יובל שדה: תקציב 2026 שאושר כולל קיצוץ רוחבי של 5% בתקציב של כל משרדי הממשלה. חלק מהמשרדים קיבלו תוספת ולכן לא יסבלו מהקיצוץ. המשרדים שקיבלו תוספת תקציבית כוללים את המשרד לביטחון לאומי, משרד השיכון ומשרד הפנים. תקציב מנהלת תקומה הוחרג מהקיצוץ
"הבנתי שהוא לא חוזר": שרון הלוי בריאיון ראשון מאז הטבח
אשת הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי, שהתראיינה לראשונה מאז הטבח, שיתפה בכאב על תחושת חוסר האונים, הפחד לבעלה שנעלם מהבית, הבכי הגדול כשהאסימון ירד – והצורך בוועדת חקירה: "שום ניצחון הוא לא באמת ניצחון מבחינתי"
הרצי הלוי בהודעת פרישה צילום: דובר צה"ל
שרון הלוי, רעייתו של הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי, מעולם לא התראיינה. היום (חמישי) התארחה בפודקאסט "ובחרת בחיים" של תומר זיסר - אלמנתו של עילי זיסר שנפל ב-7 באוקטובר, ושיתפה על רגעי הבהלה וחוסר הוודאות ביום הטבח, על תחושת האחריות והכאב - ועל הצורך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית. כך דווח ב-Ynet.
היא תיארה את בוקר 7 באוקטובר, כשבעלה נקרא עם תחילת המערכה: "כשהרצי יצא מהבית באותו בוקר ארור, הוא הבין שזו מלחמה. אני עוד לא הבנתי, לא מיד, לא הדלקנו טלוויזיה כי היה חג. הוא יצא מאוד מוקדם, הרבה לפני 7:00. הוא לקח איתו את התפילין, וזה תמיד היה קורה לי איתו כשהיה אירוע - כשהוא לקח את התפילין היה צונח לי הלב. ידעתי שהוא לא חוזר, כי תפילין מניחים כל בוקר. הוא נישק את המזוזה ואמר לי - 'עזה תיחרב'".
לדבריה, "לא מזמן הזכרתי לו את זה כי אנחנו מתחילים קצת לעבד, והוא לא זכר שהוא אמר את זה. אני נורא נבהלתי כשהוא אמר לי את זה, כי ידעתי שזה נכון. הוא הלך ונעלם, וזהו. הוא דיבר איתי פעם אחת במוצ"ש, מאוד קצר. הוא לא היה הוא. דאגתי מאוד, ואמרתי לילדים: 'אתם לא רואים שום סרטונים'. גם אני לא, אפשר לספור על כף היד את הסרטונים שראיתי. ב-17:00 אחר הצהריים הבנים שיחקו כדורסל בחצר, עד כדי כך שמרתי עליהם, ועד כדי כך לא הבנתי מה קורה". היא סיפרה: "הג'יפ הזה בשדרות, הרבה זמן חשבתי שזה פייק, אבל איך שהבינו שיש חטופים, הבנתי שהמצב לא טוב.
"ב-10 באוקטובר בכיתי נורא, כי ירד לי האסימון סופית", סיפרה על הימים הראשונים אחרי תחילת המלחמה. "אני זוכרת בהלה ענקית. הייתי מבוהלת כי לא ידעתי מה קרה ולא ידעתי מה עם הרצי ומה הוא יודע".
"הבגדים שלו מערב שמחה תורה, יום שישי בערב, היו מונחים בחדר השינה", שיתפה. "שלושה ימים ראיתי אותם ופשוט לא נגעתי בהם, וידעתי שמתישהו אני חייבת לקחת אותם לכביסה. זה היה בשבילי כמו טקס מעבר. הבנתי שברגע שאני מכניסה אותם לכביסה - זה האות שהחיים הקודמים אינם ומתחיל משהו אחר. זה היה כמו תהליך של אבל, ולעשות את זה היה קשה.
"שום ניצחון הוא לא ניצחון מבחינתי, אני כואבת את זה מאוד". לדבריה, "שואלים אותי ואת הרצי אם עושים עכשיו חיים, יוצאים לטיול הגדול? אנחנו בכלל לא במקום הזה, אלא במקום של אחריות. השבר הגדול הוא בלהבין שאין לנו שליטה".
