סולימאן מסוואדה: קאאני הואשם בעבר שהוא משת״פ של ישראל. מעניין.
השריפות משתוללות והוויכוח מתלהט: בין מוחמד לאקלים – מי באמת מדליק את ישראל?
בעוד הלהבות בולעות את הרי ירושלים, רבים בטוחים: “אין דבר כזה משבר אקלים, זה הכול הצתות של ערבים”. אבל האם זו באמת רק תוצאה של טרור? או שמדובר במציאות חדשה, דליקה הרבה יותר?
מאמצי הכיבוי הבוקר סמוך ללטרון צילום: Chaim Goldberg/Flash90
הרי ירושלים עולים באש, ויחד איתם גם השיח הציבורי. בזמן שעשרות צוותי כיבוי נאבקים בלהבות מהקרקע ומהאוויר, המקלדות ברשת לא פחות פעילות. תגובה אופיינית אמש באתר קבעה: "יש מוחמד – יש שריפות". אחרים ביטלו כל קשר למזג האוויר וטענו: "תפסיקו לבלבל במוח עם שינויי אקלים, מדובר בהצתות נטו".
אלא שבקרב המומחים, הדעה שונה. לא מדובר בסוגיה של או זה או זה, אלא של גם וגם. גם אם מישהו אכן הצית, התנאים הקיימים בשטח הם שהופכים כל גיץ קטן לתבערה ענקית. וכשכמעט כל גיץ מדליק הר, זה כבר לא רק עניין של עבריין – אלא של מדינה דליקה.
“אנחנו כבר לא במצב רגיל. זה הנורמלי החדש”, אמר אמש פרופ' אבי בר מסדה, אקולוג מאוניברסיטת חיפה. לדבריו, השריפות הנוכחיות הן רק תחילתו של גל שיחמיר ככל שנתקדם לקיץ. “כיוון שישראל רוצה שיהיו בה יערות, צריך להבין שיהיו גם שריפות. מה שחשוב זה איך נערכים, ולא רק מה מצית את האש”.
השירות המטאורולוגי פרסם כבר שלשום מפת "אינדקס שריפות", ובה אזורים רבים סומנו בצבע סגול – הדרגה הגבוהה ביותר לסכנת שריפות. המדד הזה משקלל יובש, טמפרטורה ורוחות, והוא הראה בבירור שמדובר ביום רגיש במיוחד. עבור אנשי הכיבוי, זה לא היה מפתיע אלא צפוי מראש.
גם ד"ר ברוך זיו מהאוניברסיטה הפתוחה אומר: "רוב השריפות נגרמות על ידי האדם, אבל גודל האסון הוא כבר עניין של מזג האוויר. כשיש רוח יבשה, חום ועשב קמל – מספיק ניצוץ קטן".
והתמונה הזו אינה ייחודית לישראל. בכל האזור הים־תיכוני נרשמת עלייה דרמטית בתדירות ובעוצמת השריפות. החורפים מתקצרים, הצמחייה מתייבשת, וכל אלה יוצרים שכבת בעירה טבעית. אחת התופעות המורכבות ביותר נקראת "ספוטים" – כשהרוח מעיפה גצים או איצטרובלים בוערים למרחק של מאות מטרים ויוצרת מוקדי אש חדשים.
שנות 2023 ו־2024 כבר דורגו כשנים החמות ביותר שנמדדו, וגם 2025 בדרכה להיכנס לרשימה. זה לא תרחיש תיאורטי, זו כבר השגרה.
הדפוס הזה חוזר לא רק כאן. בינואר השנה, בלוס אנג’לס, בעיצומו של חורף שאמור להיות גשום, השתוללו שריפות ענק. מדענים קבעו אז כי 2024 חצתה לראשונה את רף ההתחממות העולמית של 1.5 מעלות – יעד האזהרה שנקבע בוועידת האקלים בפריז.
גם שם, כמו כאן, חורף גשום הביא לצמחייה רבה שהתייבשה במהירות. החום הקיצוני והרוחות העזות יצרו תנאים שהפכו כל אש מקומית לשריפה מתפשטת. המסקנה של מומחי נאס"א הייתה ברורה: העולם נכנס לעידן אקלימי חדש, שבו שריפות, גלי חום, הצפות וסופות הם חלק מהשגרה. "השיאים ימשיכו להישבר, עד שנרסן את פליטות הפחמן", הזהיר גאווין שמידט, מנהל מכון גודארד של סוכנות החלל.
ההיערכות, לפי המומחים, לא יכולה להישאר רק בידי הכבאים. צריך תשתיות, הסברה, אזורי חיץ, ובעיקר – להבין שאנחנו כבר בתוך מציאות חדשה.
אז כן, ייתכן שהייתה כאן הצתה. אבל בלי התנאים המתאימים, האש לא הייתה מתפשטת בעוצמה כזו. השאלה האמיתית איננה רק מי הדליק את האש, אלא איך הפכה ישראל לחבית אבק שריפה פתוחה.
כי במדינה כל כך יבשה – גם בלי מוחמד, האש תמצא את דרכה.
