אסף רוזנצוייג: ממשל טראמפ פרסם את מסמך אסטרטגיית הביטחון הלאומי השנתי שלו. בין השאר קובע המסמך כי המזרח התיכון כבר אינו מהווה את ליבת אסטרטגיית הביטחון של ארה"ב, בין השאר בשל הדומיננטיות האנרגטית של ארה"ב והתקדמות תהליך השלום באזור
אנשים נתנו למחבל מים, אחרי 10 דקות הוא צעק "אני רצחתי" | העדויות מהפיגוע בוושינגטון
עד ראייה תיאר כיצד הרוצח שהה עימם במשך דקות ארוכות מבלי לעורר חשד, עד שהודה במעשה וצעק סיסמאות בעד הפלסטינים בעזה | "רק אחר כך הבנו שהוא ביצע הוצאה להורג מחוץ לבניין"
זירת הפיגוע צילום: צילום מסך
עדויות חדשות מהפיגוע בוושינגטון חושפות את מה שאירע לאחר הירי מחוץ למוזיאון היהודי, שבו נרצחו בני זוג ישראלים, עובדי השגרירות, ונפצעו שניים נוספים. מהדיווחים עולה כי הרוצח, אליאס רודריגז (30) משיקגו, הצליח להסתנן לבניין סמוך, שם שהה במשך דקות ארוכות — מבלי שאיש יבחין שמדובר במחבל שביצע את הטבח.
יוני קאלין, עד ראייה שהיה בזירה, סיפר לרשת FOX5 כיצד נראה רודריגז רגעים אחרי הירי: “ראיתי מישהו רץ בגשם, רטוב כולו, המאבטח נתן לו להיכנס – כנראה חשב שהוא קורבן. הוא היה נראה בשוק, אפילו קיבל מים מאנשים. הוא עצמו ביקש שיקראו למשטרה, ורק אחרי עשר דקות, כשהשוטרים הגיעו – הוא אמר ‘אני עשיתי את זה’”.
הדקות שבהן שהה הרוצח בבניין מתוארות כבלתי נתפסות: “לא קלטנו שהוא רצח שניים, הוא ישב איתנו רבע שעה. רק כשאמר ‘אני לא חמוש’ ושלף כאפייה אדומה – הבנו. הוא התחיל לצעוק ‘שחרור פלסטין, מהפכת האינתפאדה’”, תיאר קאלין.
לדבריו, היה זה רק בנס שהאירוע לא הסתיים בטבח המוני נוסף: “תודה לא-ל שהוא השאיר את האקדח בשיחים מחוץ לבניין. רק אחר כך סיפר לי חבר שראה את מצלמות האבטחה – רודריגז פשוט ירה למישהו בגב, הוצאה להורג של ממש, עם 5 עד 10 יריות”.
סשה רויטמן, מנכ"ל התנועה למאבק באנטישמיות: "פיגוע הירי הכואב הלילה בסמוך למוזיאון היהודי בוושינגטון הוא רצח אנטישמי לכל דבר, אירוע טרור שכוון כלפי ישראלים ויהודים. אנו המומים מהתעוזה - אבל לצערנו הכתובת היתה בהרבה מובנים על הקיר. גל האנטישמיות בארה"ב נמצא בימים אלה בשיאו; לפי בדיקה שערכנו, למעלה מ-40% מכלל התקריות האנטישמיות המדווחות והמתועדות בעולם בשנת 2024 אירעו בארה"ב. מדובר בתופעה שלא החלה היום; הגל הנוכחי הוא תוצאה של עשרות שנים של הסתה שלא טופלה כראוי, קריאות לאינתיפאדה ופגיעה ביהודים שהתקבלו באדישות, של אנטישמיות בוערת באוניברסיטאות וקמפוסים - שעוברת בשתיקה. לכן, אסור לנו להיות מופתעים כשאירועים כאלה קורים. אנחנו כואבים ומחזקים את משפחות הנרצחים והנפגעים, ומזכירים כי מאבק נגד אנטישמיות הוא מלחמה יומיומית, והשלטונות והרשויות בארה"ב חייבים להיות אקטיביים ולנהוג ביד קשה יותר כדי לבלום את המגמה הקשה הזו".
