קית' סיגל נפגש עם ראש הזרוע הצבאית של חמאס שחשש מחיסול

484 ימים הוחזק קית' סיגל בשבי חמאס. שנה וחצי של הישרדות בלתי נתפסת, מעברים בין עשרות מקומות, פציעה מירי, רעב מתמשך, ושהייה במחיצת בכירי הטרוריסטים. בראשם עז א-דין אל-חדאד , מפקד הזרוע הצבאית של חמאס.

בראיון לישראל יוסקוביץ במגזין "משפחה", מגולל קית' את אשר אירע בתקופה הנוראה שלו בשבי חמאס. הוא ואביבה הובלו על ידי מחבלים שחטפו אותו יחפים לחניון הבית והתבקשו להתניע את הרכב המשפחתי כדי שיוכלו להיחטף איתו לרצועת עזה.

"כשהם ביקשו ממני לשחרר את קוד הנעילה", סיפר, "חשבתי בתחילה ללחוץ כמה פעמים קוד שגוי כדי שהרכב יושבת. הייתי בטוח שאם אעכב אותם עוד קצת, הצבא יספיק להגיע ולחלץ אותנו. בסוף ויתרתי על הרעיון. חששתי שזה עלול לסבך אותנו". את הנעילה הוא בסוף שחרר, אבל לפני זה, כשצעדו לרכב, חשב שאם יעמיד פנים שהוא משותק מהלם ויאט את קצב ההליכה ירוויח זמן. הנוח'בות, שהיו לחוצים לצאת לדרך, חשדו מייד וירו לו ביד ויצאו לדרך לתוך עזה. את הפציעה סחב איתו לאורך ימי שהייתו בתופת העזתית.

"יצאנו דרך פרצה בגדר הקיבוץ, וחלפנו על פני שכונת הצעירים, אחת הזירות הקשות של אותו בוקר. ראינו בתים הרוסים ועשן סמיך באוויר. ככל שהתקרבנו לגבול, התברר שכל ההבטחות שנתנו לנו לאורך השנים נעלמו בתוך כמה שעות: המכשול הביטחוני, זה שאמור היה להיות קו ההגנה האחרון, היה פתוח לרווחה, והדרך לעזה וממנה הייתה חופשית".

לאחר שחצו את הגדר, הסיגלים מצאו עצמם עמוק בתוך שטח הרצועה. הוא לא יודע לומר היכן בדיוק, אך הפנים מהר מאוד את הסיטואציה כשאחד החוטפים צעק באקסטזה לעבר העוברים והשבים: "אסרה, אסרה"; "שבויים, שבויים". השניים הועברו בין כמה רכבים, עד שלבסוף הועלו לרכב שטח שחור, שם כיסו את עיניהם. לדבריו, "הכיסוי סימן שהשלב הבא מתחיל: המעבר למנהרות".

הם הובלו לתוך מבנה, ומשם למנהרה תת-קרקעית. קית' סיפר למגזין "משפחה" לאחר זמן קצר הצטרף אליהם חטוף נוסף מכפר עזה, פצוע ומכוסה דם. "שב"כ ביקש שלא אציין את שמו מכיוון שהוא עדיין בשבי חמאס", הוא אמר. ב-26 בנובמבר 2023 השתחררה רעייתו אביבה.

קית' נותר לבד. "היו איתי שלושה מחבלים", הוא מספר. "ביום שישי, ה1- בדצמבר, בשעה מוקדמת מאוד, העירו אותי בבהלה. אמרו שצריך לעזוב מייד - כי 'המקום הזה כבר לא בטוח' - והועברנו לדירה נטושה. "שם התחולל שינוי קיצוני בהתנהגותם. עד אז, למרות הכל, הם לא הפעילו נגדי אלימות פיזית. אבל בדירה החדשה, משהו בהם התהפך. המפקד של החוליה הפך עצבני במיוחד. מה-1 ועד ה-4 בדצמבר - ארבעה ימים - נאסר עלי לקום מהרצפה, פרט ליציאה לשירותים.

"אחרי יומיים, כשאני שוכב על הגב, מותש, ברגליים מקופלות, פתאום, בלי אזהרה מוקדמת, המפקד ניגש אלי והתחיל לצרוח, לירוק ולבעוט בי שוב ושוב. מכות חזקות לצלעות, בלי סיבה. כל זה נמשך יומיים ברציפות".

קית' מספר שעוד לפני שעברו לדירה ההיא, אחד המחבלים כבר הודיע לו: "הפסקת האש הסתיימה ומעכשיו התנאים שלך יהיו הרבה יותר קשים". ההבטחה, כמתואר, התקיימה במלואה. "מי שהכי התאכזר אלי", הוא אומר, "היה דווקא המפקד של החוליה. השניים האחרים היו פחות מעורבים".

עז א דין חדאד | צילום מסך

במהלך תקופת השבי פגש מספר פעמים את עז א-דין אל-חדאד - עד לאחרונה מפקד החטיבה של העיר עזה. לאחר חיסולם של האחים סנוואר ומוחמד דף, מונה לעמוד בראש הזרוע הצבאית של חמאס, 'גדודי עז א-דין אל-קסאם'. נכון לעכשיו, שני בניו, חתנו ואחיו חוסלו, אך הוא טרם חוסל.

מסיבות כאלו ואחרות, היחס שלו כלפי קית' סיגל היה שונה. "בכל פעם שנפגשנו", סיפר בריאיון, "אל-חדאד שאל אם מתנהגים אלי יפה והתעניין בשלומי. בניגוד לאחרים, הוא גם דיבר עברית רהוטה. רוב הזמן היה לבבי, למעט פעם אחת שלא היה מרוצה מכך שאביבה נסעה לז'נבה ובראיונות לתקשורת טענה שחמאס מתעלל בחטופים. זה כנראה הפריע לנרטיב שלהם שמנסה להציג לעולם שחמאס הם הקורבן". לדבריו, בחלק מהפעמים אל-חדאד אף נשאר ללון בדירה שבה הוחזק. ככל הנראה, מתוך כוונה שישמש עבורו מגן אנושי מפני תקיפה ישראלית.

באחת הפעמים הופיע מחופש ("מסכת קורונה וכובע גרב") ולא הזדהה בשמו - אף על פי ששוחח עם קית' בעברית ומטון דיבורו אי אפשר היה להתבלבל כי מדובר בו. "הוא עשה את עצמו כאילו שאינו מכיר אותי. הבנתי שזה נעשה מתוך חשש שהשומרים שמסביב עלולים להיות גם מקורות מודיעיניים של ישראל", מתאר סיגל.

לשאלה, קית' לא שיתף אותו באלימות הקשה שחווה קודם לכן בידי אחד השומרים. "כל הזמן פחדתי שאם אדבר, זה יסכן אותי", הוא אומר. "חששתי שאם אביא סיפור שיציג אותם באור שלילי, הם פשוט לא ישחררו אותי. הם הרי חזרו שוב ושוב ושאלו בערבית: 'כיף קסאם?' שבעברית המשמעות היא: איך הלוחמים של עז א-דין אל-קסאם? זה היה להם חשוב לתדמית שלהם ולמה שאספר אחרי שאשתחרר".

לדבריו, השובים טענו שיש להם "דין אסיר". כלומר, חוקים מחייבים כיצד יש להתנהג כלפי שבויים. "אמרו שאסור להכות, שחובה לדאוג לאוכל, למים. אבל אני הודיתי להם גם כשהם רק לא הרביצו לי, כי ידעתי על בשרי שבין מה שכתוב למה שקורה, המרחק עצום". 33 פעמים הועבר בין מקומות מסתור שונים ברחבי הרצועה.

מי שפעלו מאחורי הקלעים לשחרורו של קית' ויתר החטופים, אלו רעייתו אביבה, בתו שיר וחתנו יובל בר-און. כולל איש התקשורת ישראל כהן, על פעילותו החשובה למען החטופים, שורדי השבי ובני משפחותיהם.

ב-15 בינואר, שבועיים לפני שהשתחרר, הועבר שוב לבית אחר. הוא הוחזק בבידוד מוחלט, נעול בחדר קטן, בלי תקשורת לעולם החיצון. אף שהאוכל דווקא השתפר - התחושה הכללית הייתה של הידוק משטר. בהתאם, לא ידע דבר על כך שהוא תכף חוזר הביתה. יומיים לפני המועד, הפציע בדירה עז א-דין אל חדאד ובישר לו: "ביום שבת, בעשר בבוקר, אתה חוזר לישראל".

סיגל הופתע. בכל הפעמים הקודמות ההעברות היו בשעות הלילה. חדאד הסביר: "אני סידרתי אישית שתצא ביום; שתראה את האור כשאתה חוזר הביתה". הוא הוציא קופסת שוקולד, שעליה התנוסס שם: "אביבה". זו כמובן לא הייתה מחווה מיוחדת, אלא מותג שוקולד הנקרא אביבה. אף על פי כן, הסימבוליות במקום שמשווע לכל טיפת נחמה, ריגשה מאוד את קית'. חדאד הבחין בתגובה של סיגל, והורה לאחד מאנשיו: "תביא קופסה כזאת גם מתנה לאשתו, לאביבה".

זה היה בליל שבת. למחרת, בבוקר יום שבת, המחבלים הוציאו אותו ממקום המסתור, הכניסו אותו לרכב, והחלו בנסיעה מפותלת בין חלקי העיר עזה. בכל פרק זמן ניידו אותו לרכב אחר, ובכל אחד מהם תיעדו אותו. כך זה התנהל במשך מספר שעות. חמישה רכבים שונים, חמישה מחליפים חמושים; כל אחד מוסר אותו לידי הבא בתור, עד שהשיירה נעצרה לפתע בחוף ים שומם.

שם, כשברקע רחש הגלים, המתין לו עז א-דין אל-חדאד. זו הייתה הפעם הראשונה זה כמעט שנה וחצי שקית' זכה לראות שמיים פתוחים, לנשום אוויר טבעי, ולהשתזף בשמש. זו גם הייתה הפעם האחרונה שבה ראה את ראש הזרוע הצבאית של חמאס.

“הלכנו יחד, שנינו לבד, לאורך קו המים", הוא משחזר. "חלק מהזמן שתקנו, חלק מהזמן ניסה לשוחח איתי. כשראה שאני מתוח, אמר לי: 'תחייך, תהיה שמח, אתה הולך הביתה'. ניסיתי. אבל לא הצלחתי. לא באמת האמנתי שזה קורה".

אל-חדאד סיפר לו שבקרוב יעלה על הבמה בטקס שחרור חגיגי שייערך בעזה, וביקש ממנו "לנפנף לקהל, לחייך, ולהגיד תודה לחמאס”. לסיום, שלף מצלמה ותיעד את קית' מקרוב, באחד הרגעים המצולמים האחרונים שלו בשבי. זה היה סרטון שהתגלגל בתוך זמן קצר לכל כלי התקשורת בעולם. ואז, כמו שצץ לפתע נעלם.

כשעזב את המקום, הועלה סיגל על רכב משפחתי לבן, מלווה בשלושה חמושים במדים. זה היה מראה חריג לעומת תקופת שביו, שבמהלכה שומריו הקפידו להופיע בלבוש אזרחי. ֵלאחר נסיעה קצרה הגיע לטקס הפרדה שארגן חמאס. סיגל עלה על הבמה המגוחכת, הניף יד להמון הברברי, תוך שהוא מביט סביבו כמו מי שנקלע לחלום מוזר. הניף יד, אבל לא אמר תודה. שעות ספורות אחר כך, לאחר 484 ימים של שבי, חצה את הגבול לישראל; סופסוף חופשי.