יובל שדה: חודשה ישיבת הממשלה על התקציב
הנתונים מוכיחים: סטודנטים יהודים בארה"ב חווים הדרה, פחד ובידול בקמפוסים
חלקם אף סיפרו על צנזורה עצמית: הם מסתירים סממנים חיצוניים של יהדותם, ואפילו נמנעים מלדבר בגלוי על זהותם: "אני חושב פעמיים אם לענוד מגן דוד או ללבוש חולצה של ארגון יהודי", סיפר סטודנט מניו יורק
שרשרת מגן דוד, אילוסטרציה צילום: שאטרסטוק
דו"ח חדש של JPPI - המכון למדיניות העם היהודי– על ההפגנות האנטי ישראליות באוניברסיטאות בתפוצות, מציג תמונה מטרידה של המצב בקמפוסים בארה"ב ואירופה לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר.
הדוח, שהתבסס על קבוצות מיקוד ושאלונים בקרב יותר מ-100 צעירים יהודים מהתפוצות, רובם מתחת לגיל 35, מצביע על מגמת ניכור הולכת וגוברת כלפי יהודים, בעיקר בשל הקשר לישראל והזהות הציונית.
העדויות שנאספו בקבוצות השיח חושפות מציאות שבה צעירים יהודים חשים ניכור ואיום במרחבים שבעבר נתפסו עבורם כטבעיים.
הזיקה לישראל נותרה חזקה – אך תחושת הניכור והבדידות בקרב צעירים יהודים גוברת נוכח השיח הפרוגרסיבי והעוינות כלפי ישראל והציונות.
96% דיווחו על הטרדות בשל יהדותם
אחד הממצאים הדרמטיים בדו"ח הוא התחושה הגוברת של פחד וחוסר ביטחון אישי. כ-28% מהמשתתפים דיווחו שאינם חשים בטוחים בקמפוס; 96% ציינו שחוו הפחדה, הטרדה או אפילו תקיפה – רק בשל יהדותם או תמיכתם בישראל. 47% דיווחו על התרחקות מחברים עמיתים לא-יהודים בעקבות האירועים.
חלקם אף סיפרו על צנזורה עצמית: הם מסתירים סממנים חיצוניים של יהדותם, ואפילו נמנעים מלדבר בגלוי על זהותם: "אני חושב פעמיים אם לענוד מגן דוד או ללבוש חולצה של ארגון יהודי", סיפר סטודנט מניו יורק.
מיעוט מדוכא שהפך למדכא לכאורה
הדו"ח מתאר תהליך שינוי עמוק שבו יהודים – שבעבר נתפסו כקבוצת מיעוט נרדפת – מוצגים כיום בעיני קבוצות פרוגרסיביות כ"מדכאים לבנים פריוילגים". ישראל, ובפרט הציונות, נתפסות כמייצגות של קולוניאליזם מדכא, ובשל כך יהודים רבים, גם כאלה שמזדהים עם ערכים פרוגרסיביים, מוצאים עצמם מודרים משיח של צדק חברתי. הסטודנטים היהודים מודרים מהפגנות למען זכויות אדם, מוקעים כ"מדכאים", ואף נתונים להטרדות מילוליות ופיזיות – רק בשל יהדותם או הזדהותם (גם אם ביקורתית) עם ישראל.
זהות תחת מתקפה
לפי הדוח, תחושת הזהות של צעירים יהודים עומדת כעת למבחן קשה. הממצאים מצביעים על כך שעבור רבים מהצעירים, הזהות היהודית הליברלית שגובשה בעשורים האחרונים מתנגשת כיום חזיתית עם התפיסות הפרוגרסיביות הרווחות בקמפוסים. בעוד שבעבר זיהו עצמם יהודים רבים כחלק מהקואליציה המוסרית של השמאל – שוחרי שוויון, זכויות אדם, פלורליזם וסולידריות עם מיעוטים – הרי שבשיח העכשווי הם נאלצים לעיתים לבחור צד.
צעירים מדווחים על בלבול, תסכול ותחושת בגידה מצד שותפיהם לשעבר למאבקים חברתיים. "אני צריך לעשות חשבון נפש עם הזהות שלי – כפרוגרסיבי וכציוני", אמר אחד המשתתפים. רבים ציינו כי הם מתרחקים מהשיח הפרוגרסיבי שהיה כה מרכזי בזהותם, וכי התחושה היא של ניתוק גובר מהקבוצות שבעבר היו שותפות טבעיות למאבקים משותפים.
בין אהדה לישראל לבין ביקורת – זהות יהודית מורכבת
למרות התחושות הקשות – הדו"ח מצביע על זיקה רגשית עמוקה לישראל. כ-65% מהמשתתפים ציינו כי ישראל היא מרכיב "מאוד מרכזי" בזהותם היהודית; רק 8.5% אמרו שהיא "לא מרכזית בכלל". עם זאת, רבים מהם ביקשו להבחין בין תמיכה במדינה לבין תמיכה במדיניות הממשלה.
משתתפים רבים אמרו במפורש: אפשר – וצריך – להיות "פרו־ישראלי ואנטי־ממשלתי" בעת ובעונה אחת. חלקם אף מתחו ביקורת על הצורה בה חונכו: "הוצגה לנו רק תמונה אידיאלית של ישראל – בלי להבין את המורכבות, את הפלסטינים ואת הסכסוך".
