יובל שדה: חודשה ישיבת הממשלה על התקציב
ישראל חוגגת מוקדם מדי? "מתקני הגרעין הסודיים לא נפגעו"
האלוף במיל' יצחק בריק מזהיר: הפעולה באיראן לא סיימה את האיום, ויש מתקנים סודיים שעוד פעילים מתחת לאדמה
הבסיס האיראני התת קרקעי צילום: משמרות המהפכה
האלוף במילואים יצחק בריק שב לקו הפסימי המאפיין את פרסומיו בשנים האחרונות. גם לאחר גל התקיפות המרשים של ישראל וארצות הברית על מתקני גרעין באיראן במסגרת מבצע "עם כלביא", בריק טוען במאמר שפרסם ב"מעריב" כי אין מקום לחגיגות. לדבריו, הפעולה אמנם פגעה בתשתיות חשובות, אך לא שברה את היכולת של איראן להמשיך לפתח נשק גרעיני. הוא מזהיר מפני אשליה מסוכנת.
בריק, שבעיני תומכיו הוא קול מצפוני נחוץ ובקרב מבקריו קול קבוע של נבואות שחורות, מציג שורה של טענות מדאיגות שמסתמכות על מקורות מודיעיניים ותצלומי לוויין. במרכז המאמר שפורסם הבוקר במעריב עומד מתקן סודי פחות מוכר לציבור, המכונה "הר הפטיש". זהו מתקן תת־קרקעי עמוק הצמוד לנתנז, אשר לפי ההערכות בנוי בעומק רב בהר ומיועד להבטיח את המשך הפעילות הגרעינית של איראן גם תחת מתקפה.
בריק כותב כי המתקן הזה, לצד אתרים נוספים שספק אם נחשפו, מייצג את ליבת האיום האיראני. לדבריו, חיל האוויר הישראלי והאמריקאי לא פגעו במתקן זה באופן ודאי, וייתכן שהאמצעים האוויריים שהגנו עליו נפגעו, אך לא ברור אם הוא עצמו ניזוק.
לצד זאת, הוא מזכיר נתון חמור במיוחד. בידי איראן יש כ־408 קילוגרמים של אורניום מועשר לרמה של שישים אחוזים, שניתן מהם להרכיב כמה פצצות גרעין תוך שבועות ספורים בלבד. הוא מדגיש כי מיקום האורניום הזה אינו ידוע, ולכן מהווה סכנה פעילה. העובדה שאיראן לא משתפת פעולה באופן מלא עם סבא"א מוסיפה להערכתו סימן שאלה גדול סביב מה באמת נותר לה ביד.
בריק מביע ספק עמוק ביכולת של ישראל להמשיך ולתקוף כל ניסיון של איראן לשקם את תוכניתה הגרעינית. הוא מזכיר את המרחק הגדול ממוקדי התקיפה – כאלף שש מאות עד אלף שמונה מאות קילומטרים – וטוען כי לא ניתן לנהל קמפיין ממושך בדומה למה שנעשה מול חיזבאללה. יכולת ההרתעה באמצעות תקיפות חוזרות פשוט אינה ישימה במקרה האיראני.
הוא מבקר בחריפות את הצהרות הניצחון של ראש הממשלה בנימין נתניהו והנשיא האמריקאי דונלד טראמפ. לדבריו, ההכרזות על "השמדה מוחלטת" של תוכנית הגרעין הן הצהרות פוליטיות ללא ביסוס מודיעיני מוצק. הוא אף מזהיר כי האופן שבו מוצגות התקיפות לציבור עלול לייצר אשליה מסוכנת, בזמן שהסכנה עדיין חיה ופועלת מתחת לפני השטח.
בריק מזכיר גם את האישור הראשוני שניתן באיראן להצעת חוק לפרוש מהשיתוף עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. לדעתו מדובר בצעד משמעותי נוסף שמעיד על כך שאיראן אינה מתכוונת לבלום את תוכנית הגרעין, אלא רק להסתיר אותה טוב יותר.
לסיום הוא כותב כי הפתרון היחיד טמון בהסכם מדיני בין ארצות הברית לאיראן שיכלול פיקוח הדוק של סבא"א. אך לדבריו הסכם כזה אינו נראה באופק, והמשבר רק מעמיק. על פי בריק, ייתכן שמדובר רק בתחילת ההתנגשות הבאה, ולא בסיומה של הסכנה.
