שר הביטחון ישראל כ"ץ: רה"מ בנימין נתניהו ואני מובילים מדיניות ברורה שקובעת שצה"ל יישאר באזורי הביטחון בלבנון, בסוריה ובעזה - ללא הגבלת זמן - כדי להגן משם על הגבול והיישובים הישראלים מול גורמים ג’יהאדיסטים. השטח יהיה פנוי מתושבים מקומיים וכל תשתיות הטרור, מתחת ומעל לפני הקרקע - כולל הבתים בכפרי המגע ששימשו כמוצבי טרור - ייהרסו. זהו הלקח העיקרי מאירועי ה-7 באוקטובר. תפיסת השטח ואזורי הביטחון הם אחד ההישגים הגדולים של צה"ל במלחמת התקומה תחת החלטות והכוונת הדרג המדיני. לכן אנחנו מתנגדים לנסיגת צה"ל מלבנון - למרות כל הלחצים הקיימים ושעוד יהיו. רה"מ נתניהו הבהיר את הדברים לנשיא ארה"ב טראמפ ולבכירים אמריקאים נוספים, וגם אני הבהרתי את זה אתמול לשר המלחמה האמריקאי פיט הגסת'. צה"ל מתקף את העמדה הזאת ברמה המקצועית הביטחונית. אם יש גורמים באופוזיציה שמאתגרים את תפיסת הביטחון הזאת ותומכים בנסיגת צה"ל - שיקומו ויגידו את הדברים כדי שהציבור יוכל לשפוט בין העמדות. אנחנו לא נתפשר על האינטרס הביטחוני העליון של ישראל וההגנה על אזרחינו ולא ניסוג מאזורי הביטחון. אם איראן תתקוף את ישראל בשל אירועי לבנון - נתקוף אותה בכל העוצמה ונמחיש לה היטב את פערי הכוחות. אנחנו מחויבים רק לאזרחינו ולביטחון מדינת ישראל.
שתיקה רועמת במיוחד: התקשורת העולמית מתעלמת מסרטוני החטופים
הסיקור הבינלאומי של זוועות חמאס והג'יהאד האיסלאמי הוא בעמודים האחוריים. בחלק מאתרי החדשות ההתעלמות הייתה מוחלטת. באתרי חדשות גדולים בעולם העדיפו, להתמקד בצד העזתי, ולא התייחסו לחטופים והסרטונים שפרסם חמאס בהם נראים חטופים במצב נורא
אביתר דוד, מתוך התיעוד המצמרר צילום: חמאס
מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" בעקבות מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס ב-7 באוקטובר, פרסם ארגון הטרור חמאס מספר סרטונים המציגים חטופים ישראלים חלקם פצועים, חלקם בוכים, ולעיתים במצבים משפילים. הארגון מפעיל לחץ פסיכולוגי. הסרטונים, שמופצים בערוצי תקשורת של חמאס ובפלטפורמות המזוהות עם הארגון, מהווים לא רק אמצעי תעמולה, אלא גם כלי של טרור פסיכולוגי שמכוון הן למשפחות החטופים והן לציבור בישראל.
למרות הפרסומים כמו הסרטונים האחרונים שפרסם חמאס, התקשורת הבינלאומית נוקטת ברובה בשתיקה רועמת. כלי תקשורת מרכזיים במערב – כמו CNN, BBC, ניו יורק, גרדיאן ואחרים – כמעט שלא מתייחסים לסרטונים הללו, רק בקצרה ובשולי הדיווחים. ברוב המקרים, הסרטונים כלל לא מוזכרים, ולעיתים אף נמנעים מלהשתמש במילה "חטופים", ומעדיפים מונחים כמו "נעדרים".
באתרי חדשות גדולים בעולם העדיפו, להתמקד בצד העזתי, שתיקה זו מעוררת תהיות. האם מדובר בצנזורה עצמית מחשש לפגיעה בציבור המוסלמי? האם אלו שיקולים מוסריים שלא לשדר תעמולה של ארגון טרור? או שמא מדובר באטימות ואדישות לגורלם של אזרחים ישראלים המוחזקים כקלפי מיקוח בעזה. התקשורת העולמית התעלמה מכך שאביתר הוכרח ע"י המחבלים לחפור לעצמו קבר.
נראה כי במקרה זה, איזון העיתונאי נעלם. גופי תקשורת שמדווחים בהרחבה על סבלם של אזרחים בעזה, מתעלמים מסבלם של החטופים – גם כשיש עדות מצולמת. הפער התקשורתי הזה יוצר עיוות תודעתי בציבור העולמי. כאשר לא מוצגים הפנים, השמות והסיפורים של החטופים, קל יותר להפוך אותם למספרים בלבד – או גרוע מכך, לשכוח מקיומם. שתיקת התקשורת משרתת, גם אם לא במכוון, את מטרות חמאס.
הסיקור הבינלאומי של זוועות חמאס והג'יהאד האיסלאמי הוא לכל היותר באזכור כללי ודרך אגב, בחלק מאתרי החדשות ההתעלמות הייתה מוחלטת. רשת CNN דיווחה בצורה לקונית כי "בסרטונים שפורסמו על-ידי חמאס והג'יהאד האיסלאמי, שהוגדרו ארגונים קיצוניים, נראו אביתר דוד ורום ברסלבסקי במצב שברירי מאוד".
משפחות החטופים זועקות לעזרה – לא רק מממשלת ישראל, אלא גם מהקהילה הבינלאומית. הן מבקשות שהעולם יראה, יקשיב וידרוש פעולה. זה יקרה, חייבת להיות חשיפה תקשורתית. כשזו אינה מתקיימת – מדובר בכישלון מוסרי של תקשורת בינלאומית, שלא ממלאת את תפקידה הבסיסי.
