וושינגטון: רשות ההגירה והמכס של ארה"ב (ICE) הודיעה על מעצרם של מספר אזרחים אפגנים, שהיגרו לארה"ב על ידי ממשל ביידן במהלך מבצע "ברוכים הבאים לבעלות הברית".
הרב הראשי ליהודי סוריה עם הנחיות לציון 185 שנה לנס של יהודי דמשק
185 שנים חלפו מאז הנס הגדול של יהודי דמשק, רבה של דמשק עם עשרות נכבדי הקהילה נלקחו למרתפי המשטרה שם הושפלו ועונו. לחץ הבינלאומי עשה את שלו. אט אט החלו העצורים חברי הקהילה היהודית להשתחרר מבתי הכלא בדמשק. תחילה אחד, ואז שניים, המפנה הגדול אירע ביום ח' באלול שנת ת"ר
יהודים בדמשק: אילוסטרציה צילום: אוסף תמונות ד"ר נתן חביב יליד דמשק
בימים אלו, קהילת יוצאי יהודי סוריה זוכרים ומציינים את הנס הגדול שאירע בדמשק לפני 185 שנים. (1840) אז עמדה קהילת יהודי דמשק העתיקה והמפוארת בפני סכנת כליה, כאשר עלילת דם נוראה הוטחה בפניה כרעם ביום בהיר. אך בחסדי שמיים, ובזכות מסירות נפשם של מנהיגי הקהילה ושל שתדלנים יהודים מרחבי העולם, ניצלה הקהילה מכיליון והוכיחה את צדקתה בפני העולם כולו, כשמש הזורחת בצהרי היום.
בקהילה היהודית מציינים כי אין אומרים תחנון ביום זה גם לא במנחה שלפניו. ראוי להרבות בפסוקי הודיה ושבח להי"ת מספר תהילים ספרו של דוד מלך ישראל ולספר את סיפור הנס אשר גאלנו מיד צר ולהשריש בילדינו צעירי הצאן ש"אף גם זאת בהיותם בארץ לא מאסתים ולא געלתים" ויגאל אותנו בקרוב כימים ההם בזמן הזה אמן.
סקירה הסטורית מרתקת
לפני 185 שנה רבה של דמשק עם עשרות נכבדי הקהילה ומשפחותיהם ביניהם ילדים קטנים, נלקחו למרתפי המשטרה שם הוכו הושפלו ועונו ע"י אכזריים צמאי דם.
הסיפור החל ביום רביעי, ראש חודש אדר שנת ת"ר, אז פשטה השמועה על היעלמותו הפתאומית של נזיר נוצרי בשם באדרי תומא. תומא היה מתפרנס ביומיום ממכירת תרופות גם בין אנשי הקהילה היהודית בדמשק.
עד מהרה, כאש בשדה קוצים, התפשטה השמועה כי היהודים אחראים להיעלמותו של הנזיר. היהודים הואשמו ברצח הנזיר לצורך שימוש בדמו להכנת מצות לחג הפסח הקרב. העלילה, התפשטה במהירות בעיר, מפה לאוזן, מבית לבית, עד שהשנאה מילאה כל פינה בדמשק יהודי העיר התכווצו בחרדה וציפו לבאות.
המושל של דמשק, איש קשוח וערל לב, הטה אוזן קשבת לעלילה. עיניו הצרות הבזיקו בזעם כשהורה על מעצרם של מנהיגי הקהילה היהודית, בראשם הרב יעקב ענתבי. הפקודה ניתנה, ונפלה על הקהילה כרעם ביום בהיר.
בבת-אחת השקט מופר כאשר עשרות שוטרים פושטים על בתי היהודים בעיר העתיקה ולוקחים עמהם את הרב ושבעה מנכבדי הקהילה. באכזריות גדולה נגררו הרב ונכבדי הקהילה ממיטותיהם היישר אל בית הכלא, מקום חשוך, מצחין וקר, שקירותיו הלחים זעקו סבל וייאוש.
בתאים הצרים והחשוכים, ללא אור יום וללא תקווה, החל מסעם הקשה והמייסר. העינויים שעברו הרב ונכבדי הקהילה היו נוראיים מכדי לתארם. מכות אכזריות הונחתו על גופם הרועד, עד שגופם התכסה בפצעים מדממים. ציפורניהם נעקרו באכזריות על ידי חוקריהם, וזעקותיהם לישועת השם מילאו את חלל בית הכלא הסורי.
המושל ציפה להודאה באשמה, הודאה שתגרור אחריה פרעות ביהודי העיר וכנראה גם בכלל יהודי סוריה. במקביל, פתחה המשטרה במסע קדחתני של חיפושים ומעצרים, החיפושים התכופים שערכו השוטרים בבתי היהודים נערכו בברוטאליות ובפראות, תכולת הארונות הושחתה, בין הרהיטים השבורים והספרים הקרועים חיפשו השוטרים ראיות על רצח הנזיר או את צנצנות הדם ששמרו היהודים לאפית המצות.
בית הכנסת המרכזי של קהילת יהודי דמשק, הושם תחת משמר כבד, בפקודת המושל הצר. חיילים חמושים הסתובבו סביבו, כשהם מונעים מהמתפללים להיכנס להתפלל. אימה שררה ברובע היהודי בדמשק. משפחות הסתגרו בבתים מחשש מפני הבאות. ואף לתפילה לא יכלו להתכנס יחדיו.
בין הפעילים הבולטים, ששימשו כמגדלור של תקווה בים של ייאוש, היה השר משה מונטיפיורי מלונדון. מונטיפיורי, שהספיק להתפרסם כשתדלן מנוסה למען אחיו היהודים, יצא למסע דיפלומטי מפרך לקושטא (איסטנבול). השר האנגלי הנכבד עזב את כל עיסוקיו בממלכה והיטלטל במסע ארוך תחילתו בשיירת עגלות רתומות לסוסים, והמשיכו בספינה בין גלי הים, כך עשה מונטיפיורי את דרכו הארוכה והמסוכנת כדי לשכנע את הסולטן העות'מאני להתערב בפרשה ולהפסיק את עלילת הדם המרושעת נגד יהודי דמשק.
במקביל, כחיילים במערכה, כל אחד במקומו - פעלו שתדלנים יהודים בחצרות המלוכה האירופאיות. דפקו על דלתות שליטים, נאמו בלהט, כתבו מכתבים נרגשים, כל זאת בניסיון לגייס תמיכה בינלאומית להצלת יהודי דמשק.
לאחר חודשים ארוכים של מאמצים, שנדמו לעיתים כמאבק חסר תכלית נגד כוחות הרוע, הלחץ הבינלאומי, הלך וגבר כנחשול אדיר, והוביל סוף סוף לפתיחת חקירה מעמיקה שהוכיחה את חפותם של היהודים. הפחה לא שש להסיר את החשד מן היהודים אבל הלחץ הבינלאומי עשה את שלו. אט אט החלו העצורים חברי הקהילה היהודית להשתחרר מבתי הכלא בדמשק. תחילה אחד, ואז שניים, המפנה הגדול אירע ביום ח' באלול שנת ת"ר.
ביום זה מציינים יוצאי סוריה את יום 'פורים-דמשק', אז שחררו השלטונות את רבי יעקב ענתבי זצ"ל יחד עם עוד רבים מנכבדי הקהילה היהודית בדמשק. מעונים ומיוסרים בגופם, יצאו הרב ענתבי וראשי הקהילה, אולם איתנים וחזקים ברוחם שמחים שעמדו בניסיון ולא 'הודו' בעלילת השקר, ובזה ניצלו חיי יהודי סוריה.
רבני דמשק ובראשם הרב ענתבי קבעו כי יום זה ח' באלול נקבע כיום שמחה ונהגו שלא לומר בו תחנון. מנהג והלכה זו נקבעו אף בספרו 'אביר יעקב' לדורות. פרשת עלילת הדם הגיעה לסיומה בי"ח בחשוון ה'תר"א. כשמונה חודשים לאחר תחילתה, כאשר הכריז הסולטן העות'מאני באופן רשמי כי עלילת הדם של דמשק בשקר יסודה.
הרב יעקב ענתבי, שסבל קשות מהעינויים, שוחרר והורשה לעלות לארץ ישראל. מסעו לירושלים היה מסע של תקווה ותחייה, סמל לניצחון הרוח על הרשע. הוא התקבל בכבוד גדול בירושלים, שם בילה את שארית ימיו, מלמד תורה ומספר את סיפור הנס של קהילת קודש דמשק. עם ישראל חי! היום, 185 שנים לאחר אותם ניסים שנעשו לאבותינו, שוב נמצאים יהודים בצרה ובשביה בידי חיות טרף צמאי דם.
הרב בנימין חמרה ב"ר אברהם חמרה זצ"ל הרב הראשי ליהודי סוריה פרסם הודעה על היום המיוחד של יהודי סוריה: "185 שנה חלפו ושוב אחינו נתונים בצרה ובשביה . זכינו ורבני עדתנו בתקופה הקדומה תקנו לנו יום ח' אלול ועשאוהו ליום חג והודיה – כדי שנזכור ניסי השם ונתחזק באמונתו על כל צרה שלא תבוא כי חסד השם מעולם ועד עולם על יראיו . אותה תפילה ואמונה שחיזקו את השבויים והובילו לנס הגדול שאותו אנו מציינים עתה הם יעמדו לנו גם עתה. כמו אז גם היום מי שעשה ניסים לאבותינו וגאל אותם מעבדות לחירות הוא יגאל אותנו יחד עם כל המצפים לישועה בקרוב , ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ ותמלוך אתה השם לבדך אמן".
עוד כתב הרב: "בשנה זו אנו מתכנסים למעמד שירה והודיה לציין את הצלתם המופלאה של אבותינו - יהודי דמשק. זוהי הזדמנות עבורנו להתחבר לשורשינו , לזכור את גבורתם ואמונתם של אבותינו, ולהודות לקב"ה על חסדיו הגדולים עמנו . אנו קוראים לכל ידידנו בני קהילת יוצאי סוריה, ולכל ידידנו האהובים שזכינו להתאחד איתם כאן בארץ הקודש בקיבוץ גלויותנו בעלותינו לארץ מבטחים ע"י מורנו ועטרת תפארת לראשינו כמוהר"ר הרב אברהם חמרה ז"ל להשתתף במעמד ובציון יום השחרור מעלילת הדם, שיתקיימו אי"ה ביום ח' באלול הקרוב. במהלך האירוע יתקיים ערב תפילה מיוחד להשבת החטופים בעיר הקודש. זכור כי בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. יהי רצון שנזכה תמיד לראות בישועת השם ולהודות לו על זה ושימשיך הלאה 'כי לעולם חסדו' אמן".
