עמית סגל: זמיר החליט אתמול לקדם את גיטלמן, מראשי תנועת אחים לנשק, שהיה חלק ממהלך הסרבנות והודיע ש״לא ישרת בדיקטטורה״. גיטלמן אמור להיות תת אלוף במפקדת זרוע היבשה.
הדולר משתולל, הפחד גובר: האזרח האיראני שמכר הכול - ומתחרט
בתוך סערת הכלכלה והחשש ממלחמה, אזרח איראני מגולל מונולוג אישי על החלטות כלכליות כואבות, ציפיות מתעתעות ותחושת חוסר ודאות עמוקה
טהרן, איראן צילום: שאטרסטוק
"אני מוצא את עצמי בודק את שער הדולר מדי כמה שעות", מספר אזרח איראני אנונימי במדור המונולוגים בערוץ האופוזיציה 'איראן אינטרנשיונל'. "הרגל שדבק בי, אף שמכרתי את כל הדולרים שהיו לי לפני כמה חודשים – ואולי דווקא בגלל זה".
בכתבה שכותרתה "השפעת שיחות איראן–ארצות הברית על אזרחים מן השורה", האיש מתאר כיצד החדשות על שיחות הגרעין בין טהרן לוושינגטון משפיעות על חייו ועל מצבו הנפשי.
"כשמכרתי את הדולרים, שער החליפין עמד על 68 אלף טומאן. שבועיים לפני כן הוא הגיע לשיא של 102 אלף טומאן – ואז החלה ירידה חדה עם פתיחת המשא ומתן", הוא מספר.
אצלו, החישוב הוא מעין תרגיל מאזוכיסטי: מה היה קורה אילו חיכה עוד קצת? במשך שנים, הוא ובני משפחתו המירו את חסכונותיהם לדולרים, ואפילו אחסנו אותם בבית, מתוך חוסר אמון בבנקים. אחרי שנים של אינפלציה גואה ומשברים פיננסיים, הציבור באיראן איבד אמון מוחלט במוסדות הרשמיים.
אך החסכונות הללו לא הספיקו לרכישת בית בטהרן, שם מחירי הנדל"ן האמירו. כמחצית מהכנסתם החודשית הופנתה לתשלום שכר דירה, ומצב זה נראה בלתי נסבל.
"כשמתיחות צבאית בין ישראל לאיראן הלכה והסלימה, פחדנו מהאפשרות של מלחמה כוללת", הוא מעיד. "הלכתי לישון בכל לילה מוכן לגרוע מכל".
לכן קיבל החלטה: לרכוש בית בפריפריה. בעזרת עצת מומחים, ואפילו ייעוץ מהבוט ChatGPT, הבין שעליו להתרחק מאזורים צבאיים ומרכזים עירוניים.
בסופו של דבר מצא דירה ישנה בשטח של 2,000 מטרים רבועים בעיירה קטנה בצפון מחוז גילאן. לשם כך נאלץ למכור את הדולרים והתכשיטים שנותרו לו, ואף ללוות סכום נוסף, כדי להשלים את העסקה.
אך מיד אחרי המכירה, שערי הדולר והזהב זינקו מחדש. "לא יכולתי שלא לחשב כמה הפסדנו. זה היה נורא," הוא משתף בכאב. למרות האכזבה, היה לו לפחות מקום בטוח לשעת חירום.
עם פתיחת השיחות בין איראן לארצות הברית, הוא חש קרע פנימי: האם העסקה תקל על אזרחי המדינה? לדבריו, סביר להניח שרוב ההטבות הכלכליות יגיעו לידי האליטות של משמרות המהפכה.
ועדיין, לפחות זמנית, האיום במלחמה התרחק מעט, מה שהביא עמו תחושת הקלה שבירה.
למרות הצניחה בשער הדולר, המחירים בשוק לא ירדו. האינפלציה לא נבלמה. השכר בריאל נותר דל, בעוד ההוצאות האמיתיות מחושבות בדולרים.
"הנפילה בדולר נתנה לי סוג של נחמה," הוא מודה. "היא גרמה להחלטה שלי – לוותר על הדולרים – להיראות קצת פחות כמו אסון."
