וושינגטון: רשות ההגירה והמכס של ארה"ב (ICE) הודיעה על מעצרם של מספר אזרחים אפגנים, שהיגרו לארה"ב על ידי ממשל ביידן במהלך מבצע "ברוכים הבאים לבעלות הברית".
לא מה שחשבתם: כך באמת מגיבים האיראנים למבצע הישראלי
השיח באיראן מפוצל: הגולים קוראים למהפכה, האזרחים מבפנים מפחדים – ודוחים את החיבוק מישראל
טהראן צילום: איראן
בימים שבהם צה"ל מנהל מערכה חסרת תקדים בשטח איראן, העיניים מופנות גם לרשתות החברתיות האיראניות, שם ניכרת תמונת מצב מרתקת אך מפוצלת לחלוטין. אורית פרלוב, מומחית למדיה חברתית ומגמות חברתיות בעולם הערבי והאיראני, חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), מציגה שני סוגי שיח איראני ברשת: השיח של הגולים האיראנים – והשיח של האזרחים באיראן.
מצד אחד, גולים איראנים, הממוקמים בעיקר בארה"ב ובישראל, מנהלים שני קמפיינים בולטים המנסים לזרז את נפילת המשטר בטהראן. הראשון – "משטר האייתוללות חלש כמו קורי עכביש" – עוסק בהפצת סרטונים ותיעודים של הפגיעה בסמלי המשטר וביכולת השליטה שלו, לצד קריאות לאזרחים האיראנים לצאת לרחובות. הקמפיין השני, המכונה "כולם בורחים למוסקבה" או "דין חמינאי כדין אסד", מתבסס על הפצת סרטונים מזויפים המראים כביכול את משפחות בכירי המשטר נמלטות בטיסות לרוסיה, במטרה ליצור דה-מורליזציה ותחושת קריסה כללית באיראן.
פרלוב מבהירה כי השיח הזה מנותק מהמציאות בשטח האיראני. "מדובר בשיח גולים, המבטא את שאיפותיהם ולא את התחושות האמיתיות של האזרחים באיראן", היא מדגישה. לדבריה, הציבור האיראני טרם בשלב של יציאה המונית לרחובות, והמסרים האלה לא משקפים את הלך הרוח בתוך איראן עצמה.
ואכן, בשטח האיראני – השיח ברשתות שונה לחלוטין. שם, פרלוב מזהה שלושה נרטיבים מרכזיים שמסבירים מדוע המהפכה לא פורצת, ומדוע ישראל לא מצליחה לזכות באהדה הציבורית לה היא מצפה.
הנרטיב הראשון, "משנאת המן ולא מאהבת מרדכי", ממחיש כי למרות השנאה העזה כלפי המשטר באיראן, קיימת אהבה גדולה לאיראן עצמה, וסלידה עמוקה מהממשל הישראלי, שנתפס אכזרי ואחראי לסבל הפלסטיני. האיראנים, כך נראה, דוחים את "חיבוק הדוב" הישראלי שמציג אותם בעיני עצמם כבוגדים וכמשתפי פעולה.
הנרטיב השני מתמקד בשיתוק מפני הפחד. למרות הזעם העמוק כלפי המשטר, המחסום הפסיכולוגי עדיין לא נשבר. הפחד מהמשטר, מהדיכוי ומהמחיר האישי של מחאה ברחובות עדיין חזק מאוד – מה שמונע יציאת המונים לרחובות כפי שקרה במחאות עבר.
הנרטיב השלישי מדגיש את פחדם העמוק של האזרחים מתוצאות המערכה מול ישראל. "הציבור האיראני חפץ חיים, ומאוד חושש שדין טהראן יהיה כדין ג'אבלייה או הדאחייה בביירות", אומרת פרלוב. הוכחה לכך הייתה כבר בשלושת ימי המבצע הראשונים, בהם נרשמה יציאה המונית של אזרחים מטהראן. כרגע ישראל ממוקדת באתרים צבאיים בלבד, ולכן עדיין אין פאניקה כוללת. אבל אם ייפגעו יעדים אזרחיים, מצב הרוח צפוי להשתנות במהירות.
בשורה התחתונה, פרלוב מסכמת, ישראל צריכה להבין שהציפייה שלה להתקוממות איראנית המונית בעת הנוכחית אינה משקפת את המציאות בשטח. כל עוד מחסום הפחד עומד בעינו, והפטריוטיות האיראנית חזקה מהרצון להפיל את המשטר, תרחישי "האביב הפרסי" שהמערב מקווה להם – ייאלצו להמתין.
