עמית סגל: זמיר החליט אתמול לקדם את גיטלמן, מראשי תנועת אחים לנשק, שהיה חלק ממהלך הסרבנות והודיע ש״לא ישרת בדיקטטורה״. גיטלמן אמור להיות תת אלוף במפקדת זרוע היבשה.
"תתקפו, ואנחנו נגמור את העבודה": זעם ותסכול מתפרצים מאיראן
בזמן שמעצמות העולם ממשיכות לדון בהסכם גרעין חדש, אזרחים באיראן מביעים ייאוש מוחלט מהמשטר – ומצהירים כי רק מתקפה חיצונית תוכל להביא לשינוי אמיתי. "אם תבוא מלחמה – ננצל את ההזדמנות ונפיל את האייתולות אחת ולתמיד"
מטוסי קרב של חיל האוויר צילום: דובר צה"ל
בעקבות גל השיחות המדיניות בין איראן לארצות הברית, ניסו ברדיו הפרסי "רדיו רן", בראשות רני עמרני, לבחון את תחושות הציבור האיראני בשטח. באמצעות ראיונות עם אזרחים איראנים ותשובות לשאלות שהופצו דרך אתר "וואלה", נאספו שורת תגובות המשקפות תסכול עמוק מהמשטר וחוסר אמון מוחלט בכל תהליך של הסכם גרעין. כמה מהמרואיינים אף הביעו תקווה לתקיפה חיצונית – מצד ישראל או ארה"ב – שתוביל, לדבריהם, לקריסת המשטר.
כרים, אזרח איראני, אמר: "הם רק מבזבזים זמן. גם טראמפ יודע את זה. בסוף הוא יתקוף – זו הדרך היחידה. בתקווה לחופש לאיראן האהובה שלנו".
דריוש הוסיף: "העם מחכה לניצוץ. אם תהיה מתקפה חזקה, אנשים ינצלו את המצב ויפילו את השלטון".
פז'מן, תושב אספהאן, כתב: "אני נגד ההסכם עם ארה"ב. הוא לא מועיל לעם שלי. העם מסכים למלחמה".
ומג'יד סיכם: "אם מלחמה תביא להפלת השלטון – אנשים מוכנים לשלם את המחיר".
תגובות אלו מצטרפות לזיכרון הציבורי מאירועי 2022, אז נהרגה הצעירה מהסה אמיני והובילה למחאה אדירה נגד שלטון האייתולות. גם אז נשמעו קולות רבים שקראו לסיום המשטר – אך תוצאה פוליטית ממשית לא נרשמה.
עם זאת, החוקר רז צימט, מומחה לאיראן מהמכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), מבקש לסייג את המסקנות. לדבריו, "אני האחרון שמזלזל בקולות מהשטח, גם כשמדובר במדגם מצומצם. אבל כששואלים איך יגיב הציבור האיראני לתקיפה צבאית, חשוב להרחיב את ההקשר ולהביא גם קולות שלא מגיעים רק דרך מתנגדי משטר מובהקים".
צימט מציין כי לצד המשבר החריף בלגיטימציה של המשטר, הציבור באיראן ממשיך להתאפיין גם בתחושת פטריוטיות חזקה. "דווקא בגלל השילוב הזה – התנגדות למשטר אך גם נאמנות לאומית – יש סבירות גבוהה שתיתכן תגובת 'התגייסות סביב הדגל' אם תהיה תקיפה מבחוץ. יש מבקרים חריפים של המשטר שסבורים שתקיפה ישראלית תוביל דווקא לחיזוקו, לא להחלשתו".
לדבריו, גם אופי התקיפה הצבאית חשוב: "יש הבדל בין פגיעה ממוקדת בסמלי משטר או מתקני גרעין – לבין תקיפה רחבה שתפגע בתשתיות לאומיות או תוביל להרוגים רבים בקרב אזרחים. ההשפעה על הרחוב האיראני עשויה להיות שונה בתכלית".
צימט מפנה למאמרים שכתב יחד עם תמיר הימן, ראש אמ"ן לשעבר, וכן למאמרים נוספים של חוקרים כשל מייקל רובין, העוסקים בדיוק בשאלה זו – האם תקיפה תערער את המשטר או תחזק אותו.
הדיון סביב דעת הקהל באיראן הופך למרכזי דווקא כעת, כשבמערב שוקלים שוב מהלכים מדיניים ואולי גם צבאיים. אך אם יש דבר אחד ברור – הוא שמול כל תרחיש עתידי, צריך לזכור שהציבור האיראני איננו מקשה אחת, ותגובותיו עשויות לנוע בין תקווה לשחרור – לבין חרדה מהרס פנימי ומלחמה כוללת.
