סין תבנה סכר בטיבט בשווי 167 מיליארד דולר - חשש למתיחות עם הודו. סין השיקה את אחד מפרויקטי התשתית היקרים ביותר בתולדותיה - סכר בשווי 167 מיליארד דולר בטיבט, כך מדווח בלומברג.
השופט אלרון: "בית המשפט פוסל חוקים מחשש תאורטי בלבד"
השופט יוסף אלרון מותח ביקורת חריפה על חבריו: "סוגיות ציבוריות מובהקות מועברות ישירות מבית המחוקקים לבית המשפט. זה גורם נזק אדיר; הצמצום המסוים בסמכויות בתי המשפט לאחרונה אינו בהכרח שלילי; תיקון פקודת המשטרה נפסל מתוך חשש תיאורטי בלבד"
השופט יוסף אלרון בכנס לשכת עורכי הדין צילום: דוברות לשכת עורכי הדין
שופט בית המשפט העליון יוסף אלרון, נאם היום (רביעי) בכנס לשכת עורכי הדין ומתח ביקורת חריפה על התערבותו הגוברת של בית המשפט בנושאים ערכיים שנויים במחלוקת.
"בשנים האחרונות אנו עדים למגמת הרחבת סמכות בית המשפט העליון והתערבות גוברת מצידו בביקורת חוקתית ואפילו על-חוקתית", אמר אלרון.
לדבריו: "הרחבה זו אשר התנגדתי לה בעקביות מציבה אתגר של ממש מול עקרון הפרדת הרשויות. היא גוררת שיח קצוות שבו בית המשפט הפך שלא בטובתו לזירת מאבק ציבורית גם בהיבטים שאינם משפטיים".
השופט אלרון הוסיף: "לטעמי צריך לצעוד בדרך אמצע: דרך המכירה בסמכות בית המשפט העליון אך מבקשת לעשות בה שימוש מרוסן, מצומצם ומאופק".
אלרון הדגיש כי המשפט החוקתי בישראל מתפתח כבר כמה עשורים ללא חוקה שלמה, על בסיס חוקי יסוד מרכזיים דוגמת 'כבוד האדם וחירותו' ו'חופש העיסוק', וכן על בסיס פסיקות תקדימיות של בג"ץ. לדבריו, בשנים האחרונות הגיעה המגמה לשיא, כאשר בג"ץ קבע בפסק דין תקדימי את הסמכות לבטל אף חוקי יסוד – כפי שקרה בתיקון 3 לחוק יסוד: השפיטה (ביטול עילת הסבירות).
"לעיתים, ברגע שמתקבל חוק שנוי במחלוקת, מוגשות בגינו עתירות – אף מבלי להמתין להשפעותיו המעשיות," טען אלרון. "כך קורה שסוגיות ציבוריות עוברות מיד מבית המחוקקים לאולמות בג"ץ. השיח מתמקד בתוצאה: ניצחון או הפסד, במקום במהות, וכל החלטה הופכת לקרב כוחני. זה שיח כוחני שמחלחל גם למשפט החוקתי – והנזק ממנו אדיר. המשפט, ובמיוחד המשפט החוקתי, אינו שחור ולבן. יש בו גוונים רבים."
אלרון התריע כי "הסעד הדרמטי ביותר – ביטול חוק או חוק יסוד – הוא נשק קונבנציונלי, שיש להשתמש בו רק כמוצא אחרון." הוא ציין כי במקרים רבים, כמו בפסק הדין בתיקון 3 לחוק יסוד: השפיטה, עמד על כך שאין הצדקה לפסול חוק יסוד בשלב מוקדם: "לדעת רבים, לא היה מתרחש כל שינוי מהותי אילו התיקון היה נותר על כנו – ולא היה נגרם נזק לאזרחי ישראל."
גם צמצום סמכויות בתי המשפט לאחרונה, לדבריו, אינו בהכרח שלילי. אלרון הזכיר את פסק הדין בעניין 'שפיר', שלדעתו לא היה צורך לפתח במסגרתו דוקטרינות חדשות לשם פסילת חוק יסוד שכבר היה לא רלוונטי. כן הדגים את נטיית בית המשפט להתערב מוקדם מדי בפסק הדין על תיקון פקודת המשטרה – במקום להמתין להתפתחות מדיניות בפועל. "אפשר היה להפעיל כלים מהמשפט המנהלי," ציין, "אך בית המשפט פסל את החוק מיד, מחשש תיאורטי בלבד."
עם זאת, אלרון הדגיש כי ישנם ערכים דמוקרטיים שעליהם אין להתפשר, ובמקרים חריגים אכן יש חובה להתערב. "אך הסמכות הזו צריכה להיעשות באחריות ובמידתיות," אמר. "אני אומר זאת כשופט עליון זה שמונה שנים, ולאחר 13 שנים נוספות בבתי משפט אחרים. תמיד ראיתי מול עיניי את חשיבות האמון הציבורי במערכת המשפט – כי בלעדיו אין לבית המשפט תוקף."
בסיום דבריו קרא אלרון להסדרה ברורה של מעמד חוקי היסוד והליך החקיקה בישראל, והביע תקווה לחוק יסוד החקיקה שיקבע את כללי המשחק ויגובש בכנסת, על ידי נבחרי הציבור. "עד שזה יקרה – עלינו לנהוג באיפוק," סיכם. "אינני מוכן לוותר על התקווה שחוק יסוד כזה ינוסח בידי הכנסת, ולא בידי בית המשפט."
השופט אלרון מזוהה כחלק מהאגף השמרני בבית המשפט העליון. נזכיר כי טרם מינויו של יצחק עמית לנשיא, התמודד אלרון על התפקיד וקרא תיגר על שיטת הסניוריטי.
