עמית סגל: זמיר החליט אתמול לקדם את גיטלמן, מראשי תנועת אחים לנשק, שהיה חלק ממהלך הסרבנות והודיע ש״לא ישרת בדיקטטורה״. גיטלמן אמור להיות תת אלוף במפקדת זרוע היבשה.
הנשיא הרצוג בנאום ליום השואה: "ההיסטוריה לא תסלח למי שיפרקו אותנו מבפנים"
נשיא המדינה יצחק הרצוג התייחס בעצרת הממלכתית לציון ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה ביד ושם להשבת החטופים מרצועת עזה, ואמר כי "לא ננוח ולא נשקוט עד שכולם ישובו, עד האחרון שבהם". הוא פנה ישירות אל החטופות והחטופים – ואמר כי "עם שלם חסר אתכם, דואג לכם, זועק את זעקתכם"
טקס יום השואה צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
נשיא המדינה פתח את נאומו בעצרת הפתיחה הממלכתית לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה, והתמקד בדמותם של שורדי השואה בגבורתם, בזיכרונם, ובדרישתם האקטואלית והחיה: לשמור על מדינת ישראל, ולאחד את העם.
הנשיא סיפר כי כמעט מדי שבוע הוא פוגש שורדי שואה בלשכתו – במפגשים אישיים, בהם הוא נחשף שוב ושוב לסיפורי חיים בלתי נתפסים. הוא תיאר כיצד ברגעים האינטימיים האלו, הוא מוצא את עצמו אומר – לעיתים בשקט, ולעיתים בקול – "הנה –ניצחתם. הנה – ניצחנו". הם, שראו את התהום האנושית הגדולה ביותר שנוצרה בהיסטוריה, שורדים שבנו בית, משפחה ועתיד, זועקים דבר אחד בלבד: "הנשיא, אנא, אנחנו מתחננים, אנחנו דורשים: הפילוג בתוכנו נוראי. תעשה שתהיה אחדות בעם״.
הנשיא קרא לציבור הישראלי "שנתלכד יחד, כל בית ישראל. שנהפוך את הימים האלה – עשרת ימי קדושה - מעתה ועד יום העצמאות, לשעת רצון מכוננת, היסטורית, בדרך לעידן שכל כולו אחריות. אחריות לאומית", והזהיר מהקיטוב, מהפילוג ומהרעל של הרשתות החברתיות.
קריאה לפיוס ולאחדות.
הנשיא קרא באופן נוקב לאחדות לאומית – רגע לפני שיהיה מאוחר מדי. הוא הזהיר: "ההיסטוריה לא תסלח למי שינהגו בחוסר אחריות ויפרקו אותנו מבפנים״. הוא ביקש: "שננמיך את הלהבות. שנאחה
את הלבבות. שלא ניתן לרעל הרשתות החברתיות, ולמומחי השיסוי והקיטוב, להשתלט על נפש העם ולהחריב אותנו מבפנים״.
הנשיא הדגיש כי בנייתה מחדש של האחדות, היא תנאי הכרחי לכל תקווה. "אם הצלחנו לקום מתוך התהום האפלה ביותר בתולדות האנושות – אנחנו נצליח תמיד. תמיד. אני יודע, המסע לא יהיה פשוט,
אבל זה יקרה. יש לכך תנאי אחד. אחד בלבד: לעשות זאת ביחד״.
הזיכרון – לא רק לזכור, גם לנצח
הנשיא התייחס גם לפצע הפתוח של העם היהודי – הטבח הרצחני שביצע חמאס בשבעה באוקטובר 2023. הוא הדגיש כי אף שאין להשוות את מימדי השואה לשום אירוע אחר, ההדים הרגשיים, המוסריים והלאומיים של מה שחווינו – מציבים בפנינו את אותה שאלה מוסרית נוקבת: האם נישאר יחד? האם נדע להתמודד? האם נקום שוב? בדבריו: "אי אפשר היה להיחשף לעדויות מעוררות הפלצות, מלב ליבה של התופת בשבעה באוקטובר; ולסיפורים ולתמונות של החטופים - אלה שיצאו מגיא צלמוות של מנהרות המרצחים בעזה, ואלה שתיעוד מזעזע שלהם הגיע אלינו גם בימים אלה ממש, ולא להזדעזע מההדים של אותה קטסטרופה היסטורית. קול דמי אחינו זועקים אלינו מתחת לאדמה. אנחנו חייבים להחזיר אותם בדחיפות״.
אך גם לנוכח הכאב, שזר הנשיא מסר של תקווה: "כמו אי-אז, לפני שמונים שנה – אנחנו נתגבר גם הפעם. זה מוטמע בנו; ב-DNA הכי עמוק שלנו כעם. כי נצח ישראל לא ישקר, לעולם ועד״.
קריאה לשובם של החטופות והחטופים
בקריאה לשובם של החטופות והחטופים מתוך כאב עמוק ואמונה גדולה, קרא הנשיא מעל בימת 'יד ושם' לאחדות סביב אחת הסוגיות המרכזיות שמכאיבות לעם כולו: שובם של החטופים. "לא לנוח ולא לשקוט עד שכולם ישובו. כולם. עד האחרון שבהם".
הוא אף פנה ישירות אל החטופות והחטופים – בתקווה שחלקם מאזינים או שומעים את נאומו בדרך כלשהי: "עם שלם חסר אתכם, דואג לכם, זועק את זעקתכם. עם שלם כואב ומיוסר, נשמתו חרוכה ממש, ויודע שלא יהיו לו נחמה ומזור – עד שכולכם תחזרו הביתה״.
פנייתו אליהם מבוססת על עדויות שהצטברו מחטופים ששבו מהשבי והעידו כי נחשפו לתקשורת בעודם מוחזקים בשבי, בייחוד בימי הזיכרון – דבר שחיזק את תקוותם ותחושת הקשר עם העם.
סיפורי הגבורה והאמונה מתוך התופת
הנשיא הדגיש כי שמונים שנה לאחר שחרור מחנות ההשמדה, היום הזה איננו רק יום מבט לאחור – אלא יום שמבקש להביט קדימה. לנצח את הכאב בזיכרון, ולתת לתקווה מקום. בדבריו, שזר את סיפורו המטלטל של טומי שוורץ-שחם, שנולד בסלובקיה והיה רק ילד בן שש כשמשפחתו נשלחה למחנות. טומי הקטן הופקד לשמור על עשרה ילדים – ומתוכם, תשעה לא שרדו.
הוא עצמו שרד בדרך נס את אושוויץ וצעדות המוות. בינואר השנה, כשציינו 80 שנה לשחרור אושוויץ, בחר טומי שלא להגיע למחנה המוות, אלא לציין את הרגע על סיפונה של ספינת חיל הים "אח"י ניצחון", לצידה של נכדתו – קצינה בצה"ל. "אני עומד פה ונותן עדות. אין ניצחון גדול מזה״, הכריז.
הנשיא הוסיף לספר גם את סיפורו של יוסף לביא, שגורש עם משפחתו מלוב למחנה ג'אדו, הועבר לאיטליה ולבסוף למחנה ברגן בלזן, שם קיבל טלית וחגג בה בר מצווה. את הטלית שמר עימו עד סוף ימיו. "הטלית הזכירה לי מי אני. מאיפה באתי. ושהעתיד עוד מחכה לי״, אמר. מתוך אותו עולם חרב, הקריא הנשיא פיוט שכתב חכם יהודי מג'רבה – הרב שאול שלי מקיקץ – עם שחרור מחנה ג'אדו: "הללויה! עם נברא״.
נאום של תקווה
הנאום נחתם באמירה חד-משמעית של הנשיא: "אנחנו נתגבר, גם הפעם. אנחנו נוכל – יחד – לכל אתגר ולכל אויב. אנחנו נוכיח – יחד - נוכיח שוב ושוב: נצח ישראל לא ישקר״.
