אבי מוסקוב: השר בן גביר והמפכ״ל דרשו - ואלוף פיקוד העורף לוקח אחריות על הילולת מירון הילולת הרשב"י במירון תתקיים במתווה שתוכנן לאחר שאלוף פיקוד העורף, שי קלפר, הודיע בשיחה לילית עם השר איתמר בן גביר והמפכ"ל כי הוא לוקח אחריות מלאה על האירוע ועל יישום המתווה. השר בן גביר והמפכ״ל הביעו הסתייגות מקיום ההילולה במתווה הנוכחי והציגו שורה ארוכה של חששות לחיי אדם. במהלך ישיבת עבודה אמש במירון אמר השר: ״דם אחיי החרדים, הדתיים המסורתיים והחילונים שמגיעים למירון אינו הפקר״. לאחר דברים אלה בשיחה הלילית הבטיח האלוף ליישם את הערות והמלצות המשטרה לגבי כמויות הנכנסים והשמירה על הסדר הציבורי והאלוף עדכן שהוא לוקח אחריות ומאשר האירוע. המתווה, הכולל הגבלה של עד 1,500 איש והערכות מצב רציפות, של פיקוד העורף שידאג ליישום המתווה בצורה מלאה
השר אופיר סופר חשף שהוא מתמודד עם פוסט-טראומה
קודם כניסתו לחיים הציבוריים, שר העלייה והקליטה שירת שנים רבות בצה"ל, וסיפר שבשל מבצעים שונים הוא סובל מפוסט טראומה: "בבית זה הכי קשה כי אתה לא אבא, אתה לא בעל" | הוא התריע מהנזקים הנפשיים של הלוחמים במלחמה: יהיה פה רגע שנתפוס את הראש ונשאל את עצמינו "'מה הולך כאן'"
ראיון אמיץ: שר העלייה והקליטה אופיר סופר התראיין היום (ראשון) וחשף את ההתמודדות שלו עם הפוסט-טראומה, איתה הוא מתמודד מאז שירותו הצבאי לפני כניסתו לחיים הציבוריים.
סופר סיפר בראיון ל'רשת ב' כי את תחילת הסימפטומים לפוסט טראומה החל להרגיש בעקבות פעילות מבצעית בלבנון, אותה הוביל השר בשנת 1996: "לקח לי זמן להבין את זה. הגעתי לקו בלבנון, הוצאתי פעילות מבצעית, זה היה לא פשוט. שם התחלתי לשאול את עצמי את השאלות".
"המ"פ שאל אותי שאלות על הפעילות, אבל אני הבנתי מה המשמעות האחרת של מה שקרה. קרב הראשון, באירועי 96, חילצנו שם פצועים מקבר יוסף באמצע הלילה.. אני חושב שלמחרת או 48 שעות אחר כך הרגשתי שאני חייב לשתף בזה את המג"ד. אתה שואל את עצמך 'האם זה מוסרי? זה נורמלי?", אמר.
השר סופר סיפר כי "הסימפוטמים של פוסט טראומה הם לא רק במחשבות, אלא גם בפיזיקה. זה מגיע לעוררות יתר, אתה בחזרתיות מטורפת, אתה כל הזמן חוזר על האירוע. אתה נהנה להתייסר מהאירוע. אתה חוזר לאירועים, המראות, לרגעים ספציפיים.. אתה מנסה לכאוב את מה שאתה לא הצלחת לכאוב וחברים שלך כן. אנשים מהקרב הזה לא חזרו".
כשנשאל האם האירועים השפיעו על תפקודו גם בבית, הוא השיב בדמעות: "אני חושב שבבית זה הכי קשה כי אתה לא אבא, אתה לא בעל, אתה לא הרבה דברים".
סופר הצביע גם על הבעיות שיהיו כתוצאה מהלחימה בקרב: "אני רואה מה אגף השיקום עושה היום, אני שואל את עצמי איך היינו מעבירים את המלחמה הזו בלי השיפורים שנעשו. ועדיין, יש לנו המון מה לעשות. זה נכון שמטפלים, אבל יהיה פה רגע שנתפוס את הראש ונשאל את עצמינו 'מה הולך כאן'. אנחנו עדיין לא עומדים בקצב".
בחלוף הזמן, סיפר סופר, הוא למד לחיות לצד הפוסט טראומה. "לומדים לחיות עם זה, לומדים להכניס את זה לפרופורציות הנכונות. גם הסביבה הקרובה לומדת לעבוד עם זה. אני משתתף בלוויות ובניחומי אבלים ונפגש עם משפחות חטופים. לפגוש פצועים זה משהו שנותן לי המון כוח יחסית, אני שואב משם אופטימיות".
