יובל שדה: חודשה ישיבת הממשלה על התקציב
צעדות מוות במדבר הסורי ורעב המוני: הזוועה שנתניהו הציף מחדש
רה"מ הכיר ברצח העם הארמני. מאחורי ההצהרה מסתתרת טרגדיה שנמשכה שנים והותירה מיליוני קורבנות וגולים
ראש הממשלה בנימין נתניהו הצהיר בפודקאסט אמריקני כי הוא מכיר ברצח העם הארמני. "עשינו זאת. הכנסת העבירה החלטה בנושא. עשיתי את זה", אמר. הצהרה זו מצטרפת למדינות רבות שכבר הכירו ברצח העם, אך היא נחשבת צעד חריג ורגיש במיוחד ביחס לישראל, בשל המתיחות עם טורקיה.
כדי להבין את המשמעות של ההכרה הזו יש לחזור למלחמת העולם הראשונה. בשנת 1914 הצטרפה האימפריה העות’מאנית למעצמות המרכז לצד גרמניה ואוסטריה. בתוך גבולותיה חיו קהילות נוצריות גדולות, בהן הארמנים, עם עתיק ששאף לאוטונומיה. השלטון ראה בהם איום פנימי, ובשנת 1915 הפכה החשדנות למדיניות השמדה.
ב־24 באפריל 1915 נעצרו מאות מנהיגים ואינטלקטואלים ארמנים בקונסטנטינופול. זה היה האות לפתיחת רצח העם. ההנהגה הורתה לגרש את הארמנים מאדמותיהם באנטוליה ולשלוח אותם ל"יישוב מחדש" במדבריות סוריה. בפועל, זו הייתה גזירת מוות.
מאות אלפי גברים, נשים וילדים הוצעדו שיירות ארוכות בדרכים צחיחות, ללא מזון או מים. רבים קרסו בדרך מרעב, מצמא וממחלות. אחרים נטבחו ביד החיילים והשומרים. כפרים שלמים הועלו באש, נשים נפגעו וילדים נחטפו והופרדו ממשפחותיהם. מי שהצליח לשרוד את הצעדות הגיע למחנות ריכוז מאולתרים בדיר א־זור שבסוריה, שם התנאים היו קשים כל כך עד שהרעב והצמא הכריעו המונים. לפי הערכות היסטוריונים, בין חצי מיליון למיליון וחצי בני אדם נספו בתוך כשנתיים.
עדויות רבות תיארו את הזוועות. דיפלומטים זרים, מיסיונרים וכמרים ששהו בשטח שלחו דיווחים מצמררים על היקף ההרג. אחד מהם כתב על "נהרות של גופות על הדרך למדבר". העולם שמע, אך לא פעל. המעצמות היו שקועות במלחמה, והעדויות נדחקו לשוליים. שנים אחר כך ציטט אדולף היטלר את ההשמדה הארמנית כשהכין את עוזריו לפלישה לפולין: "מי זוכר היום את השמדת הארמנים?" משפט זה הפך לסמל לחשיבות ההכרה ההיסטורית.
עבור העם הארמני מדובר בטראומה לאומית שמלווה אותו עד היום. מדי שנה, ב־24 באפריל, נערכים טקסי זיכרון בבירת ארמניה ירוואן, והנושא הוא לב הזהות הקולקטיבית. מנגד, ממשלת טורקיה רואה בהאשמות "עלילת שווא". לטענתה, מדובר במותם של אזרחים כתוצאה ממלחמה, רעב ומחלות, ולא במדיניות מתוכננת להשמדה.
יותר משלושים מדינות כבר הכירו ברצח העם הארמני, בהן ארצות הברית, צרפת, גרמניה ורוסיה. כעת גם ישראל מצטרפת רשמית לרשימה. הצהרת נתניהו איננה רק תיקון היסטורי עבור העם הארמני, אלא גם איתות פוליטי שמופנה כלפי אנקרה. בעוד שטורקיה מנסה למצב את עצמה כשומרת המוסר של העולם המוסלמי, הזיכרון הארמני מציב בפניה מראה קשה מן העבר.
