וושינגטון: רשות ההגירה והמכס של ארה"ב (ICE) הודיעה על מעצרם של מספר אזרחים אפגנים, שהיגרו לארה"ב על ידי ממשל ביידן במהלך מבצע "ברוכים הבאים לבעלות הברית".
משרד הבריאות חושף: עדויות מצמררות מממצאי השבי של 12 חטופים
חלק מהחטופים דיווחו כי צפו ברצח קרובי משפחה וחברים במהלך החטיפה, בנוסף לצפייה בחורבן ובהרס הנרחב בקיבוצים ובישובים מהם הגיעו. אירועים אלו העצימו את הטראומה שחוו ובמקרים רבים גרמו לאי ודאות קשה בנוגע למצבם של בני משפחה ויקרים להם
שחרור חטופים צילום: צלמי פלאש 90
משרד הבריאות מפרסם דו"ח סיכום ממצאים אודות תנאי השבי על 12 חטופים 4 נשים ו-8 גברים שהוחזרו לישראל במבצע "כנפי דרור" ובהשלכות השבי על הבריאות הגופנית והנפשית של השורדים. המידע המופיע בדו"ח זה התקבל לאחר קבלת הסכמה של השבים ומתבסס על סקירת התיקים הרפואיים ושיחות עם הצוות הרפואי המטפל.
דו"ח זה נכתב כדי להבהיר זאת לארגוני בריאות בינלאומיים כדוגמת הצלב האדום ואף למדינות ורשויות ברחבי העולם.
פרטי החטיפה והטראומה הראשונית
מהתיקים הרפואיים והשיחות עם הרופאות עולה כי החטופים עברו חוויה טראומטית קשה כבר בשלב החטיפה עצמה. הם סבלו מאלימות קשה בזמן החטיפה לרבות ירי שהותיר בגופם קליעים ורסיסים. רובם היו קורבן להתקפות אלימות מהמון מקומי בדרכם לעזה אשר כללו ביזוי ותקיפה מילולית קשים, תקיפה גופנית ישירה ותקיפה בעזרת חפצים. הצוות הרפואי הדגיש כי מתיאור החוויה של שורדי השבי עולה תמונה קשה של אירועי לינץ', אשר לעיתים חזרו על עצמם מספר פעמים לאורך היום.
בנוסף, ביום החטיפה ובימים הראשונים בשבי, רבים מהשבים הוחזקו כשהם כפותים בידיהם באופן הדוק, עד שאיבדו תחושה באצבעות תוך הגבלה משמעותית בתנועה למשך שעות ארוכות ללא התייחסות לצרכים בסיסיים אישיים.
חלק מהחטופים דיווחו כי צפו ברצח קרובי משפחה וחברים במהלך החטיפה, בנוסף לצפייה בחורבן ובהרס הנרחב בקיבוצים ובישובים מהם הגיעו. אירועים אלו העצימו את הטראומה שחוו ובמקרים רבים גרמו לאי ודאות קשה בנוגע למצבם של בני משפחה ויקרים להם. חוסר וודאות זה ליווה והטריד אותם לאורך כל השהות בשבי ושימש לעיתים את המחבלים כנגדם.
תנאי השבי מיקום ההחזקה:
החטופים הוחזקו בתנאים משתנים, כאשר רובם עברו תקופות ממושכות מתחת לפני האדמה ופרקי זמן קצרים יותר ב"על-קרקע". מספר חטופים הוחזקו במנהרות תת קרקעיות למשך חודשים ארוכים והורשו לצאת אל מעל הקרקע לימים בודדים בלבד. במידה והתבצעו מעברים, הם התבצעו באופן פתאומי ומפחיד במיוחד תוך תחושת איום על החיים.
בחלק מהמקרים החטופים נאלצו ללכת מרחקים ארוכים, לעיתים קילומטרים רבים, בלילות, בעלטה מוחלטת ו/או מכוסי עיניים, ללא יכולת לראות את הסובבים אותם ואת מסלולי התנועה. מעברים אלו היו מסוכנים מבחינה פיזית וגרמו ללחץ נפשי משמעותי, כשבמקרים רבים החטופים נאלצו לעבור בין מכשולים, מעברים צרים וחשוכים ועל כן חלקם נפלו ונחבלו.
תנאי המחייה:
תנאי המחייה אותם תיארו החטופים, אינם אנושיים ומהווים הפרה בוטה של כל אמנה בינלאומית. רבים מהם שהו באופן ממושך או בלעדי במנהרות תת קרקעיות, בתנאי צפיפות קיצוניים, בחללים זעירים של כשני מטרים רבועים בגובה נמוך מגובהו של אדם עומד כמטר וחצי, בהם נדחסו עד שישה אנשים ללא יכולת תנועה וללא אפשרות ליציאה במשך ימים ארוכים.
משטר התזונה שנכפה עליהם היה בגדר הרעבה מכוונת וכלל בדרך כלל ארוחה אחת בלבד הכוללת פיתה או אורז. תזונה חסרה באופן קיצוני בשלושת אבות המזון, מינרלים וויטמינים, ולעיתים היו ימים ללא ארוחה כלל. על פי רוב המזון היה בלתי ראוי למאכל אדם - מעופש ומכיל תולעים וחרקים. המים שסופקו היו מזוהמים, לעתים מי ים או מי שפכים לא מסוננים וכמותם הייתה קצובה ואינה מספקת צריכה יומית.
התנאים הירודים לא אפשרו שמירה על היגיינה אישית סבירה בהעדר גישה לשירותים ומים זורמים. מקלחת התאפשרה כל מספר חודשים, במים קרים ועם מגבת משותפת. החלפת בגדים התאפשרה לעיתים רחוקות, אם בכלל, בשהייה במנהרות נעשה שימוש בבור צואה שנחפר על ידי החטופים בתוך חלל המחייה, ובמקרים בהם הוחזקו ב"על-קרקע" הייתה הגבלת שימוש ואיסורים כמו איסור על הורדת מים. החטופים נאלצו לישון על משטח המנהרה או ריצפה קשה, ללא מזרן או שמיכה בין חרקים ומזיקים. הם תיארו ימים ולילות בהם סבלו מקור מקפיא או חום קיצוני לאורך שבועות רבים, בהתאם למיקום השבי ולעונות השנה.
פגיעות בריאותיות וגופניות - תחלואה
במהלך השבי החטופים סבלו ממגוון בעיות רפואיות כתוצאה ישירה מתנאי השהיה הקשים, העדר ההיגיינה וליקויי התזונה הממושכים שגרמו לאירועים חוזרים של מחלות זיהומיות.
תוארו תסמינים של זיהומי מעי שגרמו לכאב בטן, שלשולים, הקאות, חום גבוה ובמקרים אחרים הם חלו במחלות דרכי נשימה שלוו בקוצר נשימה וחום גבוה. מאחר ומחלות אלו לא טופלו, הן גרמו להזיות קשות וכאבים עזים אשר אף הם, על פי רוב, לא קיבלו מענה.
בנוסף מספר שבים תיארו אירועי התייבשות חמורים עד למצבי טשטוש ואף אובדן הכרה. מרבית שורדי השבי הוחזקו במנהרות לתקופה ממושכת ונחשפו תדיר לאבק ולחול וכתוצאה מכך, חלקם פיתחו הפרעות נשימתיות קשות, שהתבטאו בשיעולים מתמשכים מלווים בכיח. מצב ההיגיינה הירוד אף הוביל למגוון בעיות עוריות כמו התקפי כינים, סקביאס ופשפשים, פריחות שונות, אקנה ודרמטיטיס שברוב המקרים המשיכו גם לאחר השחרור מהשבי.
פציעות וחבלות:
בנוסף, גופם של חלק מהשורדים מכוסה בצלקות עד לכדי צורך בטיפול ניתוחי. שבים רבים סובלים מנזקי שמיעה וטינטון כרוני כתוצאה מחשיפה לפיצוצים, לצד פגיעות מורכבות במערכת השלד והשרירים - הכוללות כאב כרוני במפרק הלסת, שינויים בסגר השיניים, הגבלה בטווחי התנועה ופגיעות מבניות ביציבה ובעמוד השדרה. הנזקים הגופניים הללו הם קשים, מורכבים ובחלקם בלתי הפיכים, ועשויים להשפיע על תפקודם ואיכות חייהם של שורדי השבי לשנים רבות.
הרעבה וחסרים תזונתיים:
לאור הרעבה קיצונית ומתמשכת סבלו השבים מירידה משמעותית במשקל הגוף של כ-15% ועד 40% ממשקל הגוף, בנוסף לכך נמצא כי שילוב של תת-תזונה עם חוסר תנועה גרמו לסרקופניה חמורה, איבוד משמעותי של מסת שריר וכוח שריר, אשר שיקומו ידרוש טיפולי שיקום אינטנסיביים וממושכים. בקרב חלק מהשבים, הודגמה ירידה בצפיפות העצם שנגרמה משילוב של רעב, העדר תזונה מאוזנת, שהייה בחשכה, חוסר בפעילות גופנית נושאת משקל ומתח נפשי מתמשך. מצב זה מעמיד את השבים בסיכון מוגבר לשברים בעתיד ועלול, בהיעדר טיפול, להחריף עד לכדי אוסטאופורוזיס.
שלילת טיפול רפואי:
במהלך תקופת השבי, החטופים סבלו מהזנחה רפואית חמורה ומכוונת. למרות מחלות זיהומיות חוזרות, פציעות משמעותיות ומצבים רפואיים מדאיגים, נשללה מהם כמעט לחלוטין גישה לטיפול רפואי הולם. במקרים הבודדים בהם ניתן טיפול כלשהו, הוא היה מינימלי ביותר וכלל טיפול בכדורים להורדת חום, וללא טיפול אנטיביוטי, גם כאשר היו סימנים ברורים לזיהומים קשים.
פציעות אורתופדיות נותרו ללא מענה רפואי, מה שהוביל לנזקים ארוכי טווח. באחד המקרים, חטוף אחד נאלץ לנסות לטפל בעצמו בפציעה אורתופדית ואיבד את הכרתו במהלך הניסיון. במקרה אחר, חטופה קיבלה אנטיביוטיקה למספר ימים, הזיהום החמיר והתרופה הוחלפה לאחרת, אך גם זו לא הועילה ובכל זאת נמנעה ממנה גישה לטיפול רפואי סביר.
השלכות גופניות ארוכות טווח של השבי:
שורדי השבי נושאים עמם נזקים גופניים משמעותיים ובלתי הפיכים שילוו אותם לשנים ארוכות. הנפוץ ביותר הוא נזק עצבי בלתי הפיך, שנגרם כתוצאה מפציעות ירי, רסיסים, וכבילה ממושכת של גפיים, המוביל לקשיים תפקודיים ממשיים כולל מגבלות בהליכה, נהיגה, הקלדה וביצוע פעולות יומיומיות בסיסיות.
בחלק מהמקרים, טיפולי השיקום לא צפויים להשיב את התפקוד המלא, ובמקרים לא ניתן להפיג את הכאב הכרוני, עצבי או גרמי, והוא צפוי להיות חלק בלתי נפרד מחייהם של רבים מהשבים. בנוסף, כמה מהם נמצאים בתחילת סדרות של ניתוחים, כגון הוצאת רסיסים הלוחצים על עצבים או טיפול בצלקות הפזורות בכל הגוף.
במקביל, קיימת דאגה משמעותית לגבי ההשלכות ארוכות הטווח של נזקי השבי על המערכת האנדוקרינית. פגיעות שמיעה רבות טרם חלפו ורבים מהחטופים סובלים מטינטון וירידה בשמיעה כתוצאה מחשיפה לפיצוצים עזים. במקרים מסוימים נראה כי הן הנזק בלתי הפיך ומחייב טיפול והתאמה לאורך זמן.
אשמת שורדים וטראומה מתמשכת:
מעל לכל המתואר לעיל מרחפת אשמת ניצול כפולה. השבים שרדו את אירועי השבעה באוקטובר, בעוד בני משפחה וחברים נרצחו, ועם שחרורם, הם חשים שניצלו מהשבי בעוד אחרים נרצחו או נותרו מאחור.
הדבר מלווה בתחושת אשם קשה הנוגעת להחלטות שקיבלו בזמן השבי, ותחושה מייסרת כי "יכלו לעשות יותר" כדי להגן על חבריהם שנחטפו עימם. המשך השבי של מי שנותר מאחור, מעכב משמעותית את שיקומם הנפשי של רבים מהשורדים ותורם לטראומה מתמשכת מחד ומאידך, עוצר את ההחלמה, שכן השבים חיים בתחושת אשמה, דאגה מתמדת וחוסר יכולת לסגור פרק טראומטי זה בחייהם.
סיכום
ממצאי דו"ח זה, המבוססים על ניתוח רפואי מעמיק של מצבם של 12 שורדי שבי שהשתחררו במבצע "כנפי דרור", מספקים תמונה מטלטלת של הפרות חמורות ושיטתיות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי הנובעת ממדיניות מכוונת של התעללות, עינויים והזנחה רפואית.
ברור כי קיים קשר ישיר בין משך השבי, התנאים הקשים בהם הוחזקו החטופים וההתעללות המתמשכת לבין היכולת של השורדים לעבור תהליכי שיקום ולהשתלב מחדש בחיי המשפחה ובחברה. מנגד, השהות הממושכת בשבי אשר יצרה שותפות גורל וקשרים בינאישיים חזקים בין החטופים, כך שהשארות חטופים מאחור נחווית כהמשך הטראומה עבור השורדים עצמם.
בנוסף תנאי השבי המתוארים לאורכו של הדו"ח מעלים דאגה וחשש לחיי החטופים שטרם שבו ומוכחים כי הם נמצאים בסכנת חיים מוחשית.
