מצ"ח: לא תיפתח חקירה פלילית נגד עומר מיארה בנה של היועמ"שית בהרב-מיארה. מיארה נחשד בגניבת אפוד קרמי מחייל במהלך שירות מילואים ב-2023. המכתב שוגר אמש בתשובה לפניית עו"ד זהבה גור מלפני חצי שנה. "האירוע טופל בתוך היחידה באמצעות הליך משמעתי, כולל הדחת הקצין מהמילואים, ובהיעדר תלונה מהנפגע - לא נמצא צורך בחקירה פלילית". (עידן יוסף)
הרבי מלעלוב שאל: ר' אליהו איך זוכים לכאלו ילדים טובים?
ככלות ימי השבעה קווים לדמותו של הגה"ח ר' אליהו טיקוצקי זצ"ל מזקני וחשובי חסידי לעלוב, שנפטר לאחר שנות ייסורים. הלימוד בפוניבז', הקרבה לאדמו"רי לעלוב וקבלת הדין באהבה בפטירת בנו וחתנו
הגה"ח ר' אליהו טיקוצקי זצ"ל צילום: באדיבות המצלם
בשבוע שעבר נעקרה מבני ברק דמות חסידית ותורנית מדור דעה – הגה"ח ר' אליהו טיקוצקי זצ"ל, מזקני וחשובי חסידי לעלוב, לאחר שנות ייסורים שקיבל באהבה ובשתיקה והוא בן 85 בפטירתו.
המנוח זצ"ל נולד בט"ז שבט שנת ת"ש, בימי הזעם בגלות שנחאי שבסין, לשם ברחו אביו הרה"ח ר' אברהם יהודה ז"ל ומשפחתו בתחילת ימי מלחמת העולם השניה. לשם הגיעה גם ישיבת מיר ושהתה שם בשנות המלחמה.
מקור משפחתו מהעיר אוסטרוב מזובייצק שבפולין. סבו, הרה"ח ר' יוסף טיקוצקי ז"ל, היה מחסידי גור, ובסביבות שנת תרפ"ה, כאשר התקרב אביו לגיל הגיוס, שלחו סבו לברלין שבגרמניה, ושם הקים את ביתו עם זוגתו מרת רחל ע"ה לבית הירשפלד. בשנת תרצ"ח נמלטו באוניה האחרונה לשנחאי, ושם נולד המנוח.
בהיותו כבן שלוש התייתם מאמו ע"ה, ובשנת תש"ט, בארגון של הסוכנות דאז, עלו משפחות יתומים – ובתוכן גם המנוח ואביו – לארץ ישראל, ושוכנו במעברת רעננה. אך אביו שלא השלים עם האווירה הרוחנית במקום, נסע לבני ברק לרב מפוניבז' זצ"ל, וביקש להכניס את בנו לבית היתומים שעלידי ישיבת פוניבז', שנקרא אז 'בתי אבות'. במסירות נפש עזב את מגוריו החינמיים ברעננה ושכר דירה בבני ברק – דבר שנחשב למסירות נפש בימים ההם – כדי להיות סמוך לבנו היתום ולשאת עין עליו.
לאחר הבר מצוה נכנס לישיבת פוניבז' לצעירים, שנפתחה אותה שנה, ולאחר מכן עלה לישיבת פוניבז' הגדולה, שם זכה לקירבה מיוחדת ממרן הגרי"ש כהנמן זצ"ל, ומראש הישיבה מרן הגר"ד פוברסקי זצ"ל – שגם היה השדכן שלו – וכן ממרן ראש הישיבה הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל, שהעריכו מאוד עד שהיה בדעתו לקחתו לחתן. גם המשגיח הגה"צ רבי שרגא גרוסברד זצ"ל קרבו מאוד, והכניסו לביתו לאחר פטירת אביו בשנת תשט"ז, ונטל אחריות מלאה על כל צרכיו.
בשנת תשכ"ב נשא את רעייתו שתחי', בת הרה"ח ר' משה קרסניאסקי בן הרה"ח ר' חיים אייזיק ז"ל, מיוחסת דור תשיעי לבעש"ט הק'. המנוח הקים בית נאמן שהיה משוש חייו, ובכמה הזדמנויות אמר כי מאחר שלא זכה לילדות תקינה וראויה – עקב ימי המלחמה והיתמות – שואף הוא להעניק לילדיו כל מה שהוא עצמו לא זכה לו.
בשנותיו הראשונות שימש כר"מ במספר ישיבות, אך נאלץ לצאת לפרנס את משפחתו שהלכה וגדלה. עם זאת, תורתו היתה אומנותו ומלאכתו ארעי – עד יומו האחרון ממש. לא פסק פומיה מגירסא, היה מוסר שיעורים בקביעות במסירות נפש, ותמיד ספר בידו. לא היה מסוגל לסבול ביטול זמן.
עם כל מעלותיו בתורה ובמעשים טובים, התהלך בצניעות ובשפלות, ולא החזיק טיבותא לנפשיה. כל ימיו דבק במידת הענווה וההתבטלות, כמאמר "מקום הארון אינו מן המידה".
נהג באימה ובכבוד כלפי רבותיו, ובראשם האדמו"ר בעל הברכת משה מלעלוב זצ"ל, שזכה ממנו לחיבה יתירה והתבטא עליו בביטוי נדיר: "ר' אליהו – ידיד שלי". גם בנו ממלא מקומו, האדמו"ר רבי שמעון מלעלוב זצ"ל, החשיבו מאוד, ובאחת השנים בטיש בפורים, כשעבר למשלוח מנות, שאלו הרבי: "ר' אליהו, איך זוכים לכאלו ילדים טובים?" ואף סטר לו על פניו מחיבה. גם האדמו"ר מלעלוב שליט"א כיבדו מאוד.
המנוח זכה לדורות ישרים ומבורכים: בניו: הרה"ח ר' אברהם יהודה, הרה"ח ר' משה ישראל, הרה"ח ר' יוסף, הרה"ח ר' שלמה זאב, הרה"ח ר' נחום, והרה"ח ר' דוד. חתניו: הרה"ח ר' ישראל לוי, והרה"ח ר' שלמה פרסר. וכן נכדים ונינים – זרע ברך ה'
בחייו שיכל את בנו הגאון החסיד ר' חיים אייזיק טיקוצקי זצ"ל – שנפטר על פניו וקיבל הדין באהבה ובדומיה, וכן את חתנו המחנך הרה"ח ר' ברוך בוקשפן זצ"ל – ששיכל בחייו בשנת הקורונה וקיבל הדין באהבה ובדומיה.
