אימו של יוסף יהודה חיראק הי"ד: "יודעים שהכל לטובה"

אמש הותר לפרסום כי יוסף יהודה חיראק הי"ד, בן 22 נפל בקרב ברצועת עזה. יוסף יהודה הי"ד היה בוגר ישיבת ההסדר "מדברה כעדן" במצפה רמון, שם למד במשך 3 שנים טרם גיוסו לצה"ל. 

הוריו, פרץ וחנה חיראק ספדו לו הבוקר בראיון לרדיו 103. "הוא לקח את האמונה בכל הכוח – גם בידיים וגם בנישואים. וזה היה הנתיב שלו, כל הזמן באמונה. מה שהוא עבר בחיים, והוא עבר מכשולים – הכול היה באמונה והכול היה לטובה. יוסף היה החזק בבית. הוא בן יחיד לצד שלוש בנות. מה שאני מרגישה שאנחנו צריכים למסור לעם ישראל זה רק להגיד תודה, תודה להשם על מה שהוא נותן – כי הכול מדויק", אמרה האם בכאב. 

עוד הוסיפה: "אנחנו לא רואים את התודה עכשיו, אבל נראה אותה. ייקח זמן, אבל נראה. אנחנו כל כך למודי ניסיון, כך שאנחנו יודעים שהכול לטובה. אפילו שהבן שלי, וזה שלי – אבל השם יודע מה הוא עושה איתו. הוא הגיע לכיסא הכבוד. הוא היה בחור מאוד חברותי. הייתה לו ג'מבה (כלי נגינה), מעצמו למד, שימח איתה בחתונות, בשמחות. מלא אנרגיות חיוביות, ידע תמיד לפרגן, עין טובה. 'אמא, האוכל שלך הוא הכי הכי'. הוא ידע למצוא את הפרגונים בכל פינה".

באשר לנסיבות נפילתו אמרה: "אנחנו עוד לא יודעים, אנחנו מחכים לפגישה איתם. אנחנו יודעים שהוא עלה בסערה השמיימה, לא סבל, ולי כאמא זה עושה רגע שקט".

לשיחה הצטרף פרץ חיראק, אביו, ושיתף: "חשוב לי לומר – כל מה שיוסף יהודה עשה, הוא ינק מבית המדרש שממנו יצא. הוא לא הרגיש שהוא עושה משהו בשביל הקריירה או בשביל להיות משהו או מישהו. הוא ינק את האמונה הפשוטה שאנחנו עם ישראל, יש לנו תפקיד ושליחות בעולם – ואנחנו עושים את זה על הצד הכי טוב. ואם הוא לא היה בבית מדרש ומרגיש באיזשהו שלב שהוא נחלש, מאבד את הכוח בלימוד – אז הוא החליט שהוא קם ומתגייס, וזה מה שהוא עשה. הוא התכוון לחזור חזרה למקום שבו הוא היה. עוד חודשיים הוא היה אמור לסיים את השירות ולחזור לישיבה ללמוד במצפה רמון".

"אמונה, רעייתו, מפורקת – כמו כולם", הוסיף בכאב. "אבל נקום, נאסוף את השברים. עם ישראל הוא עם הנצח. אנחנו לא עם שנולד אתמול. אנחנו נשברים משבר לשבר – כל משבר מוליד משהו חדש. אנחנו מאמינים שהכול לטובה, שמה שהקב"ה עושה – גם אם זה נראה לנו בעיניים הדבר הכי גרוע – זה הדבר הכי טוב שיכול להיות".

"הוא נולד אחרי תאומות. הרופא אמר לנו: 'כשיהיו לי שערות בכף היד – יהיו לכם ילדים'. החלטנו שאנחנו זורקים את עצמנו על הקב"ה ומפסיקים להתעסק עם האמצעים הרפואיים, ואז הוא בא – ואז אחותו. ראינו את האמונה חיה מול העיניים, והמשכנו עם זה כל החיים. כרגע אני לא יודע מה לומר. אני רק יודע שאנחנו, כמשפחה, רואים את החיבור של עם ישראל אצלנו בבית – ואנחנו מקווים שזה גם יקרין החוצה. במשפחה שלנו יש מכל הגוונים והסוגים – וכולנו מחוברים יחד כמשפחה אחת".

חברו הקרוב מהישיבה, הושעיה חג'בי, סיפר: "יוסף יהודה היה אדם שלא חשב על עצמו אלא על מי שמולו. גם בצבא, בישיבה ובטיולים היה חושב איך יהיה למי שסביבו טוב. הוא היה שמח ומצחיק, מלא אנרגיה. היה מאיר את החדר עם האור שלו, היה מרים אנשים ומצחיק אותם, משמח אותם. תמיד היה מנגן בחתונה עם הג'מבה שלו. יוסף היה יודע לקרוא אנשים. הייתה לו יכולת להסתכל עלייך ולהבין מה קורה ומה עובר עלייך, להגיע לעומק.

חג'בי הוסיף: "מעולם לא ראיתי אדם עם כזה מוסר עבודה ורצון להתקדם. שום דבר לא מנע ממנו להתקדם, היה לוחם רציני, גם בצבא. הוא היה מקצוען והיה החייל הכי טוב, בלי להתלונן ובהשקעה עצומה. למרות שהתחתן רק לפני 7 חודשים הוא התגייס, הלך להיות לוחם, היה בחפ"ק סמג"ד, הכי מקדימה, לעשות כמה שיותר. הוא האיר לעולם כולו ולצערנו האור הזה כבה. אנחנו נשתדל, המשפחה והחברים להאיר את האור שלו הלאה".

רבו בישיבה, הרב אמיר כץ, ספד לו: "יוסף יהודה היה שמח ומשמח. לפגוש אותו היה לפגוש אור של שמחה. הוא תמיד היה מלא שמחה ואמונה ומשרה סביבו אווירה שהכל לטובה. כשהייתי נפגש איתו הייתי מתמלא באמונה שה' אוהב כל אחד ואחד, שה' מוליך כל אחד לתפקידו וייעודו באהבה ובחסדים, ואמונה בעם ישראל ובגאולה שה' מוליך אותנו אליה. אני שומע אותו מדבר בלוויה היום וצועק בשמחה שהכל לטובה גם אם המהלך הוא כואב. שאסור לשכוח הקב"ה הוא בעל המלחמות והוא מצמיח את הישועות מתוך כל הכאבים והמשברים הללו.

עוד הוסיף הרב כץ: "היה לו חשוב לבוא לישיבה שכה אהב ולהתחזק בה, גם לאחר החתונה כשלא היה בבית תמיד, היה מגיע עם אשתו לשבתות. לא ידענו שהוא בא בעצם להיפרד. הוא שמח כל כך, זה היה יוסף".