קיצור הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת | כל מה שצריך לדעת

קיצור הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת 

א. תשעה באב שחל במוצאי שבת, מה יאכל בסעודה מפסקת?

בסעודה מפסקת שאוכל קודם כניסת הצום יכול לאכול בה בשר ודגים ולשתות יין, ואין צורך להימנע מריבוי מאכלים, כיוון שאכילתו היא בעיצומו של יום השבת.

ב. אימתי זמן סיום סעודה מפסקת?

יזהר לסיים סעודה מפסקת קודם השקיעה ולא כמו כל שבת שגומרה בלילה.

ג. מי שבירך ברהמ"ז לסעודה מפסקת, ושוב רוצה לאכול עוד האם יכול?

אף אם סיים הסעודה ובירך ברכת המזון, יכול עוד לאכול או לשתות כל זמן שלא שקעה החמה.

ד. אימתי זמן חליצת המנעלים?

לאחר ששקעה החמה, למעשה חלים עלינו כל חמשת העינויים הנאמרים בצום זה. לכן משקיעת החמה יש לו לחלוץ מנעליו וילבש נעלי בית שאינם עשויים מעור, או נעלי בד המתאימים ליום תשעה באב.

ה. אימתי זמן תפילת ערבית של ערב תשעה באב שחל במוצאי שבת?

מאחרין תפילת ערבית כדי שתצא השבת ויוכל כל אדם להחליף בגדיו לבגדי חול ולבוא לבית הכנסת עם בגדי חול כדי לישב ע"ג קרקע ולומר קינות תשעה באב.

ו. היכן יברך ברכת מאורי האש בתשעה באב שחל במוצ''ש?

הואיל ויש חיוב לברך על הנר בכל מוצאי שבת, גם השנה לאחר שיצאה שבת ידליק נר ויברך עליו מאורי האש ויפטור בזה את כל בני ביתו הנמצאים לידו כמו שעושה בכל מוצאי שבת.

ז. האם עושה הבדלה במוצאי שבת זו?

השנה אין מבדילים על הכוס במוצאי שבת כיוון שאסור בשתיה, אלא מבדילים בתפילה באמירת אתה חוננתנו.

ח. כיצד יעשה מלאכה קודם שהתפלל תפילת ערבית?

מי שעדיין לא התפלל, ורוצה לעשות מלאכה כגון להדליק אור, יאמר ברוך המבדיל בין קודש לחול ואח"כ יעשה מלאכה.

ט. האם צריך לברך ברכת הבשמים במוצ"ש?

השנה שחל תשעה באב במוצאי שבת, אין מברכים על הבשמים במוצאי שבת מפני התענית.

י. יולדת או חולה, שאינם צמים צום תשעה באב אימתי יבדילו על הכוס?

מי שיש בביתו יולדת או זקן שצריכים לאכול ואינם צמים, אומר לו סדר ההבדלה ויקבץ את כל בני ביתו לשמוע הבדלה זאת ויוצאים י"ח כולם בהבדלה זו, ואת הכוס תשתה היולדת או הזקן, ואם אינם יכולים לשתות יתן הכוס לקטן.

יא. מה סדר ההבדלה במוצאי תשעה באב?

מי שלא הבדיל במוצאי שבת כיוון שלא היה אצלו יולדת וכיוצ"ב, צריך להבדיל על הכוס במוצאי התענית דהיינו מוצאי יום ראשון, ויאמר רק ברכת הגפן וברכת המבדיל בין קודש לחול וכו'. ללא בשמים וללא נר.

יב. מעוברת יולדת ומניקה האם פטורות מן הצום?

מעוברת תוך שלושים יום ללידה, כיון שנקראת חיה הרי שמותר לה לאכול ותבדיל קודם האכילה. מניקה אחר ל' יום ללידה, אם התינוק טוב לו לאכול תחליפי חלב אם, יש לה לצום, אלא אם כן חלושה ביותר ותעשה שאלת חכם.

יג. האם צריך לישב בבית ע''ג קרקע?

יש הנוהגים לישב ע"ג קרקע גם בישיבתם בבית ממש כאבל. ויש הנוהגים שרק בבית הכנסת יושבים ע"ג קרקע, וכל אחד יעשה כפי מנהגו. אולם העיקר שאין צריך לישב ע''ג קרקע בביתו כדין אבל כשיצאו ממנו המנחמים שמותר לו לישב ע''ג ספסל. וכמש''כ בספר חזו''ע ח''ב עמ' רנז וכן עיקר להלכה כמקל באבל.

יד. האם מותר לשטוף את הבית ולסדרו כמו בכל מוצאי שבת?

ליל תשעה באב שחל במוצאי שבת יש להיזהר להיות באבלות, דהיינו לא לסדר את הבית ולא לשטוף הבית עד סוף היום דהיינו מוצאי התענית. ולא כאותם הטועים שמחצות ואילך מסדרים את הבית ויוצאים לטייל. וכמו שהזהיר בזה הרב פלאג'י בספרו מועד לכל חי.

טו. האם אפשר ליסוע לכותל המערבי ביום תשעה באב?

מי שרוצה לילך ולומר קינות וספר איוב בשריד בית מקדשנו בכותל המערבי, מותר לו לעשות כן. אבל לא יעשה כן בכוונה כדי שיעבור היום בהיסח הדעת.

טז. האם אפשר לאכול במוצאי הצום קודם הבדלה?

במוצאי הצום אסור לו לאכול עד שיבדיל על הכוס כאמור.

יז. האם מיד במוצאי הצום אפשר בכיבוס, תספורת, אכילת בשר, שתיית יין ורחיצה?

לדעת הספרדים הכל מותר במוצאי ת''ב כולל שמיעת כלי נגינה מלבד משתיית יין ואכילת בשר שמנהג כשר לא לאכול בשר עד מוצאי י' באב. ולדעת האשכנזים הכל אסור אך עד חצות היום ביום י' באב.

                                                 

                                                           *   *   *

(עלון הלכה שבועית - גיליון 98)

ברכת מאורי האש בתשעה באב שחל במוצאי שבת

ברכה על הנר במוצאי שבת

השו''ע (בהלכות תשעה באב סימן תקנ''ו) פוסק, ליל תשעה באב שחל באחד בשבת כשרואה את הנר אומר בורא מאורי האש. עכ''ל. ידועים הדברים שכיון שנברא האור במוצאי שבת שהקב''ה נתן בינה לאדם הראשון לחכך אבן באבן עד שיצא ניצוץ ומזה נולד האור, ולולי שנתן לו חכמה זאת, עד היום היינו בעלטה, לפיכך כל מוצאי שבת שנברא בו האור עלינו ליתן שבח והודאה להקב''ה על זה, וזוהי ברכת מאורי האש במוצ''ש. לפיכך כתב השו''ע שגם בליל תשעה באב שחל במוצאי שבת עלינו לברך על הנר.

עד שיאותו לאורו

בגמ' בברכות (נג:) מבואר דברכה זו אי אפשר לברכה אלא עד שיאותו לאור הנר, וביארו שם שיאותו הכוונה עד שיהנו. וביארו שם שאין צריך ממש להנות לאורו, אלא כל שראוי להנות לאורו כבר אפשר לברך, אבל אם נמצא רחוק שאין הוא יכול להנות לאורו, עליו להתקדם ולהיות קרוב אליו בכדי שיוכל להנות לאורו ורק אז לברך. וכמו שפסק השו''ע (סימן רצה ס''ג) וז''ל אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו דהיינו שיהיה סמוך לו בכדי שיוכל להכיר בין מטבע מדינה זו למטבע מדינה אחרת. עכ''ל.

מברך ואח''כ מתקרב

ומכאן מודעה רבה לאורייתא שרבים לא יוצאים י''ח בברכה חשובה זו, מפני ששומעים מן המברך ברכת מאורי האש, אך הם נמצאים בריחוק רב, ורק אחר הברכה מתקרבים לאש ובצורה שכזו לא יוצאים י''ח ועליהם לשוב ולברך.

מגביהים את האש

כ''ש לנוהגים שבעת הברכה כל הסובבים כלל לא רואים את הנר, כיון שהוא קרוב אל המברך, והמברך יושב ומברך, וכל הסובבים אותו חלקם עומדים, כך שמסתירים את ראיית הנר מהסובבים הרחוקים, ורק לאחר שכבר בירך המברך ויוצא ידי חובה רק אז מגביהים את הנר כדי  שהכל יראו, וכולם מושיטים לו יד וחושבים שיצאו בזה ידי חובה. וטעות גדולה היא זאת. חדא הרי כלל לא ראו את הנר בעת הברכה. ואידך הרי בעת הברכה לא יכלו להנות לאורו. ולכן עליהם לשוב ולברך ברכת מאורי האש אחר שמיעת ההבדלה.

ברכת ההודאה

והואיל וביארנו שברכת מאורי האש היא ברכת ההודאה, לפיכך אי אפשר לברך קודם שהתחייב בה, ובזה שונה ברכה זו מברכת המצוות והנהנים. דהמצוות והנהנים צריך קודם לברך ואח''כ לעשות המצווה או להנות מהמוצר שבירך עליו. אולם בברכת ההודאה קודם צריך להתחייב, ולכן הרואה את הים מברך, קודם צריך לראות אח''כ לברך.

ברכת הנר קודם מגילת איכה

והנה כתב הבית יוסף (בסימן תקנו) בשם הרד''א דמברך על הנר קודם שקורים איכה, וסיים הבית יוסף שכן נוהג העולם. וכ''כ הבי''י (סימן רח''צ סי''ד) בשם הכלבו דפורים שחל במוצאי שבת שקורין המגילה לאור הנר, מברך מאורי האש קודם. וכ''כ הב''י על זה דאע''ג דאסיקנא בפסחים (נד.) דהלכה כרב יהודה דאמר סודרן על הכוס הני מילי כשאינו משתמש לאור הנר, אבל כשמשתמש לאורו מברך מיד. עכ''ל. וכ''פ הרבה אחרונים.

מדוע רק במוצאי שבת זה

והנה יש לתמוה מדוע אין אנו עושים כן בכל מוצאי שבת, דמעשים בכל מוצאי שבת אחר התפילה נשארים ללמוד ולא עלתה על דעת איש לומר ברכת מאורי האש קודם שמתחיל ללמוד כדי לא להנות מהאור קודם ברכת מאורי האש. ועוד מדוע מברכים רק אחר התפילה קודם קריאת איכה, היו צריכים להקדים לברך קודם התפילה, שהרי גם בתפילה נהנה כבר לאור החשמל.

נר שראוי לברכה

שמעתי לפני כשלושים מאחי הגאון הגדול רבי משה לוי זצוק''ל שביאר הענין כך. כשמדליקים נר שראוי לברכה אין ראוי להנות ממנו קודם שיברך עליו. למרות שאין ברכת הנר ברכת הנהנין כך שאין איסור אם נהנה ממנו ולא בירך, מכל מקום ראוי לברך עליו קודם. ובזמנם היה להם נרות בבית הכנסת בערב שבת וכך היו כל ליל שבת, אבל במוצאי שבת כבר כבו כל הנרות והיה הכל חשוך, כשהתפללו ערבית התפללו בעל פה ואין להם צורך בסידורים. אולם כדי לקרות מגילת איכה צריך נר כי לא היו יודעים אותה בעל פה, וכשמדליק נר ראוי לברך עליו, יש לנהוג לברך עליו קודם. אולם בזמננו שאנו משתמשים בחשמל שאפילו אם היה שם חוט להט, לא שייך לברך על אור זה מאורי האש, כיון שהוא בעששית, ממילא אין צורך לברך קודם על הנר, שהרי אי אפשר לברך על החשמל מאורי האש וא''כ אין תביעה על האדם מדוע לא בירך קודם. ועל זה סמכו כל השנה שנהנים מהחשמל ורק אח''כ עושים הבדלה.

אם מדליק נר לקריאת איכה

ולפי''ז בשעת קריאת מגילת איכה משתמשים לאור החשמל, ורק ממעטים באור, אין צריך לברך קודם על הנר. ורק אם מכבים את החשמל ומדליקים נר מיוחד כדי לקרות מגילת איכה, באמת יש טעם לברך על הנר קודם.

עדיף לברך בבית עם בני ביתו

וכיון שאין מנהג להדליק נר לקרות בו מגילת איכה, לפיכך עדיף טפי לברך ברכת על הנר עם בני ביתו ואז כולם יהיו קרובים אל הנר ויצאו כולם ידי חובה. ובאמת שאין הבדל מתי יברך, אם קודם שהולך לבית הכנסת לתפילת ערבית או אחרי שיחזור מהתפילה אחר הקינות. כל אחד יעשה לפי הזמן המתאים לו.

לאחר זמן תפילת ערבית של מוצאי שבת

אין לבוא לבית הכנסת עם לבוש של שבת, אלא עם לבוש של יום חול. והמהרי''ל היה נוהג ללבוש את בגדיו הפשוטים להראות אבלות על המקדש. וכיון שכן יש לאחר זמן תפילת ערבית של מוצאי שבת זה, כדי שיספיקו ללבוש בגדי חול במוצאי שבת ורק אח''כ ילכו לבית הכנסת, ואם עושה עוד מלאכות קודם, כגון נסיעה ברכב וכיו''ב, ודאי יש להמתין לזמן ר''ת ורק אח''כ יעשה כן.

ישיבה על הקרקע בתשעה באב

השאלה העולה האם צריכים לישב ע''ג קרקע ולא ע''ג ספסל וכסא ביום ת''ב כדין אבל. בשאלה זו מצאנו כמה מנהגים בראשונים. כתב הגמו''י (במנהגי ת''ב סוף הלכות תעניות) וז''ל, אחר תפילת ערבית גומרים קדיש כבשאר השנה, ויושב החזן לארץ ןקורין איכה, ולמחר מתפללין כבשאר ימי התענית וכו' ויושב החזן לארץ ואומר קינות כמנהג המקום ואח''כ עומד ופותח אשרי. ונראה למהר''ם מנהג הצרפתים שאין יושבים על הספסלים כל היום עד תפילת מנחה, דהא אבל כל ז' ימים אין לו לישב אלא ע''ג קרקע. עכ''ל. הרי שהביא לנו שתי מנהגים, המנהג הראשון הוא לישב רק בעת הקינות ולמנהג הצפרתים יושבים כל היום עד המנחה כאבל, כלומר גם בתפילה ישב ע''ג קרקע.

דעת השו'ע

השו''ע (סימן תקנט ס''ג) שכתב בזה''ל ליל תשעה באב ויומו יושבים בבית הכנסת לארץ עד תפילת המנחה. עכ''ל. מורה לנו שפסק לחומרא כדעת הצרפתים שיש לישב בבית הכנסת לארץ בכל התפילה בין בשעת הקינות ובין שלא בשעת הקינות. ומכל מקום מצאנו קהילות שלא יושבים אלא בעת הקינות, וכל אחד יעשה כמנהגו.

ישיבה בבית על גבי כסא

מלשון השו''ע שהבאנו לעיל נמצא שרק בבית הכנסת יש לישב ע''ג קרקע אבל לא בבית, ולכן הדגיש וכתב יושבים בבית הכנסת לארץ עד תפילת מנחה'' דאם לא כן היה צריך לומר ליל ת''ב ויומו יושבים לארץ עד תפילת מנחה, לא שנא בבית ולא שנא בבית הכנסת, ומתוך שהדגיש בבית הכנסת, נשמע שבבית אין צריך. וכ''ש למנהג הגמו''י שיושבים רק בקינות ודאי שאין צריך בבית.

טעם החילוק

ובטעם הדבר יש לומר דיש לחלק בין יושב בפרהסיא בין האנשים ואז מראה אבלות לכולם לבין יושב יחידי בביתו. דמנהג אבלות יש להראות דוקא בין אנשים. וכן מעידים שנהג הגאון חכם שלום כהן זצוק''ל ראש ישיבת פורת יוסף, שהיה יושב בביתו בת''ב ע''ג כסא ולא ע''ג קרקע.

חילוק גם באבל

ובאמת מצאתי שגם באבל א''צ לישב ע''ג קרקע אלא בשעה שהמנחמים נמצאים לפניו וכן בשעת אכילתו. אבל כשאין המנחמים נמצאים לפניו יכול לישב ע''ג כסא. וכ''כ מו''ר עט''ר בספרו הבהיר חזו''ע אבלות (ח''ב עמ' רנז). עי''ש. ואם באבל כן הדין, כ''ש באבלות ישנה כתשעה באב. שוב ראיתי שגם בספר ילקוט יוסף אבלות כתב כן לענין אבל (עמ' שעו) בשם שו''ת זרע אמת. עי''ש. והלכה כדברי המקל באבל והוא הדין והוא הטעם בת''ב. ויה''ר שנזכה בקרוב לראות בנחמת ציון בבנין ירושלים. אמן.

פינוי הכלים אחר הסעודה

השנה שחל ת''ב להיות במו''ש יש לסיים את הסעודה קצת לפני השקיעה ולפנות את כל מה שיש על השולחן ואח''כ ילמד על השולחן כדי שיראה שהפינוי נעשה לצורך השבת. ואם לא הספיק הרי שאסור לפנות את כל הכלים מן השולחן כי אסור לסדר את הבית ביום ת''ב.

הדחת כלים של שבת

כמו כן הכלים שנשארו מן השבת בכיור אי אפשר להדיחם לא ביום השבת כי אינם לצורך השבת והו''ל הכנה משבת לחול. ובמו''ש ודאי שאסור להרים כי הם בכלל סידור הבית והרי הוא מסיח דעתו מן האבלות, ורק במוצאי ת''ב יהיה מותר. אולם אם עולה מהם ריח רע ומפריע בבית הרי זה סילוק נזק ומותר גם ביום ת''ב. 

 

הוספת פרגולה בבית בתשעת הימים

ממעטין בעסקיהם

ימים אלו ימי בין המצרים, עיקרי ההלכות הן יותר מר"ח אב ועד לתשעה באב. כתוב משנכנס אב ממעטין בשמחה. הגמ' ביבמות (מג.) אומרת קודם זמן זה העם ממעטין בעסקיהם מלישא וליתן מלבנות ולנטוע וכו', דהיינו קודם תשעה באב מר"ח ממעטין בדברים. ולא פירשה הגמ' האם כל משא ומתן וכל בניה ונטיעה אסורים בתשעת הימים או רק של שמחה מיוחדת.

ממעטין בבנין של שמחה

הגמ' בתענית (יד:) אומרת הגיעו זמן הגשמים ולא ירדו גשמים, התענו ולא נענו, ממעטין במשא ומתן בבנין ובנטיעה. מבארת הגמ' ממעטין בבנין – בנין של שמחה זהו בית חתנות. היו מכינים בנין לבית משתה מיוחד שבו נמצאים במשך שבעה ימים החתן הכלה והשושבינין. וזה נקרא בנין של שמחה, ושם השמחה גדולה מאוד, כמו שרואים כשנמצאים בימינו יחד כל המשפחה בשבת חתן שהשמחה גדולה כשכולם יחד.

שבע ברכות בבית החתנות

ובאמת מדין זה נובע מה שפסק השו"ע דברכת שבע ברכות אפשר לברך רק בבית חתנות ששם שיא השמחה אבל כשאינו בבית חתנות לא יברך שבע ברכות. באחרונים דנו איך מברכים בימינו שבע ברכות אע"פ שאינו בית חתנות ואין כאן המקום להאריך. עכ"פ בית חתנות הוא מקום של שמחה ולא סתם בנין. ולכן ממעטין בבנין של שמחה בדוקא.

נטיעה של שמחה אסורה

כמו כן פירשה הגמ' איזה נטיעה של שמחה אסורה – אבורנקי של מלכים, שכשנולד בן למלך נוטעים לו עץ, וכשגודל הבן, בונים לו כסא מאותו העץ שנטעו לו, וא"כ נטיעה זו היא נטיעה של שמחה, ועליה אמרו למעט בנטיעה של שמחה. ולא סתם נטיעת עץ שמותרת.

דין תשעת הימים כדין תענית

אומר הירושלמי הדין שראינו בתענית שאם לא ירדו גשמים ממעטין בבנין ונטיעה דווקא של שמחה, ה"ה חובת מיעוט שמחה בתשעת הימים  זהו דוקא בבנין ונטיעה של שמחה. אמנם הבבלי שאמר בתענית לא לבנות ולנטוע ופירשה הגמ' דווקא של שמחה, משמע שזהו דוקא בתענית, אבל גבי תשעת הימים לא התפרש איזה בנין ונטיעה אסורים, וע"ז נח' הראשונים מהו ממעטין בשמחה.

ימים אלו אסורים כאבל

בטור (תקנא' ס''ב) פירש צריך למעט שמחה משנכנס אב דהיינו בנין, כל בנין אסור. משא ומתן כל משא ומתן אסור. דכיוון שדינים אלו משום אבלות ואבל אסור בהכל לגמרי, ה"ה אנו בתשעת הימים אסורים בכל דבר לגמרי, ולכן כל משא ומתן של הרווחה שאינו בגדר דבר האבד אסור מר"ח אב, וא"כ כל חנויות מסחר בגדים וכדו' מלבד של אוכל צריכים לסגור כל תשעת הימים.

ממעטין במשא ומתן של שמחה

תוס' והרא"ש אומרים מה שאסרו בתענית בענין ירידת גשמים שצריך למעט דווקא בנין ונטיעה של שמחה, ה"ה בתשעת הימים, כל משא ומתן של שמחה וכל בנין של שמחה אסור, ושאר בנין שאינו של שמחה או משא ומתן שאינם של שמחה מותרים.

להרווחה אסור לתיקון מותר

הר"ן אומר לאו דווקא בניין של שמחה אסור, אלא כל דבר שבא להרווחה לאדם אסור. כגון אדם שיש לו דירה 120 מטר ומספיק לו המקום, וכעת רוצה להגדיל הבית שיהיה לו שתי מפלסים מפלס אחד סלון ענק, ובקומה שניה חדרי שינה, זה ודאי נקרא מותרות והרווחה בעלמא, דבר כזה מותר לעשות בכל השנה למי שיש לו מיותר, אבל מר"ח אב ועד תשעה באב ממעטין בשמחה, דהיינו כל דבר שבא להרווחה תמעט בו. וכל שעושה להרווחה דינו כדין בנין של שמחה כבית חתנות ואסור. וכ"כ הרמב"ם כדב' הר"ן.

ציור וכיור אסור

השו"ע (סימן תקנ"א ס"ב) פוסק כדעת הר"ן והרמב"ם, דמר"ח אב ועד התענית ממעטין במשא ומתן של שמחה, כגון בית חתנות לבנו או בניין של ציור וכיור ונטיעה של שמחה כגון אבורנקי של מלכים או מיני וכו'. ומדויק בדבריו שהוסיף ענין ציור וכיור הוי הוספת יופי לבית, כגון אדם שמוסיף קרניזים בתקרה שזה לא דבר הכרחי אלא להרווחה בעלמא הוי דינו כבית חתנות של שמחה וכל אלו אסורים בתשעת הימים.

כותלו גוהה מותר לסותרו ולבנותו

אומר הירושלמי, הדא תאמר אומר ריב"ל בנין של שמחה אסור, אבל כותלו גוהה סותרו ובונהו. ומהו גוהה, ודאי דלא מדובר בכותל הגובל בסכנת נפשות מחשש לנפילה, דא"כ פשיטא שמותר לסותרו ולבנותו. אלא כותלו גוהה כגון בנין שקיים כבר ומיועד להרוחה לאדם, אלא שיש בו איזו תקלה ביפוי של הכותל, בזה אמרינן סותרו ובונהו, שיהיה קיים יפה וטוב ללא תקלות, ואע"פ שזה בנוי רק להרוחה מותר. דלא אסרנו אלא בניין של שמחה חדש שרוצה להתחיל ולבנות, אבל בנוי כבר ורוצה לתקנו אפי' להרווחה מותר. שמואל חולק וסובר שמותר לתקן כותלו גוהה במקום ההכרחי לאדם אבל במקום המיועד להרווחה אסור לתקנו. ופסקו הלכה כריב"ל שכל תיקון בהרווחה קיימת מותר לתקנה.

הוספת חדר בבית להרווחה

לדוגמא אדם שיש לו דירה ורוצה להוסיף בה עוד חדר. תלוי הדבר מה כוונתו. אם רוצה להוסיף עוד חדר בבית להרווחה, שיהיה לכל ילד חדר בבית, זה אסור מר"ח אב ועד התענית, דכל להרווחה אסור.

צביעת הבית לשינוי הגוון

וכן אם ביתו צבוע יפה ומתוקן טוב, ורוצה האדם לשנות את צבע הקירות בחדר, מצבע לבן לצבע שמנת או לצבע אפור, מעשה זה הינו להרווחה כמו ציור וכיור דאע"פ שלא בונה, זה אסור, דכל להרווחה אסור.

קלקול בהרווחה

אבל אם כבר בנה בית ענק להרווחה 200 מטר, ובאחד מתשעת הימים רואה קלקול בצבע או בקיר ורוצה לתקנו, דינו כדין כותלו גוהה, והלכה כריב"ל דכל שמתקן הקיים מותר, וכל האיסור בהרווחה זה רק להוסיף או לגוון כגון הוספת קרניזים דהוי בכלל שמחה ואסור.

לא כל צביעה אסורה

ישנם אחרונים שכותבים בכל מיני קונטרסים שיוצאים בימים אלו, בדיני צביעת הבית בתשעת הימים וכותבים לאסור ללא חילוק. ואינו נכון, דצריך להבחין למה עושה כן, האם לתיקון שמותר, או להרווחה סתם שאסור, שזו שמחה האסורה.

בניית פרגולה בתשעת הימים

לאור האמור אדם שרוצה לבנות פרגולה מר''ח עד התענית, הרי זה עושה להרווחה ואסור בימים אלו ואין זה משנה אם צובע את הפרגולה או שכבר באה צבועה. ולא כפי ששמעתי שיש מתירים אם הפרגולה באה כבר צבועה כי רק צביעה אסורה, ואין זה נכון כלל.

תמיהה על מנהג העולם

האחרונים שואלים (הב"ח) דלפי פסק זה דכל שאינו לתיקון אלא להרווחה אסור, א"כ כל משא ומתן שבא להרווחה האיך מותר, בשלמא אדם שלא גומר את החודש וכל עבודתו כדי לכסות את חובותיו, ניחא שיכול להמשיך לעבוד בימים אלו. אבל אדם רגיל שעובד להרווחה, אסור במשא ומתן בכל תשעת הימים. ועל מה סומכים כל העסקים שמתירים.

הוצאות מרובות

כדי להליץ על מנהג העולם צרפו כמה היתרים. א. סמכו על הרא"ש שרק משא ומתן של שמחה אסור אבל הרווחה סתם שאינו בית חתנות מותר. ב. מכיוון שההוצאות שיש לבעלי העסקים על החנות הם גדולות, ואם החנות תסגר בכל תשעת הימים הם ימשיכו לשלם ארנונה וימשיכו לשלם שכירות, ומלבד זאת שהיום כולם בוכים וכולם אומרים המצב קשה, וא"כ לא שייך הרווחה בבעלי העסקים, וא"כ כולם עובדים כדי שלא ינזקו ולא כדי להרוויח, וע"ז סומכים העולם להמשיך לעבוד בכל תשעת הימים.

קדוש יאמר לו

אבל באמת מי שיודע שמצבו טוב ויש באפשרותו לוותר על העבודה באותם ימים ולסגור את עסקיו אע"פ שממשיך לשלם ארנונה ושכירות, "קדוש יאמר לו".

מבצעים לכבוד שלשת השבועות

היותר תמוה על אותם בעלי עסקים שכותבים על החנות בגדול מבצעים 1+1, דבר האבד, ויש היותר גרועים שכותבים מבצעים "לכבוד שלושת השבועות" כאילו הגיע חג. ובשלמא הלקוחות שרואים מבצעים מותר להם לקנות דבאמת בשבילם הוי דבר האבד, אבל המוכרים איך כותבים דבר האבד. ולכן הליצו עליהם דלפי מצבם וההוצאות וכו' מותר. אבל ''קדוש יאמר'' לאדם שסוגר העסקים בימים אלו, ומשנכנס אב ממעטין במשא ומתן.

בעל עסק אינו בגדר דבר האבד

נבהיר שדבר האבד שונה מגדר הרווחה, כגון בעל חנות שעשה מבצע מיוחד לשלושת השבועות ומוכר בגדים בזול. ובעל חנות אחר רוצה לקנות ממוצר זה בטענה שאם לא יקנה עכשיו יצטרך לקנות לאחמ"כ ביוקר, אדם כזה לא יכנס תחת הגדרה של דבר האבד אלא בהגדרה של מניעת רווח, וזה אסור בתשעת הימים. דבשלמא לקוח שרוצה לקנות מאותו מבצע הוי ביטול הכיס ולא עושה בשביל עסקיו אלא לעצמו, ואם יקנה לאחר המבצע יצטרך לשלם כפול במחיר ובשבילו הוי דבר האבד ומותר.

החלפת בגדים בשבוע שחל בו תשעה באב

השנה שחל תשעה באב במוצאי שבת, אין דיני שבוע שחל בו לעניין כיבוס בגדים אלא יום אחד לשיטת הספרדים, ואילו לשיטת האשכנזים כל תשעת הימים. נדון אלו בגדים אסור לכבס ואלו בגדים מותר לכבס.

מגבות ומצעות המיטה

אומרת הגמ' בטלי קצרי דבי רב. שהכובסים היו בטלים כל אותו שבוע שחל בו ט' באב ולא עבדו כלל. אומר הרמב"ן שגם מגבות וסדינים אסורים בכיבוס בשבוע שחל בו ט' באב. ולמד דינו מכך שהכובסים היו בטלים לגמרי, משמע שאף מגבות ומצעות המיטה אסורים בכיבוס. מוסיף הרמב"ן ואפי' מכובסין אסור ללבוש, ולא הביא ראיה מדוע פסק כך.

הכנת הבגדים

אומר הבן איש חי אם רוצה האדם להחליף את בגדיו בימים אלו שחם מאוד, יכין בגדיו בשבוע שקודם ט' באב, ואיך יכין – ע"י לבישה, עד כדי שילבש ויחשב הבגד לאינו מכובס. ולכן אם רחץ גופו וכולו מבושם ויושב במזגן וילבש הבגדים כדי להכין לשבוע האסור, יתכן שהבגד יהיה יותר טוב ממכובס דגם קיבל ריח טוב מגופו, ולא יועיל הכנה זו.

הבגד סופג חום הגוף

אלא צריך האדם להכין בגדיו כדי שכשילבש את הבגד שוב בשבוע שחל בו ט' באב, ירגיש שהבגד אינו בגד שעבר כיבוס, שהרי אדם שלובש בגד מכובס הוא מרגיש שהבגד מכובס ונקי מהארון אבל אם לבש ופשט ושוב לובש כבר ספג הבגד את חום הגוף, וכשילבש שוב לא יהנה מהבגד כמו בגד מכובס מהארון.

חצי שעה לבגד

ולכן אם אדם ילבש את בגדיו למשך חצי שעה, כבר סופג הבגד את חום הגוף, והבגד יחשב לאינו מכובס, וזה נקרא בגד מוכן שיכול ללובשו בשבוע שחל בו ט' באב האסור בכיבוס או בלבישת בגדים מכובסים. וכך יעשה האדם בכל חצי שעה יחליף עוד סט בגדים, כדי שיהיה לו מוכן למשך כל השבוע שחל בו ט' באב.

אפשר בפחות מחצי שעה

אדם שאין לו זמן של משך חצי שעה כדי להכין בגדיו, יכול ללבוש הבגדים למשך זמן יותר קצר ובתנאי שיעשה פעולות, ובכך יזיע מעט, ועי"כ חום הגוף יורגש בבגד יותר מהר, וכשילבש הבגד פעם נוספת ירגיש שהבגד אינו מכובס כחדש.

בגדי הלבנים בכלל האיסור

הבן איש חי אומר יש להכין מכל פרטי הלבוש בשבוע שקודם ט' באב, חולצות, לבנים וגרביים. בקיצורי הלכות מכל מיני בתי הוראה ומוצי''ם, כותבים שבגדי הלבנים אינם בכלל איסור לבישת בגד מכובס בשבוע שחל בו ט' באב והביאו ראיה מדברי המשנ''ב ומדברי המג''א שהדבר מותר, דכל בגד זיעה אינו חייב בהכנה, וכל האיסור הוא בבגד סתם שאדם מתכבד בו, אבל בגד זיעה שאינו מיועד כדי להתכבד בו אלא לזיעה ל''צ להכין, ורצו להקל ולהתיר אף באבל שיכול להחליף בשבעת ימי אבלותו את בגדי הזיעה.

שבת חזון

האחרונים הביאו מקור לדבריהם מדברי המשנ''ב ומקורו במג''א, הרמ''א (בסימן תקנא ס''א) אומר נוהגים שלא מחליפים בגדים מר''ח אב, ואפי' בשבת חזון נשארים בבגדי חול ולא מחליפים לבגדי שבת. ומוסיף הרמ''א ואם יש ברית מילה בימים אלו שבין ר''ח אב ועד ט' באב נוהגים שהמוהל ובעל הברית ואבי הבן לובשים בגדי שבת.

פגישות בימים אלו

ובאמת שלמדנו בישיבות אצל האשכנזים והיתה בעיה לאלו שבשידוכים שהיו רוצים לצאת לפגישות בימים אלו, ולא היו לובשים בגדי שבת לפגישה אלא בבגדי חול רגילים, כיון שרק בעל ברית ומוהל מותרים. כך שיטת הרמ''א.

הכותנות בגד זיעה

ומוסיף הרמ''א מה שמותר להחליף בשבת חזון 'כי אם הכותנות בלבד'. מבאר המשנ''ב למה הכותנות מותר להחליף כיון שאינו לובשם אלא מפני הזיעה ולכן מותר. ומטעם זה אומר המשנ''ב מותר להחליף הגרביים ג''כ. מכאן האחרונים למדו להוכיח מדברי המשנ''ב דבגד זיעה מותר. ומה לי שבת ומה לי חול, כל ט' הימים מותר, כיון שבגד זיעה אינו בגד ולכן מותר.

אבלות בפרהסיא

מי שיקרא את מקור ההלכה יראה שלימוד זה אינו נכון כלל. דמקור לדברים אלו מובאים במטה משה בשם המהרש"ל שדן במנהג העולם שלא מחליפים הבגדים בשבת חזון ואילו הכותנות כן מחליפים. ומביא טעמים למנהג זה. טעם א. שאין אבלות בפרהסיא בשבת. דבגדים של כבוד לאדם אסור להחליף דהא אף אם ישאר בבגדי חול לא יראה באבלות, דרבים אין להם בגד לשבת, וא"כ לא ישימו לב ולא יחשב לאבלות בפרהסיא. אבל הכותנות מחליפים בשבת, דאין עני שבישראל שלא מחליף לשבת, ואם ישאר עם כותנות החול בשבת הוי אבלות בפרהסיא. וע"כ נהגו להחליף הכתונת בשבת. (וצריך לומר שהכתונת שלהם היתה נראית לעין אע"פ שזה בגד פנימי ושל זיעה, דהא אם אינו נראה מה שייך אבלות בפרהסיא).

מלבוש של זיעה

טעם נוסף הביא למנהג העולם, מכיוון שמלבוש זה אינו לכבוד אלא בגד של זיעה ולכן מותר. ומטעם זה אומר המשנ"ב מה שהתירו בשבת חזון להחליף הבגד הפנימי הוא מכיוון שלכבוד שבת הוא, מותר להחליף בגד של זיעה. אבל בשאר ימים מנין לנו להתיר זאת.

משום כבוד הבריות

וידועים הדברים שהביאו הפתחי תשובה והלחמי תודה ביו"ד הלכ' אבלות, אבל אסור להחליף שום בגד אא"כ הזיע ברמה שאינו יכול לסבול יותר, או משום כבוד הבריות. דהא כל האיסור משום תענוג ושמחה אבל אם עושה כן כדי לכבד את הבריות ולא משום תענוג מותר.

נתלכלכו ידיו בתשעה באב

כן ה"ה באבל שנשפך לו על החולצה אוכל ואינו כבוד הבריות להישאר בחולצה מלוכלכת, מותר לו להחליף בגדיו, דאין כוונתו משום תענוג. וכן מי שנתלכלכו ידיו בט' באב, מותר לו לשטוף ידיו, דאינו עושה משום תענוג, ואפי' נתלכלכו בגדיו בט' באב, מותר לו להחליף הבגדים, אם עושה כן משום כבוד הבריות ולא משום תענוג.

להלכה האיסור בכל בגדיו

אבל לגבי לבנים שהתרנו, זה דווקא בשבת חזון שהתירו משני טעמים, אבל בחול מאיזו סיבה נתיר, ולכן להלכה צריך להכין גם בגדי הלבנים וכן הגרביים כמו כל שאר בגדי כבוד.

פסק השו'''ע

השו"ע (בסימן תקנ"א ס"ג) אומר, שבוע שחל בו ט' באב אסורין לספר ולכבס, ואפי' אינו רוצה ללבוש עתה אלא להניח לאחר ט' באב אסור. ואפי' אין לו אלא חלוק אחד אסור, וכן המכובסים מקודם, בין ללבוש בין להציע בהן המיטה. ואפי' מטפחות הידיים והשולחן אסור.

ספק בדברי השו''ע

ויש לעיין טובא בדברי השו''ע שסיים ואפילו מטפחות הידיים והשולחן אסור, האם איסור זה חוזר על הכיבוס דאסור לכבסם למרות שבחוה''מ מותר, או שחוזר גם על השתמשות במטפחות הידיים והשולחן המכובסין קודם, כלומר גם אותם צריך להכין.

הרמב''ן לא הביא ראיה

באמת הרמב"ן שפסק לאסור להחליף אף מטפחות הידיים פסק דבריו מכך שבטלי קצרי דבי רב. אלא שהראיה מהכובסין שהיו בטלין היא רק לגבי לכבס ממש, שגם מגבות אסורין בכיבוס אבל לנגב במגבות שעברו כבר כביסה, מנין לנו לאסור.

שונה דין מגבות משאר בגדים

ובקצרה נבאר שמגבות הדיים אינם צריכים הכנה. ואע"פ שכל שאר בגדים בעו הכנה, המגבות לא חייבים בהכנה, ומותר לנגב הידיים במגבות מכובסות ללא הכנה. ונבאר, שהרי כל האיסור בלבישת בגד מכובס מכיוון שגורם לאדם עונג ושמחה וע"כ אסרנו בימים אלו. ולכן מצעות המיטה אסרו בזמנם מכיוון שהיו ישנים ערומים, וא"כ הגוף מרגיש את העונג של הכיבוס. וכן היום, אדם שישן על כרית מרגיש בפניו את העונג של כרית מכובסת, וע"כ אסור. אבל מטפחות הידיים, שאין האדם מתעטף או לובש המגבת, אלא מנגב ידיו והולך לו, בזה אסור רק הכיבוס כמ''ש הרמב''ם מקצרי דבי רב, אבל המכובסין מקודם אין מקור לאסור.

דיוק הדברים בבן איש חי

ודין זה מוכח מדברי הבן איש חי שכותב על כל הבגדים שצריך להכין כל בגד שנהנה בו אבל מטפחות הידיים אסור לכבס. ולכאורה אם גם מטפחות הידיים חייב בהכנה מדוע שינה בהם וכתב אסור לכבס. מוכח דשונה מטפחות הידיים שאינם מלבוש. וע"כ מגבות הידיים ושאר דברים שאין הגוף נהנה בדרך מלבוש אינו חייב בהכנה. וכן מנהג העולם. וכן ה"ה באבל.

להורדת העלונים 'הלכה שבועית' לחצו >>

להצטרפות לקבלת העלונים במייל מידי שבוע שלחו הודעה ל6880466@gmail.co

בחדרי חרדים