עמית סגל: זמיר החליט אתמול לקדם את גיטלמן, מראשי תנועת אחים לנשק, שהיה חלק ממהלך הסרבנות והודיע ש״לא ישרת בדיקטטורה״. גיטלמן אמור להיות תת אלוף במפקדת זרוע היבשה.
לא הסכם, לא תקיפה, לא טראמפ: המסמך שמציג את תרחיש הבלהות של ישראל
מסמך ישראלי מזהיר: בלי הכרעה מיידית מצד טראמפ – איראן תמשיך לרוץ לגרעין וישראל תיתקע לבד
טראמפ ונתניהו בבית הלבן. אפריל 2025 צילום: Liri Agami/Flash90
בזמן שארצות הברית ואיראן מנהלות מגעים חשאיים בניסיון לבלום את התקדמותה של טהראן לעבר נשק גרעיני, מסמך אסטרטגי חדש מזהיר: ישראל עלולה לעמוד בקרוב בפני הכרעה הרת גורל בין הסדרה מדינית – לבין תקיפה צבאית באיראן. את נייר המדיניות פרסמו אלוף (מיל') תמיר הימן, לשעבר ראש אגף המודיעין, והחוקר רז צימט, במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). לדבריהם, הזמן אוזל והאפשרויות מצטמצמות.
לפי הניתוח, שלושת המסלולים המרכזיים העומדים בפני ישראל הם: הסכם גרעין מחמיר, תקיפה צבאית או חתירה לשינוי המשטר האיראני. המטרה העליונה מבחינת ישראל, מניעת נשק גרעיני בידי הרפובליקה האסלאמית, עודנה בתוקף, אך הדרך להשגתה הופכת מורכבת מיום ליום. בטהראן מתעקשים על שימור חלק מיכולות ההעשרה, ובוושינגטון מנסים להימנע מהסלמה, גם במחיר הסכם זמני שיותיר בידי איראן מרחב תמרון מסוכן.
המסמך קובע כי תקיפה צבאית באיראן, גם אם תתבצע בהצלחה, תעכב את תוכנית הגרעין רק לזמן קצר, ועלולה לעודד דווקא מרוץ מואץ לפיתוח פצצה. לכן, כל פעולה צבאית – ישראלית או אמריקאית – חייבת להיתפס כשלב ראשון בתוך מערכה אסטרטגית כוללת שתכלול גם מרכיבים מדיניים, מודיעיניים, כלכליים ואזוריים. תיאום עם ארצות הברית הוא חיוני, גם אם היא לא תשתתף באופן פעיל בתקיפה עצמה.
בה בעת, מציינים המחברים כי חלון ההזדמנויות הנוכחי עשוי להיות חד-פעמי: איראן מוחלשת מבחינה צבאית, חיזבאללה נפגע באופן משמעותי, ומערך ההגנה האווירית של טהראן טרם שוקם. אם ישראל תדע להציב איום צבאי אמין, יתכן שתוכל להביא את המשטר האיראני להתגמש ולהסכים להסדרה מחמירה שתבלום את מרוץ הגרעין.
במסמך לא נשללת האפשרות להסכם חדש, אך מוצגת שורה של תנאים הכרחיים: מגבלות מחמירות על העשרת אורניום, פיקוח מתוגבר של סבא"א, טיפול בתוכנית ההנשקה ובתוכנית הטילים. עם זאת, אין ציפייה לפירוק מלא של הידע והמתקנים שכבר נצברו, מה שהופך את הסיכון לפריצה לגרעין לבעיה מתמדת.
על פי המחברים, התנגדות אוטומטית של ישראל להסדרה מדינית עלולה דווקא להחליש את מעמדה ולהותיר אותה מחוץ לחדרי ההשפעה. לעומת זאת, אם תנהל שיח מעמיק עם ארצות הברית – על פרטי הסכם אפשרי, מגבלות ברות פיקוח וערבויות ביטחוניות – ייתכן שניתן יהיה לגבש הסכם טוב יותר מהסכם הגרעין שנחתם ב־2015.
פירוק מוחלט של תוכנית הגרעין האיראנית מוצג כפתרון האידיאלי, אך כבלתי ריאלי במציאות הנוכחית. ההשוואה למודל הלובי נראית מנותקת מהמציאות. איראן רואה בדרישה זו ניסיון מערבי לערער את המשטר, וחמינאי מציג את הפלת קדאפי כעדות לצדקת דרכו. במצב זה, כל אופציה ישראלית צריכה להתחשב לא רק במתקני הגרעין, אלא גם במערכות ההגנה, מערך הטילים והאיום מצד שליחיה של איראן באזור.
המסמך ממליץ לראות בתקיפה הצבאית, אם תתרחש, לא סוף פסוק, אלא מהלך פתיחה למערכה רב-ממדית, שתכלול תקיפות קינטיות, פעולות סיכול חשאיות, דיפלומטיה לוחצת ושימור הלחץ האזורי. גם בתרחיש של תקיפה מוצלחת, עלולות שרידים מהתוכנית לשרוד ולהפוך לבסיס לשיקום מהיר. יתרה מכך, תקיפה שאינה בתיאום עם וושינגטון עלולה לסבך את ישראל בזירה בינלאומית ולגרור אותה למערכה מתמשכת ללא גב.
נייר המדיניות נחתם בקריאה להיערך למערכה כוללת מול איראן, לא רק מול תוכנית הגרעין שלה, אלא מול כל מנגנוני ההשפעה והכוח של הרפובליקה האסלאמית. פירוק הציר הפרו-איראני, הגבלת פרויקט הטילים והחלשת המעורבות האזורית של טהראן – כולם נדרשים כדי למנוע מאיראן להפוך למדינה סף-גרעינית קבועה. אם תבחר ישראל לפעול, היא תזדקק ליותר מתמרון טקטי. תידרש כאן אסטרטגיה כוללת, אמיצה ומתואמת היטב.
