מצ"ח: לא תיפתח חקירה פלילית נגד עומר מיארה בנה של היועמ"שית בהרב-מיארה. מיארה נחשד בגניבת אפוד קרמי מחייל במהלך שירות מילואים ב-2023. המכתב שוגר אמש בתשובה לפניית עו"ד זהבה גור מלפני חצי שנה. "האירוע טופל בתוך היחידה באמצעות הליך משמעתי, כולל הדחת הקצין מהמילואים, ובהיעדר תלונה מהנפגע - לא נמצא צורך בחקירה פלילית". (עידן יוסף)
הרבי מסלונים בכינוס חירום: "איומים בסנקציות ומעצרים לא ירתיעו אותנו"
"אי אפשר לאיים עלינו במעצרים, בכלא, בסנקציות או במכות אחרות. האיומים האלה לא ירתיעו אותנו, כי אנו אמונים על הזכות למסור נפש כדי להיות אהובו של מקום". צפו במשאו של האדמו"ר מסלונים בכינוס היסטורי לאברכים ובחורים
האדמו"ר מסלונים בכינוס צילום: שמואל דריי
אלפי בחורי ואברכי חסידות סלונים השתתפו ביום שלישי בערב בכינוס חירום היסטורי לבני הישיבות והאברכים בגיל גיוס, בעקבות גזירת הגיוס המרחפת על עולם התורה וגל המעצרים של בני הישיבות הקדושות.
באופן חריג, נשמעו במרכז הכינוס דברים חוצבי להבות אש מפי האדמו"ר מסלונים.
הרבי מסלונים בדבריו על גזירת הגיוס צילום: שמואל דריי
'בחדרי חרדים' מביא את התמליל מדבריו של הרבי.
הרבי פתח בדברי הגמ' בברכות, שבשעה שהוציאו את ר' עקיבא להריגה קיבל עליו עול מלכות שמים, אמרו לו תלמידיו, רבינו עד כאן, אמר להם "כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה, בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו".
הרבי הרחיב על משמעות דברי רבי עקיבא 'כל ימי הייתי מצטער', שכל ימיו של רבי עקיבא עמד וחיכה והיה מצטער, מתי יזכה להגיע לרגע של מסירות נפש, שיוכל להקדיש את ליבו ונפשו ואת כל מה שיש לו לה' יתברך. " לא זו בלבד שרבי עקיבא לא חשש מהרגע הזה, אדרבה, הוא היה חסר סבלנות, הוא חיכה לרגע שיזכה לקיים 'בכל לבבך ובכל נפשך', וכשהגיע לידו, זה היה זמן של שמחה עצומה אצלו, שהגיע למצב שהוא זוכה לתת את הדבר הכי יקר שיש לאדם, את נפשו, לה' יתברך.
בהמשך הביא הרבי את דברי חז"ל על מסירות נפש של יהודים על קיום המצוות, "מה לך לוקה בפרגול..על שעשיתי רצון אבא שבשמים, מכות האלה גרמו לי להאהב לאבי שבשמים". "דווקא המכות האלה, הייסורים על קידוש שמו יתברך, הם שמביאים את האדם לדרגה של 'אהובו של מקום', שזהו האושר הכי גדול שיכול להיות ליהודי. יכולים להכניס אותו לכלא, להטיל עליו כל מיני סנקציות וייסורים, אבל בשעה שהוא יודע שהמכות האלה גרמו לו להיאהב לאביו שבשמים, ושיש לו את הזכות להיות אהובו של מקום, הרי שזהו האושר הכי גדול בחיים.
"אהובו של מקום" זו דרגה שאין דומה לו, ומול הזכות הזו להיות אהובו של מקום – מה הם בכלל כל האיומים? מה הם כל המכות כשאפשר לזכות להיות אהובו של מקום, שרבי עקיבא כל חייו הצטער מתי יבוא לידו ויקיימנו. אשרינו, מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו, שזכינו לרגעים שמחכים להם כל החיים".
"אי אפשר לאיים עלינו במעצרים, בכלא, בסנקציות או במכות אחרות. האיומים האלה לא ירתיעו אותנו, כי אנו אמונים על "מכות אלו גרמו לי להיאהב לאבי שבשמים", על הזכות למסור נפש כדי להיות אהובו של מקום, וככל שהמכות חזקות יותר, כך גוברת ההרגשה של אהובו של מקום, ומתחזק הקשר בין יהודי לקב"ה, שכל חייו הוא מצפה לקשר כל כך עמוק עם אביו שבשמים".
"זו תמיד היתה השאיפה בעם ישראל, לזכות להגיע לדרגה הזו של רבי עקיבא. הוא אמר את הדברים כדי שאנשים יראו לאיזו דרגה אדם יכול להגיע, שיהיה טוב לו בייסורים. טבע האדם שיש לו שאיפות לזכות לחיים טובים, הן ברוחניות והן בגשמיות, אבל רבי עקיבא כל ימיו, הצער הכי גדול והציפיה הכי גדולה שלו היתה, מתי יגיע הרגע למסור את נפשו על קדושת ה'. כל הייסורים שהיו מנת חלקו לא הפחידו אותו, להיפך, הם היו אצלו האושר הכי גדול, הדבר שהוא ציפה לו כל חייו. וזו צריכה להיות השאיפה של כל יהודי, 'מתי יבוא לידי'?. כדי להגיע לדרגה הזו צריכים להיות מוכנים להקריב את הכל, עד הנשימה האחרונה".
