אסף רוזנצוייג: ממשל טראמפ פרסם את מסמך אסטרטגיית הביטחון הלאומי השנתי שלו. בין השאר קובע המסמך כי המזרח התיכון כבר אינו מהווה את ליבת אסטרטגיית הביטחון של ארה"ב, בין השאר בשל הדומיננטיות האנרגטית של ארה"ב והתקדמות תהליך השלום באזור
אלוף (מיל') הימן: חמאס הציע עסקה, ישראל רוצה עוד ניצחון
הימן מציע: לא להסתפק בהישגים טקטיים מול חמאס – אלא לנצל את התנאים להסדר אזורי ארוך טווח
ההרס בנוסייראת, במרכז רצועת עזה צילום: Ali Hassan/Flash90
ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, אלוף (מיל') תמיר הימן, מציע מבט מפתיע אך שקול על הסירוב של חמאס להצעת הפסקת האש. לדבריו, לא מדובר רק בכישלון דיפלומטי או סירוב עיקש, אלא בפתח להזדמנות אסטרטגית מהותית עבור ישראל – לייצר מציאות ביטחונית ופוליטית חדשה ברצועת עזה.
"נכון, הפסקת לחימה כאשר חמאס עדיין בשלטון היא תוצאה רעה," כותב הימן, "אבל עצם ההסכמה של חמאס להשיב את כלל החטופים בתמורה לסיום המלחמה – היא נקודת מוצא להסכם רחב יותר, שיכול להגדיר מחדש את מציאות הסיום של הלחימה, גם בלי פתרון מדיני סופי".
לדבריו, הישגי צה"ל במהלך המערכה הפכו את חמאס לבעיה הביטחונית הקטנה ביותר של ישראל, דווקא משום שהיא כעת מבודדת, מוחלשת ופגיעה יותר. על כן, טוען הימן, אין הכרח לרדוף אחרי הישג טקטי נוסף – אלא לנצל את התנאים הקיימים כדי לעצב מציאות אסטרטגית עדיפה.
מודל הסיום הרצוי, לפי הימן, הוא יצירת מציאות בעזה הדומה לזו שבאיו"ש – שלטון אזרחי שאינו חמאס, תיאום ביטחוני עם ישראל, יכולת לפעול לסיכול טרור והיעדר איום מיידי על גבולות המדינה. "כל עוד לא קיים פתרון מדיני אמין ואחראי, זהו מצב שיכול להחזיק מעמד לאורך זמן", הוא כותב.
במסגרת זו, הימן מציין חמישה יסודות חיוניים להסכם סיום:
-
החזרת כל החטופים הישראלים.
-
הקמת שלטון אזרחי חלופי בעזה.
-
העברת ניהול הסיוע ההומניטרי לידיים שאינן חמאס.
-
קביעת מסלול רב-שנתי לפירוז חמאס מנשקו ולדה-רדיקליזציה של עזה.
-
קישור בין הפסקת הלחימה לבין הסכם נורמליזציה עם ערב הסעודית.
לדבריו, הדרך להגשמת חזון זה מתחילה בקבלת ההצעה המצרית האחרונה כבסיס למו"מ. לדבריו, הצעה זו כבר כוללת את מרבית המרכיבים שישראל צריכה, והמשמעות שלה חורגת מעבר לסיום המערכה בעזה. "כך, במקום להיתקע בדיון על נושא צר אחד, ניתן להתחיל לקדם שינוי אזורי רחב ומשמעותי שישפר את המאזן האסטרטגי של מדינת ישראל לשנים קדימה", סיכם.
