עמית סגל: זמיר החליט אתמול לקדם את גיטלמן, מראשי תנועת אחים לנשק, שהיה חלק ממהלך הסרבנות והודיע ש״לא ישרת בדיקטטורה״. גיטלמן אמור להיות תת אלוף במפקדת זרוע היבשה.
מיליארדי דולרים פוטנציאליים ולפלסטינים אין גישה: המאבק על "גז מרין"
מומחה בינלאומי טוען כי הכרה בפלסטין כמדינה תסיר את העמימות המשפטית סביב שדה הגז מול עזה. פרויקט שמוערך ב-4 מיליארד דולר תקוע זה כ-30 שנה בשל מחלוקות ריבוניות
המאבק על שליטה במשאבי הטבע של עזה מקבל ממד משפטי חדש: מומחה בינלאומי טוען כי הכרה בפלסטין כמדינה ריבונית עשויה להסיר את הספקות המשפטיים המונעים מהרשות הפלסטינית לפתח את שדה הגז "גז מרין" מול חופי עזה. השדה, שהתגלה כבר בשנת 2000, מוערך בכ-30 מיליארד מטרים מעוקבים של גז טבעי – סכום שעלול להניב לפלסטינים הכנסות של עד 4 מיליארד דולר.
המומחה מייקל ברון, שחקר את הנושא ופרסם לאחרונה ספר על מאגרי הגז הפלסטיניים, אמר ל"גרדיאן" כי מדובר ב"הכנסה עצמאית – לא סיוע חוץ, בו הכלכלה הפלסטינית נותרה תלויה". לדבריו, העמימות המשפטית סביב מעמד המים הטריטוריאליים הפלסטיניים והיעדר הכרה בינלאומית בריבונותה של פלסטין – הם שמנעו את פיתוח השדה במשך כמעט שלושה עשורים.
המאבק התחדש לאחרונה, בעקבות מכתב אזהרה ששיגר משרד עורכי דין המייצג ארגוני זכויות אדם פלסטיניים לחברת האנרגיה האיטלקית ENI. במכתב נטען כי ישראל העניקה לחברה רישיון חיפוש באזורים הכוללים שטח ימי הנתבע על ידי פלסטין, ולכן מדובר בפעולה בלתי חוקית. החברה השיבה לקבוצות לחץ באיטליה כי טרם החלה בפעילות.
ברון טוען כי הכרה בפלסטין מצד מדינות המארחות חברות אנרגיה תעניק תוקף חוקי לרישוי מצד הרשות הפלסטינית, ותאפשר לה להפעיל את שדה הגז – הן לצורכי אנרגיה מקומית והן כמקור הכנסה.
המאבק אינו חדש. בהסכמי אוסלו ניתנה לרשות סמכות שיפוט במים הטריטוריאליים, אך ללא קביעה של גבול ימי מלא או אזור כלכלי בלעדי – סטטוס שבדרך כלל מעניק למדינות שליטה עד 200 מייל ימי. פלסטין הכריזה על גבולות ימיים משלה עם הצטרפותה לאמנת האו"ם למשפט הים, אך ישראל אינה צד לאמנה זו.
בפועל, בית משפט ישראלי קבע בעבר כי מדובר ב"מים של אף אחד", ושאין לרשות הפלסטינית סמכות ברורה להעניק רישיונות. גם סוגיית הפיתוח הסתבכה עם עליית חמאס לשלטון בעזה, וחשש שישראל הביעה מהעברת רווחי הגז לידי הארגון. כתוצאה מכך, הפרויקט הוקפא, וחברת BG השותפה בו פרשה.
פרויקטים מקבילים, כמו צינור הגז מישראל למצרים, חידדו את המתח – שכן הצינור עובר סמוך לחופי עזה, אך לא מספק לרשות הפלסטינית כל הכנסה.
