אסף רוזנצוייג: ממשל טראמפ פרסם את מסמך אסטרטגיית הביטחון הלאומי השנתי שלו. בין השאר קובע המסמך כי המזרח התיכון כבר אינו מהווה את ליבת אסטרטגיית הביטחון של ארה"ב, בין השאר בשל הדומיננטיות האנרגטית של ארה"ב והתקדמות תהליך השלום באזור
עונשי מאסר נגזרו על ראש המכינה והמנהל החינוכי באסון נחל צפית
בהכרעת הדין נקבע כי הנאשמים גרמו למותם של עשרת המנוחים ולחבלה אצל שניים נוספים, אשר נשטפו אל מותם בנחל צפית במועד שבו היו התרעות חמורות לשטפונות, טיול שהיו אזהרות מפניו ושלא נכון היה לצאת אליו
אסון נחל צפית צילום: מאור קינסבורסקי, פלאש 90
בית המשפט המחוזי בבאר שבע גזר את דינם של הנאשמים יובל כאהן, ששימש כראש מכינת "בני ציון", ואביב ברדיצ'ב, ששימש כמנהל החינוכי במכינה שהורשעו בעשר עבירות של גרימת מוות ברשלנות ובעבירה של חבלה רשלנית.
כעולה מהכרעת הדין, הנאשמים ברשלנותם, כל אחד על-פי חלקו, גרמו למותם של עשרת המנוחים ולחבלה אצל שניים נוספים, אשר נשטפו אל מותם בנחל צפית במועד שבו היו התרעות חמורות לשטפונות, במהלך טיול הכנה למכינה קדם צבאית. טיול שלא היה הכרח לצאת אליו, טיול שהזהירו מפניו, טיול שלא נכון היה לצאת אליו. טיול שנרשם בדפי ימיה של המדינה כ"אסון נחל צפית".
בית המשפט גזר על שני הנאשמים עונש של 7 שנות מאסר כל אחד, מאסר על תנאי ופיצויים בסך של למעלה מ-200 אלף ₪ כל אחד (מעבר לפיצויים הגבוהים שהועברו למרבית המשפחות בהליך אזרחי).
בגזר הדין עמד בית המשפט על מאפייני ההתרשלות של כאהן, שחרף תפקידו הניהולי הבכיר והסיטואציה החריגה והקיצונית בה הייתה הקבוצה שטיילה, הוא לא התעניין ולא ידע מה בדיוק עושה הקבוצה, וכשכבר הבין מה עושה - לא חדל אותה. ביחס לברדיצ'ב נקבע שלא נתן דעתו כנדרש להתרעות שהתקבלו ונכנס יחד עם קבוצת צעירים שסמכה עליו לנחל מעוקי חרף אותן התרעות ומזג האוויר ששרר באותה עת.
בית המשפט עמד על הפגיעה הגבוהה בערך קדושת החיים ובערכים נוספים, ובכללם בפגיעה בערך של יחסי האמון בין הורים לצוותים החינוכיים במסגרות השונות בעקבות האסון.
בית המשפט התייחס לנסיבות ביצוע העבירה, למידת הרשלנות המשמעותית של הנאשמים ולכך שרשלנותם של הנאשמים לא הייתה רגעית.
לצד זאת, בית המשפט עמד גם על כך שרשלנותם של הנאשמים היא מחדלית בעיקרה, לכך שמותם של הנספים נגרם כתוצאה ישירה מאסון טבע, ולכך שהאסון ארע אגב פעילות רצויה, חינוכית וערכית, כמו גם להתנהלות הרשויות המוסמכות שסירבו לקחת חלק בגיבוש הנחיות והוראות בטיחות לטיולים של מכינות קדם צבאיות, ואשר סירבו לאפשר למכינות להסתייע בחדר המצב של משרד החינוך.
בית המשפט קבע כי האחריות שנטלו הנאשמים לא הייתה אמיתית. בית המשפט הזכיר שהנאשמים לא הודו שהתרשלו ולא הודו בקיומה של אחריות פלילית כלשהי מצדם לתוצאות האסון. נהפוך הוא, כפרו במיוחס להם והטילו אחריות, במישרין או ברמיזה, על אחרים ואף הדדית האחד על השני.
ביחס לשיקולי ההרתעה הנדרשים נכתב בגזר הדין כי "יש מקום להרתיע מדריכים, מורים ומנהלים של מסגרות חינוכיות דוגמת בתי ספר, תנועות נוער ומכינות קדם צבאיות להקפיד הקפד היטב לשמור על בטיחות וחיי התלמידים, החניכים ויתר המשתתפים. כך תדע כל אם עברייה כי גורל בניה לא מופקד רק בידי מפקדים שראויים לכך, אלא גם בידי מדריכים, מורים ומנהלי מסגרות הראויים לכך".
