עמית סגל: זמיר החליט אתמול לקדם את גיטלמן, מראשי תנועת אחים לנשק, שהיה חלק ממהלך הסרבנות והודיע ש״לא ישרת בדיקטטורה״. גיטלמן אמור להיות תת אלוף במפקדת זרוע היבשה.
מי אתה אחמד א שרע והאם אתה עומד מאחורי הטבח בדרוזים?
יקיר המערב או רודן במסכה? מעורבותו של א־שרע בטבח הדרוזים מטלטלת את ישראל ומעוררת ספקות לגבי ההסדרה הביטחונית
נשיא סוריה א-שרע בדמשק צילום: סוכנות ידיעות סורית
האירועים הקשים בא־סווידא טלטלו את המערכת הישראלית והעלו מחדש את אחת השאלות הרות הגורל של התקופה: מי באמת שולט בסוריה. הנשיא החדש אחמד א־שרע, שנתפס כמי שיכול היה לסיים את הבידוד הסורי ולפתוח דלת להסדרה אזורית, נקשר לפתע בדיווחים קשים של התעללות וטבח בבני העדה הדרוזית. האם מדובר בשלטון מתון שיצא מכלל שליטה או בפרצופו האמיתי של שלטון חדש־ישן במרחב?
"אם הוא שולט בזה – זו סכנה חמורה לישראל", אמר פרופ' עוזי רבי ממרכז דיין בראיון ל־103fm. "ואם הוא לא שולט – זה רע עוד יותר. כי אז מדובר במדינה עם ואקום שלטוני עמוק, שעלולה להפוך לכר פורה לארגונים קיצוניים". לדבריו, א־שרע קיבל רוח גבית מהמערב לאחר הסרת הסנקציות ופריצת הדרך בבאקו, וייתכן שביקש לבחון עד כמה הוא יכול למתוח את הגבול – תרתי משמע.
לדברי רבי, הזוועות שדווחו בא־סווידא אינן מקריות. "מי שפועל שם הן מליציות סלפיות־ג’יהאדיסטיות שרואות בעלוואים ובדרוזים לא מוסלמים. מדובר ברוע שמגיע ממעמקי ההיסטוריה של האסלאם", הסביר.
בישראל נרשם קונצנזוס חריג: הדרוזים שם הם הדרוזים שלנו. הם אינם דורשים מדינה, אלא רוצים להגן על תרבותם. זוהי עדה נאמנה שנשענת על גבול זהותי ולא לאומי. כאשר ממשלת ישראל הצהירה שתעמוד לצידם – היא צריכה לעמוד בכך גם בפועל. א־שרע לא רק מאבד את התמיכה האזורית, אלא גם מחבל בניסיונות לנרמל את יחסיו עם ישראל.
פרשנות אחרת מציעה לראות במהלכים של ישראל נדבך חדש בהנדסת הגבול הצפוני־מזרחי. לדברי רבי, יש כאן הזדמנות לייצר הסכם ביטחוני פונקציונלי בדרום מערב סוריה, שיהיה מוסכם גם על וושינגטון וריאד. מדובר בשטח ברוחב ארבעים קילומטרים מדרום לדמשק שבו ייאסר שיטור כבד או הכנסת משוריינים – בתמורה לשקט תעשייתי שיאפשר לישראל לבצר את האינטרסים האסטרטגיים שלה, ולהגביר את החזית המוסרית שלה כלפי הדרוזים.
אלא שכאן עולה התהום שבין תיאוריה ומציאות. לפי הדיווחים האלימות המחודשת פרצה בעקבות תקרית חטיפה הדדית בין דרוזים לבדואים, אך גלשה במהירות למעשי טבח המוניים. גם הפעם, ישראל נאלצה להתערב צבאית ולהבהיר למשטר הסורי היכן עובר הקו האדום. תקיפות של צה"ל השמידו טנקים סוריים, ולאחר מכן הועבר מסר בוטה באמצעות תקיפה סמוך למשרד ההגנה בדמשק.
לצד הזעם הציבורי בישראל, נחשף גם הפיצול הקשה בתוך העדה הדרוזית עצמה. מצד אחד – שיח'ים לוחמניים ובראשם חכמת אל־הג'רי, התומכים בעימות חזיתי עם א־שרע; ומצד שני – קולות מתונים כמו חמוד חינאווי ולית' בלעוס, המבקשים ריסון ובלימת ההידרדרות. האלימות שביצעו אנשי המשטר – כולל תיעודים של גילוח זקנים בכפייה – נתפסה כהשפלה קשה וזכתה לגינויים רחבים, גם מבפנים.
האם א־שרע יוכל להמשיך לשחק את תפקיד "יקיר המערב" אחרי התיעודים מא־סווידא? קשה לדעת. אך דבר אחד ברור: הניסיון להלבין את פני המשטר הסורי ולשלבו במערכת ההסכמים האזוריים – נתקל כעת במציאות מדממת. הדרוזים משלמים את המחיר, וישראל ניצבת בפני הכרעה קשה למי להאמין - לאחמד א-שרע, או למוחמד אל ג'ולאני.
