יובל שדה: חודשה ישיבת הממשלה על התקציב
הצדקת מרחוב ברנדשטטר שהקדישה את ביתה לבית מדרש
האישה החשובה והצדקנית מרת ויטל רייזל (שושנה) הרטמן ע"ה מבני ברק הלכה לעולמה בשיבה טובה בגיל 95 שהייתה מפורסמת בהכנסת אורחים ובנתינה לזולת. לא זכתה לזש"ק
ברוך דיין האמת: בשעות הבוקר המוקדמות, אתמול (רביעי) השיבה את נשמתה הטהורה ליוצרה האישה הדגולה, מרת ויטל רייזל (שושנה) הרטמן ע"ה, תושבת רחוב ברנדשטטר בבני ברק, והיא בת 95. בפטירתה נסתם עמוד של חסד ומסירות אין קץ, אשת חיל מדורות עברו, שדמותה הייתה נדירה.
הגב' הרטמן נולדה בשנת תר"צ, בעיר בודפשט שבהונגריה, לאביה הצדיק הר"ר אליהו מנדל ז"ל, ולאמה הצדקנית מרת ביילא ע"ה. כבר בילדותה חוותה את אימי המלחמה והזוועות שפקדו את קהילת יהדות הונגריה. את שנות ילדותה עברה בגטו היהודי בבודפשט, ימים קשים שבהם גם התייתמה מאביה רבי אליהו מנדל ז"ל, בגיל צעיר, והוא בן ל"ב שנים בלבד. אמה האלמנה, יחד עם ילדיה, נאלצה לעבור את מסכת הייסורים של ימי האפלה, ובכוח האמונה זכו כולם לצאת מהם חיים, ובסיום המלחמה עלו לארץ ישראל.
היא הגיעה לארץ בגיל ארבע עשרה, וכאן התאחדה עם קרובי משפחתה, אחיה הר"ר יוסף מנדל ז"ל, ואחיותיה (לימים משפחות מנדל, פריינד, הבלין וזלצברג) לימים נישאה לרב החסיד רבי יעקב הרטמן ז"ל, יליד העיר סאטמר ותלמידו המסור של האדמו"ר רבי יואל מסאטמר זצוק"ל.
בני הזוג קבעו את מושבם בתחילה במושב גמזו, ולאחר שנים עברו לביתם ברחוב ברנדשטטר בבני־ברק.
חרף העובדה שלא זכתה לפרי בטן, מרת הרטמן מסרה את כל מאודה, לעשרות אחייניה שחשו כילדיה ממש, ולבנות ממשפחות מהפריפריה כאשר במשך שנים רבות שימשה כאם בית במוסד "מגן לילד", שהיה מול ביתה, שם הקדישה את כל כוחותיה במסירות לטפח ולחנך דור צעיר. ואף תפרה להם בידיה בגדים, ותקנה את בגדיהם במסירות, כשאותן בנות רואות את דמותה, דמות של אישה מדורות קודמים שדבקה כל כולה בחסד ובמעשים טובים. העניקה אהבה, תמיכה ותחושת שייכות לבנות שהגיעו ממקומות רחוקים.
ביתם היה בית שכולו חסד ונתינה, עם השנים כשאמה הצדקת הזדקנה, וכל אחיותיה נישאו, עברה אמה להתגורר בביתם במשך חמש עשרה שנה, כשהם מסורים אליה במסירות שאין לה שיעור.
הגברת הרטמן ובעלה ר' יעקב ז"ל, הפכו את הבית למגדלור של חסד והכנסת אורחים, ופתחו את ליבם בכל כוחם לכל מי שנצרך, בעלה החזיק גמ"ח גדול שסייע לאנשים במצוקה, והם אף הקימו לש"ש בתים רבים בישראל, ידה הייתה פרושה לכל עני ואביון. היא הקדישה מכוחה וזמנה ללא לאות, מבלי לבקש לעצמה דבר, וכל ימיה חיפשה רק איך להיטיב לאחרים. היתה מופלאה בתפילותיה, כשהסידור וספר התהילים לא משו משולחנה, תפילות, שהיו לסמל ודוגמא, תפילות של ואמונה ודבקות בקב"ה. אחד מהימים המאושרים בחייהם היה כשזכו להכניס ס"ת לישיבה בשיכון סאטמר בבני ברק.
בני הזוג ניהלו עסק למכירת מכונות תפירה, אך מעבר לממכר, היה מדובר בשליחות של ממש: גברת הרטמן ע"ה ליוותה כל בת ישראל שקנתה מכונה – גם בהדרכה, גם בתמיכה, גם בחיזוק, כדי לתת להם את האפשרות להתפרנס, ולעשות לביתם, היא האמינה בנשים הללו, ותמכה בהם בעידוד ובנועם. היו מקרים בהם היא התמסרה להכנת מזון עבור משפחות, שמצבן לא אפשר להם לבשל, היא התוודעה למצב ומסירות שאין לה שיעור, הייתה מכינה קופסאות מזון מלאות, מבושלות לעילא ולעילא, עם טעם של בית ואהבת אם, ומעבירה אותן אל בתי אותם משפחות.
כל מכריה הדגישו את העובדה שמעולם היא לא ביקשה לעצמה דבר, לא נחלה, לא רכוש, לא כבוד, ואף שיכלה להרשות לעצמה דברי מותרות, היא מעולם לא רכשה לעצמה דברים מיותרים, או תכשיטים וכדו' בעוד שלאחרים היא העניקה תמיד בכל לב, כשלעצמה היא חיה בפשטות, מלווה בשמחה אמיתית, לא היה דבר שהעניק לה אושר יותר מלסייע ולתת לאחרים. גם בימי חוליה הקשים ביותר, לא נראתה עליה טענת כאב. אדרבה, החיוך לא סר מפניה, והכרת הטוב לא סרה משפתיה.
חלק מביתם של ר' יעקב ושושנה, הוקדש להיות בית מדרש פעיל, במשך שנים היה מתפלל שם במנין ותיקין בשמחת התורה, הגה"צ רבי ישראל מאיר יוטקובסקי זצ"ל, וכמו כן הגאון רבי אברהם ישעיהו ברגמן במנין ותיקין בחג השבועות ועוד.
במשך שנים רבות מתקיים בו שיעור שנמסר עד היום על ידי הגאון רבי גדליה הוניגסברג, וכמו כן נמצא במקום בית מדרשו של הרה"צ רבי משה מנחם כהנא, האדמו"ר מסערדנא, וכן כולל אברכים בראשותו של נכד מרן בעל "שבט הלוי". היה זה בית המדרש שבני משפחת הרטמן עמדו על הקמתו, והיא דאגה כל ימיה דאגה לכל צרכיו, מניקיונו ועד הכנת ה"קידוש" וכל צרכי המתפללים והלומדים, כשהבית הופך למרכז של רוחניות, בלי שאיפה לפרסום. רק לשם שמיים. כך חיה, כך פעלה, וכך נפרדה מן העולם – כשהיא מצוידת במצוות ומעשים טובים.
למרות הייסורים הקשים שעברו עליה במשך כל חייה, היא תמיד הקרינה פנים ושמחה, והאושר הגדול ביותר שלה היה בכך שיכלה להיטיב לאחרים. היא שמחה בשמחתם ולא נראה היה לרגע שיש לה כאב או צער או סבל משלה. בשנים האחרונות בהיותה באה בימים, עדין התעקשה שלא ליפול לנטל חלילה על בני משפחתה. ותמיד ביקשה עוד לעמוד ולהתפלל, כפי שקיבלה מאמה ע"ה.
בהלוויה רווית היגון שהתקיימה בערב ראש חודש תמוז, יצא מסע ההלוויה מביתה ברחוב ברדנשטטר, הספידוה רב ביהמ"ד האדמו"ר מסערדנא הגרמ"מ כהנא, הרה"צ רבי חיים צבי מייזליש, גיסה הגאון רבי יוסף זלצברג, אחייניה הרה"ג רבי מנשה לינדנפלד, הרה"ג רבי אליהו מנדל והרב יאיר ארלנגר. כל אחד מהם עמד על צדקתה, מסירותה, פשטותה, תבונתה – ובעיקר על גודל החיסרון והחלל שנותר אחריה.
דימוי מרטיט שהובא באותו מעמד היה משל על כלי נדיר שנשבר, ובכי העולם עליו – משום שכבר לא מייצרים כלים כאלו. כך גם מרת שושנה ע"ה – דמות מתקופה שהייתה ואיננה, תהא נשמתה צרורה בצרור החיים.
בהיות והמנוחה לא זכתה לזש"ק מתבקשים ללמוד משניות לע"נ ויטל רייזל בת אליהו ע"ה.
תהא נשמתה צרורה בצרור החיים.
