אברהם בלוך: קבוצת מבצר הדמוקרטיה מבקשת מבג"ץ להוציא "ברגע זה ממש" צו שיאסור על הממשלה לדון ביום ראשון על פיטורי היועמ"שית.
פרשת שלח תשפ"ה, קריניאן גפנים בוגרות, יקבי ירושלים
מדור שבועי מרתק באדיבות מומחה היינות שרגא גבהרד | והשבוע: קריניאן גפנים בוגרות 2021, יקבי ירושלים
אילוסטרציה צילום: גרוק Groq ai
פרשת שלח תשפ"ה, קריניאן גפנים בוגרות 2021, יקבי ירושלים
כבר הזכרתי בעבר, פעמים אחדות, את הרעיון המרתק שמאשכול הענבים הענק שהמרגלים הביאו מארץ כנען שימש להכנת יין לנסכי המזבח במדבר.
חז"ל, בשאלה פשוטה אך עמוקה, תוהים: מהיכן היה לישראל יין לנסכים במדבר? שתי תשובות עולות במדרש (שיר השירים רבה ד, ג)
א. מאותו אשכול ענבים של המרגלים.
ב. קנו יין מתגרים נכרים שבאו להציע סחורה.
אבל ההקשר שבתורה מוסיף רובד נוסף: מיד לאחר סיפור המרגלים באים דיני הפרשת חלה ונסכים. ההפרשה חלה רק בארץ ישראל – שם הכוהנים אינם מקבלים מַן אלא ניזונים מתרומות העם. במדבר, לעומת זאת, לכל אחד הייתה מנת מַן שווה. אבל נסכים – הרי היו כבר במדבר, כחלק מקרבנות הציבור. אז מנין היה היין?
כאן חוזרת התשובה שאותו אשכול סיפק את היין. אלא שיש לבחון זאת לעומק: רק עבור קרבן התמיד היו נדרשים כ־1,000 ליטר יין בשנה! וזה עוד לפני מוספים, ושאר הקרבנות. כמה יין יכול להכיל אשכול אחד, גדול ככל שיהיה?
חז"ל מתארים שמונה גיבורים שנשאו את האשכול. בחומשים החדשים והמאוירים אפשר למצוא סירטוטים והמחשות מגוונות. אך במדרש המבואר מובא חשבון אסטרונומי ממש: המרגלים סחבו ארבעים סאה נפח לכל אחד מהנושאים – כ־600 ק"ג לאדם! ויש אף המעריכים את משקל האשכול ב־15 טון – משקל של משאית כבדה.
יש הסוברים שחז"ל לא בהכרח דיברו על כמות פיזית אלא על איכות מופלאה. אחרים מציעים שכל סדר החיים במדבר לא התנהל לפי חוקי הטבע הרגילים ולא פלא שגם אל תוך היין הבסיסי השתחל עוד יין דרך נס, כפי שהיה אצל אליהו הנביא שהבטיח לאלמנה הענייה: "צפחת השמן לא תחסר" (מ"א יז/יד). לכן אין טעם לחשב כלל. ויש גם מי שמרחיב את אפשרות רכישת היין מתגרים – אולי הביאו גם ענבים, והם אלו שהשלימו את החסר.
כך או כך, הציווי על נסכים וחלה אחרי סיפור המרגלים העגום מופיע בליווי פסוק מופלא
"לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ" – זוהי חלה,
"וּשְׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ" – אלו נסכים,
"כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹקִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ" (קהלת ט/ז, במדבר רבה יז/ב).
היין שניסכו על גבי המזבח אמור לשמח את העם – כאילו הם עצמם שותים ממנו.
והיום, כשאין לנו מזבח – אנו מוזגים את היין אל תוך כוס, אבל בלב פנימה נוכל לדמיין כאילו אנו מנסכים אותו לשם שמיים. הרי "שולחנו של אדם דומה למזבח" (ברכות נה/א), וזה מחייב אותנו לעצור לרגע של התבוננות – בין המזיגה לגמיעה.
בשבוע שעבר טעמתי יין מבית "יקבי ירושלים", מדובר ביין מסדרת "פרויקט טחנת הרוח", המופק מזן הקריניאן שמקורו בגפנים בוגרות בנות כ־45 שנה.
הכרם שוכן באזור הכרמל, והגפנים בו נטועות בצורת גביע — שיטת הדליה מסורתית וייחודית התורמת לאיכות הפרי.
היין מציג צבע אדום-סגלגל עמוק, גוף בינוני וניחוחות נעימים של פירות אדומים טריים ותבלינים עדינים. הסיומת שלו ארוכה ומעודנת, עם איזון נעים שמזמין לגימה נוספת.
המחיר: כ־65 ש"ח. כשרות:רבנות מהדרין ירושלים, בד"צ בית יוסף, בד"צ מנצסטר, O.U, ועד רבני חב"ד. אלכוהול:13%.
לחיים ושבת שלום
שרגא גבהרד – יועץ בתחום הכשרותי והמקצועי ביין, סדנאות יין וסיורי יקבים: 052-6176201.
http://kosher-wine.co.il
