עמית סגל: זמיר החליט אתמול לקדם את גיטלמן, מראשי תנועת אחים לנשק, שהיה חלק ממהלך הסרבנות והודיע ש״לא ישרת בדיקטטורה״. גיטלמן אמור להיות תת אלוף במפקדת זרוע היבשה.
סבטי על חמינאי: "מהמר גרוע – לא נסוג עד שהכול קורס"
החוקר הבכיר מ-INSS מעריך: התקיפה האמריקנית דחפה את חמינאי לקצה – האיראנים מחפשים לחם, לא נקמה
כמות ההתלהמות בתקשורת האיראנית הבוקר לא מרשימה את ד"ר בני סבטי, חוקר בכיר לענייני איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). בשיחה עם חדשות 103FM הוא הסביר כיצד התקיפה האמריקנית הלילה על מתקני הגרעין באיראן משנה את כללי המשחק – ומובילה את המשטר בטהרן לדרך ללא מוצא.
"העיתון הפרו־משטרי כותב הבוקר שצריך להצית את המפרץ הפרסי, לסגור את מיצרי הורמוז, לתקוף אוניות זרות. אבל כל זה רק רעש", אמר סבטי. "יש גם הצהרות רשמיות של המועצה לביטחון לאומי באיראן שמזלזלות – אבל מדובר בתעמולה. למעשה, הם בבעיה. אין להם קלפים טובים".
לדבריו, המשטר בטהרן גילה בימים האחרונים שישראל וארה"ב אינן נרתעות מעימות. "פעם פחדנו מהם – היום אנחנו מבינים שפשוט ניפחנו אותם במשך שנים. מה שנראה לנו כאיום כביר התגלה כבלון אוויר. הם איבדו שליטה, איבדו את ראשי הפיקוד, איבדו את הגרעין – ואולי עכשיו גם את השלטון".
סבטי טען כי האופציות שעומדות בפני איראן מצטמצמות במהירות. "זה כמו שחקן פוקר שלא קם מהכיסא עד שלא הפסיד הכול. גם עכשיו הם מחכים לנס, אבל למעשה אין להם מה לשחק. גם הציבור סובל. מחפשים לחם, דלק, דרכים לצאת מהעיר – זו כבר שאלה של שרידות".
לדבריו, ההיסטוריה חוזרת: "במלחמה מול עיראק הם חשבו שהם יכולים להרשות לעצמם הכול, ואז חטפו מאמריקה והמלחמה נגמרה. אולי גם כאן, הם עושים טעות אחת יותר מדי. הפעם, האיום הוא לא רק על הגרעין – אלא על עצם קיומו של המשטר".
בנוגע לחמינאי, אומר סבטי כי הוא "במוד של נסראללה – שורד, מחזיק בכוח. אבל אולי עכשיו הוא מבין שצריך לסגת. אולי נשלחים מסרים דרך עומאן או קטאר להפסקת אש עם ויתור רציני בגרעין. לא בטוח שיספיק. הם עלולים לאבד את הכול".
סבטי אף העריך בזהירות כי המתקן באיספהאן ספג פגיעה קשה. "אם הוא יצא משימוש לשנתיים – זו הצלחה אדירה. החומר לא גרם לאירוע רדיואקטיבי, כנראה הועבר או נשמר. בכל מקרה – יש פה זמן קריטי שבו ניתן לגבש הסכם כניעה. הם יודעים את זה".
בסיום, הוא ציין את ההיבט הרחב יותר: "איראן תמיד חיה בפחד שמישהו רוצה לאכול אותה. גם אם יקום שם משטר אחר – הרצון להיות מעצמה לא ייעלם. השאלה רק איזו איראן תקום – ואם אפשר יהיה לדבר איתה עוד 20 שנה".
