איתי בלומנטל: דיוחנו הערב: ישראל צפויה להגיב על שיגור רחפן הנפץ של חיזבאללה שפגע הלילה בכלי הנדסי של צה"ל סמוך לרכס עלי טאהר ברצועת הביטחון הישראלית בדרום לבנון. בשעות האחרונות, בצה"ל מקיימים הערכות מצב, והכינו מספר אפשרויות תגובה: מתקיפה מהאוויר ועד פעולות ממוקדות- למשל נגד המחבלים ברכס עלי טאהר- שיועברו לאישור הדרג המדיני. המנגון האמריקני יעודכן. אחת האפשרויות היא לבצע פעולות שנדחו בתקופה האחרונה, פעולות שנחשבות "לרגישות", בעקבות דרישה של ממשל טראמפ שלא להסית קשב לזירה הלבנונית כל עוד ארה"ב היתה עסוקה בהסלמה מול איראן. גורם ישראלי אומר לנו הערב שלישראל זכות להגיב על פגיעת הרחפן הלילה, גם במסגרת ההסכם שנחתם עם ממשלת לבנון, הסכם שמאפשר לצה"ל לפעול נגד חיזבאללה במקרה שיפר את הפסקת האש.
הפילהרמונית מנגנת, הרחפנים נחשפים, המרגלים נעלמים: איראן בתיאטרון הישרדות
באיראן אחרי הפסקת האש, המשטר מציג עוצמה עם קונצרטים בכיכרות ומסרים דתיים, אבל ברקע מתרחשים חיפושים, מעצרים המוניים והוצאות להורג. בני סבטי: הציבור האיראני כבוי – אבל מחכה לטריגר
גבול איראן אזרבייג'ן צילום: צילום מסך
באיראן של אחרי התקיפות הישראליות החיים נעים בין שני עולמות. בכיכרות המרכזיות המשטר מארגן הופעות תזמורת חגיגיות, שירי מחאה מנוגנים בקול רם, והרחוב מוזמן להשתתף. אבל רק כמה רחובות משם מתבצעים מעצרים שקטים, תושבים נעלמים, ורחפנים נחשפים במחסנים אפלים.
בני סבטי, חוקר בכיר לענייני איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי, מתאר את מה שהוא מכנה "מחזה סוריאליסטי". לדבריו, הרשויות בטהרן מנסות לייצר מראית עין של שליטה מוחלטת, בזמן שהמציאות מתפוררת מתחת לפני השטח.
"המון נעצרים באשמת ריגול לטובת ישראל", סיפר בשיחה עם ניסים משעל וגאולה אבן סער. "יש כמה הוצאות להורג, שלושה אתמול, אחד שלשום. פתאום מתגלים בתי מסתור של רחפנים ומפעלי ייצור, לא ברור מה אמיתי ומה מומצא. הם מייצרים תחושת חירום כדי להצדיק את הפעלת הכוח".
לדבריו, המשטר חייב להקרין עוצמה. "כשלא מצליחים בזמן אמת, מייצרים בדיעבד הצלחות. פתאום נחשפים מרגלים, נעשות חשיפות. הם אפילו מביאים את הפילהרמונית של טהרן לכיכרות ונותנים קונצרטים. זו לא חגיגה, זו תעמולה".
בנוגע להיעדרו של חמינאי מהעין הציבורית, סבטי הבהיר כי אין סימן למותו. "הלשכה מוציאה הודעות דתיות, ואנחנו נכנסים עכשיו לחודש מוחרם. הוא כנראה יופיע בטקסים דתיים גדולים. ברגע שהמנהיג מופיע, מבחינתם הכול מתייצב. כמו סינוואר בעזה, כל עוד הוא חי, המערכת מתקיימת".
גם בזירה הגרעינית יש תמרורים מדאיגים. לדבריו, חלק מהצנטריפוגות המתקדמות הוסתרו בעומק מתקנים שלא היו ידועים לישראל או לסוכנות הבין לאומית. "האיראנים עובדים בשיטת פיזור, הם יודעים להפנות את תשומת הלב למקום אחד ולפעול בשקט במקום אחר. מה שנפגע אולי לא היה הליבה של התוכנית".
ומה עם האפשרות להתקוממות עממית? סבטי מצנן את ההתלהבות. "לא היה סיכוי שזה יקרה תוך 12 יום. כשהרחובות מופגזים, אין תנאים למחאה. צריך דרייב, צריך אנרגיה, וצריך זמן. הציבור האיראני כבוי. זה לא אומר שהזעם נעלם, אבל זה לא התפוצץ עדיין".
הוא משווה את המצב למזרח התיכון בעשור הקודם. "לפעמים התקוממות פורצת מסיבה קטנה. כמו בסטה בשוק בתוניסיה. הטריגר עוד לא הגיע. אולי עוד חודש, אולי יותר. אבל התחושה היא שהאזרחים לא שכחו את החשמל, את הלחם, את המים. הם פשוט לא מאורגנים, אין להם נשק, אין להם מסגרת. הם לבד".
סיום דבריו של סבטי נשמע כמו הד לעולם החיצון: "אנחנו עשינו את שלנו. עכשיו זה בידיים שלהם".
