מוטי קסטל: השר קרעי: זה רגע המבחן של כולנו. דרושים איזונים ובלמים לגולם שקם על יוצרו. הממשלה חייבת לקבל החלטה עוד היום: אנחנו לא מקבלים את ההתערבות הבוטה של בג״צ בלב־ליבה של סמכות הממשלה. הסמכות להדיח יועצת משפטית היא סמכות הממשלה בלבד על פי חוק. על הממשלה להדיח סופית ובפועל את היועמ״שית, לחסום את כניסתה למשרדי הממשלה ולמנות לאלתר ממלא מקום. עכשיו. רק אם נגיד לא(!) לפסקי דין מנוגדים לחוק של בג״צ, נוכל להציל את הדמוקרטיה הישראלית.
השריפה, שעדיין לא כובתה, הכי גדולה או מסוכנת שהיתה? לא בטוח
בעוד השריפות בהרי ירושלים עדיין ממשיכות להשתולל. יצחק כרמלי, חוזר לשריפת הענק של קיץ 1995 – אז נשרפו עשרות אלפי דונמים, תושבים פונו וספרי תורה חולצו מהלהבות ברגע האחרון
על רקע השריפות המשתוללות ביממה האחרונה בהרי ירושלים, שטרם כובו בכללן. נזכר יצחק כרמלי באחת השריפות הגדולות והמאיימות שידע האזור: השריפה שפרצה ביולי 1995.
"כתושב קריית יערים, כשמה כן היא, מוקפת יערות. חוויתי כמה שריפות משמעותיות, אך אין ספק ש'השריפה של 95' הייתה הקשה מכולן", אומר כרמלי לבחדרי חרדים'. "אז נשרפו למעלה מ-20,000 דונם של עצים, חלקם עוד בתקופת המנדט הבריטי. גם אז, השריפה פרצה ממסילת ציון".

בשנת 1995 עוד לא הוקמה יחידת הכיבוי האווירית, ולמערכות החירום לא היה את המענה המהיר והמתקדם הקיים כיום. "לא היו הודעות SMS, לא וואטסאפ, אפילו לא מערכות התרעה בטלפון קווי", מתאר כרמלי.
"זה מפחיד. האש התפשטה במהירות לקריית יערים, בלי שום התראה מוקדמת. מסוק משטרתי חג מעל היישוב והכריז ברמקול לברוח מיד. במקביל, לוחמי מג"ב רצו בין הבתים ועזרו לפנות את הדיירים".
כרמלי מוסיף: "המחזה היה מפחיד ומלחיץ. גבאי בית הכנסת נראו רצים עם ספרי התורה לכיוון היציאה מהיישוב, כשברקע המסוק המשטרתי ממשיך להתריע מהאוויר".

מרבית תושבי קריית יערים פונו לאצטדיון טדי בירושלים. בינתיים פעלו כוחות הכיבוי – אז ללא אמצעים מתקדמים, בנחישות. מטוסי ריסוס הוסבו למטוסי כיבוי, ושני מסוקי יסעור של צה"ל טסו הלוך ושוב מהים כשהם מצוידים בטנקי מים ענקיים, ששפכו מי ים על הלהבות.
"יממה לאחר מכן", נזכר כרמלי, "נודע לנו כי עשרות בתים נשרפו ביישובים הסמוכים - נווה אילן ושורש. ב"ה בקריית יערים הנזק היה קל יחסית, גינתי נשרפה וגם המרפסת של השכן מלבד היערות שעטפו את קרית יערים"



