וושינגטון: רשות ההגירה והמכס של ארה"ב (ICE) הודיעה על מעצרם של מספר אזרחים אפגנים, שהיגרו לארה"ב על ידי ממשל ביידן במהלך מבצע "ברוכים הבאים לבעלות הברית".
תושבים בעזה מוכרים רכוש ומשלמים עמלות קיצוניות על מזומן
בעיצומן של שיחות להפסקת אש, מתרחש ברצועת עזה משבר כלכלי חריף: הבנקים והכספומטים בעזה מושבתים. סוחרי מזומנים גובים עמלות של עד 40 אחוז. המחיר לקמח וסוכר מרקיע שחקים
עזתים רעבים ברצועת עזה צילום: Ali Hassan/Flash90
בעיצומן של שיחות להפסקת אש, מתרחש ברצועת עזה משבר כלכלי חריף שמטלטל את החיים האזרחיים. לפי תחקיר של סוכנות הידיעות AP, תושבים בעזה נאלצים למכור תכשיטים, חפצי ערך ורכוש ביתי בסיסי רק כדי להשיג מזומנים לקניית קמח, סוכר או דלק. סניפי בנקים סגורים, כספומטים אינם פעילים, ורשת בלתי רשמית של סוחרי מזומנים שולטת בשוק בתנאים קיצוניים.
העמלות שגובים הסוחרים עומדות כיום על בין 30 ל־40 אחוז מהסכום. המשמעות פשוטה ואכזרית: מי שמעביר 100 דולר, מקבל בחזרה רק 60 או פחות. מוחמד בשיר אל פרא, פליט מחאן יונס, סיפר ל־AP כי כדי לקנות קמח הוא נאלץ להעביר לסוחר סכום כפול מהדרוש. "אם אני צריך 60 דולר, אני מעביר 100. אנחנו מאבדים כמעט חצי מהכסף רק כדי שנוכל להשתמש בו", אמר.
המצוקה מורגשת בכל תחום. שאהד עג'ור, תושבת הרצועה, נאלצה למכור את תכשיטיה כדי לרכוש שימורים וקמח. לדבריה, קילוגרם סוכר שנמכר בעבר בפחות מ־2 דולר, נמכר כעת במחיר של בין 80 ל־100 דולר. ליטר דלק, שבעבר עלה שקלים בודדים, עולה היום כ־25 דולר. היא סיפרה כי העבירה 100 דולר לסוחר, קיבלה בחזרה רק 50, ואפילו את הסכום הזה לא הצליחה להמיר למוצרים משום שסוחר נוסף סירב לקבל את השטרות שהחזיקה. "אז השווי של ה־50 דולר שלך הוא בעצם אפס", אמרה. "ואין דרך לצאת מזה".
בגלל המחסור החמור בשטרות תקינים, נוצרה ברצועה תעשייה חדשה: תיקון שטרות. המחירים נעים בין שלושה לעשרה שקלים לשטר. סוחרי קמח מדווחים כי ספקים דורשים תשלום אך ורק בשטרות של 200 שקל, שהפכו נדירים ביותר בעזה. לעומת זאת, לקוחות מגיעים עם שטרות בלויים של 20 שקל, שמתקבלים לעיתים קרובות בסירוב.
לפי הדיווח, ישראל חדלה לאפשר העברת מזומנים לעזה עם תחילת המלחמה, במטרה לפגוע ביכולת חמאס לשלם ללוחמיו ולממן רכישת נשק. כתוצאה מכך, משפחות עזתיות אמידות משכו את כספן מהבנקים ונטשו את הרצועה, מה שהחמיר עוד יותר את המשבר.
איימן א־דחדוח, מנהל בית ספר בעזה, סיכם את המצב במשפט קצר וחריף: "אנשים בוכים דם. זה חונק אותנו. מרעיב אותנו".
