
לאחר שובה, נחשפה סוסנה לכך שהקרב שניהלה מול המחבלים תועד. לדבריה, “זה הדהים אותי. עוד יותר הדהימה אותי ההזדהות הציבורית. אנשים ראו בי מקור של כוח ותקווה. התמיכה ברחוב חיזקה אותי מאוד”.
ואכן, לפני כחודש, היא הוזמנה לוושינגטון, שם קיבלה את פרס “נשים אמיצות 2025” מידי מזכיר המדינה האמריקאי מרקו רוביו והגברת הראשונה מלניה טראמפ – על אומץ לב יוצא דופן.
“ננטשתי – אבל הייתי כל הזמן תחת שמירה”
החוויה שעברה בעזה הותירה בה צלקות עמוקות, אך גם חיזקה את אמונתה. “כל החיים הרגשתי שמירה עלי מלמעלה, וכשהייתי שם – הרגשתי שננטשתי. רק אחרי השחרור הבנתי כמה שמרו עליי גם אז. היום, כל לילה לפני השינה, אני מודה על ששרדתי. אמא שלי קוראת תהילים כל יום בהודיה על זה שחזרתי”.
חיבור לנשים החרדיות
על השאלה האם נחשפה לפעילות החרדית בנושא החטופים, היא משיבה: “האמת היא שלא כל כך, חוץ מהמפגשים של נשים חרדיות עם חטופות – ואני יכולה להגיד שהמפגשים האלה היו מאוד משמעותיים. הן באות ממקום של הבנה, אהבה, ורוצות להעביר את המסר בתוך החברה שלהן”.
“אני חושבת שזה מאוד חשוב לייצר קשר עם החברה החרדית ועם רבנים – גם כי פדיון שבויים הוא ערך עליון ביהדות, וגם בגלל ההשפעה הגדולה שיש להם על הממשלה. אנחנו צריכים את הקול הזה. כולנו צריכים להתאחד סביב הנושא של החטופים – זה קודם כל הצלת נפשות, אבל גם שמירה על מי שאנחנו כעם יהודי”.
פנייה נרגשת לח”כים החרדים
ברגעים הכי קשים, עמית הרגישה שהמדינה לא תבוא. עכשיו, היא פונה לחברי הכנסת החרדיים: “אני מתחננת בפניכם – תשמיעו את הקול שלכם. תשתמשו בכוח שיש לכם. תפעלו למען שחרור החטופים. זו מצווה עליונה – ‘פדיון שבויים’. אם נשאיר אותם שם – נאבד את הכוח שלנו כחברה שמקדשת את החיים”.
“אני סומכת עליכם שתעשו הכול. זו מצוות ‘ואהבת לרעך כמוך’, וזה מה שהופך אותנו לעם היהודי. אם היינו מחליפים תפקידים – הייתי עושה כל מה שאני יכולה כדי לשחרר אתכם”.
“חג של חירות – לכל העם”
לקראת חג הפסח, עמית מבקשת מסר פשוט וברור: אחדות.
“כולנו יהודים, כולנו אחים. שם בשבי הבנתי את זה הכי חזק. ימין, שמאל, דתיים, חילונים – אין לזה שום משמעות. זאת מלחמה בין הטוב לרע. ואנחנו – צריכים לעמוד בצד של הטוב. ולסמוך רק על עצמנו”.
“בעזרת ה’, כל אחינו יחזרו מהגיהנום הזה במהרה. שנחגוג את הפסח הזה – חג של חירות ואחדות – כשכל הבנים בבית. אמן שהחג הזה יקבל משמעות חדשה, של שחרור אמיתי, של אהבה ושל עם אחד”.
