ספיר לפקין: באיראן טוענים: משמרות המהפכה עצרו מרגל אירופי שנכנס לאיראן בזמן המתקפה הישראלית והתחזה לתייר - לאחר שפעל בדרום-מערב איראן ואסף מידע על יעדים רגישים וחשובים
דמשק מקבלת חיבוק, ירושלים מקבלת שיעור
הנשיא הסורי השיג הכרה אזורית ובינלאומית במהירות מסחררת. ישראל נותרת מחוץ למעגל ההשפעה החדש
טראמפ, א-שרע ובן סלמאן בריאד צילום: משרד החוץ הסעודי
אחרי שנים של בידוד וסטיגמה, סוריה הצליחה אמש (רביעי) לרשום הישג מדיני דרמטי: פגישה פומבית עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, בליווי יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן ובמעורבות וידאו של נשיא טורקיה ארדואן. אלא שמעבר לרושם הדיפלומטי המרשים, הפגישה הזו מדגישה בעיה אסטרטגית חמורה: ישראל שוב אינה צד לשיח החדש שמעצבות המעצמות האזוריות עם וושינגטון.
טראמפ אמנם חזר על הדרישות הידועות שלו, יציאת לוחמים זרים מסוריה, סילוק טרוריסטים פלסטינים, הצטרפות להסכמי אברהם וטיפול במרכזי המעצר של דאעש, אך לא דרש הפעם את מה שהיה תקן קבוע בכל שיח עם דמשק בעבר: התחייבות לשלטון מתון, הגנה על מיעוטים או חופש פוליטי. השתיקה הזאת אינה מקרית. טראמפ ממקד כעת את מאמציו בבניית בריתות אפקטיביות מול איראן ודאעש, ולא במאבק על דמוקרטיזציה של סוריה.
עבור הנשיא הסורי אחמד אשרע, מדובר בניצחון מהדהד. תוך פחות מחצי שנה מאז עלייתו לשלטון הוא הצליח לייצב תמיכה אזורית, לבסס קווי מגע עם מעצמות, ולהציב את סוריה מחדש בלוח המשחק, מבלי לוותר בינתיים על סממני שלטון ריכוזי. זה מעניק לו נקודות זכות גם בבית, שם ציבור עייף ממלחמה מחפש תקווה ויציבות, גם במחיר דחיית הרפורמות.
אלא שמאחורי ההישג מסתתרים אתגרים לא פשוטים. הסרת הסנקציות הבינלאומיות, פתיחת שערי ההשקעות וכניסת הון זר עלולים להצית מחדש את אותם מאבקי שליטה פנימיים, להחיות מוקדי שחיתות רדומים ולגרום לעליית מדרגה בלחץ הציבורי. נושאים שהודחקו במשך שנים, בראשם זכויות מיעוטים, חופש ביטוי ורפורמות מוסדיות, עשויים כעת להתפוצץ על פני השטח עם חזרת סוריה למרכז הבמה.
ומה לגבי ישראל? כאן מתחיל הקושי האמיתי. בעשור האחרון הייתה ירושלים שחקן משמעותי במתרחש בסוריה, דרך תקיפות ממוקדות, שליטה מודיעינית ושמירה על קווים אדומים מול איראן וחיזבאללה. אלא שכעת, כשהמשטר החדש זוכה ללגיטימציה בסיוע סעודיה וטורקיה, ללא שום אזכור לתיאום עם ישראל, נוצר סדק עמוק במעמדה האסטרטגי של ירושלים בגזרה הצפונית.
המסר ברור: המדיניות האזורית של טראמפ בעידן החדש אינה בהכרח מתואמת עם ירושלים ולעיתים אף עוקפת אותה. מנופי הלחץ שישראל עוד מחזיקה, בעיקר מהאוויר, צריכים להיות מתורגמים בחוכמה לשיח מדיני שיבטיח את האינטרסים הישראליים בסוריה של אשרע לפני שמפת האינטרסים תושלם, בלעדינו.
