יובל שדה: חודשה ישיבת הממשלה על התקציב
מצמרר: "הפעוט מושיט ידיים ריקות לאוויר ומחפש חיבוק של אבא"
הגיע ה'שלושים': משפחת גרוס לא מעכלת את הטרגדיה הנוראה • החתן המתכונן לחתונה המתקרבת, לפני שהספיק לעכל את העובדה שהוא הפך ליתום • הנשואה הצעירה שבוכה יומם ולילה על כך שבעלה בקושי זכה להכיר את אביה • האלמנה נאלצת לחשוק שפתיים, להתגבר על הכאב הצורב, ולתפעל את הבית למרות הכל
-
בשיתוף קופת העיר | חרדים | כתבה שיווקית
הרה"ח רבי יהודה אברהם שלום גרוס זצ"ל צילום: קופת העיר
מועד ה'שלושים' לפטירתו של הרה"ח רבי יהודה אברהם שלום גרוס זצ"ל, כבר כאן. המשפחה והידידים לא מצליחים לעכל את הטרגדיה הנוראה שפקדה אותם בפתע פתאום. האבל על לכתו של המחנך האהוב עדיין שורה בכל פינה בבית הכנסת, בחדר הלימוד, בבית המשפחה. השבר גדול מאוד, והמציאות היומיומית כבדה מנשוא.
שבעה יתומים חיים עתה בצל חסרונו. הבכורה – כבר נשואה, אך עדיין זקוקה לאב שילווה את דרכה. הבן הבא – חתן צעיר, שעומד להקים בית בחודשים הקרובים, מתמודד עם שאלות של חיים חדשים כשהלב קרוע מחסרונו של אביו. והקטן – תינוק שעדיין בעריסה, שאינו יודע מהו אבא, אך כבר נושא על גבו את כובד המילה "יתום".
במשך שנים היה ר' יהודה אברהם שלום ז"ל עמוד האש לפני תלמידיו הרבים. כמלמד ב'ת"ת החדש' החדיר בלבבות ילדי ישראל מושגים של תורה, יראת שמיים ואהבת חסד. בביתו היה מקור האור, המחנך, המדריך והאוזן הקשבת. כל חייו הוקדשו לאחרים – ועתה, כאשר נדם קולו, נותרו בני ביתו ללא מגן וללא משען.
בשולחן השבת נותר הכיסא בראש השולחן ריק. עד לא מזמן היה זה המקום שבו זימר האב ניגוני שבת, שם הקשיבו הילדים לדבריו וראו בו דמות מאירה. כעת נושאים היתומים את עיניהם לכיסא הריק, והלב מתמלא דממה כבדה שאינה ניתנת להסבר.
לעזרה דחופה לאלמנה, ליתומים ולחתן היתום הקליקו כאן>>>
בין היתומים ישנו ילד רך, בן פחות משנתיים, שמחפש בכל ערב את דמות אביו. הוא מושיט ידיים לאוויר, כמי שמבקש חיבוק שאיננו. מחזה זה שובר את הלב של כל מי שנכנס הביתה – מראה שמסביר יותר מאלף מילים מהי יתמות.
ובתוך כל הכאב הנורא הזה, האלמנה נושאת לבדה את נטל הבית. שכר דירה, חשבונות, צרכים יומיומיים, שמחות הילדים – הכול נערם למעמסה שאין יד אדם אחת יכולה לשאת. "החיים נעצרו באותו לילה", אומרים קרובי המשפחה, "אבל הצרכים לא נעצרו. החשבונות ממשיכים להגיע, ההוצאות גדלות, והיתומים זקוקים לכל סיוע".
כבר עם סיום השבעה הקימו ידידים וקרובי משפחה קרן מיוחדת באמצעות "קופת העיר". המטרה – לספק למשפחת גרוס יציבות, מקום בטוח לנשום, מעט שלווה בתוך הסערה. ואכן, התרומות הראשונות סייעו להחזיק את הבית בימים הראשונים, אבל כעת – כאשר ההתרגשות הראשונית שככה וה'שלושים' כבר כאן – זה הזמן לשוב ולהעניק למשפחה די הצורך כדי שתוכל להמשיך ולהתנהל כראוי, ללא עול של חובות ונטל נורא של מימון השמחות שעוד יבואו בעז"ה, באין אב ומפרנס.
זהו הרגע שבו הציבור נדרש להתגייס בעוז. שבעה יתומים עומדים מול עתיד לא ברור. כל תרומה, כל השתתפות, כל התגייסות – היא עוד נדבך בהחזקת הבית, עוד נשימה של אוויר, עוד מעט אור בתוך האפילה.
הקריאה יוצאת מלב מלא תקווה לתקומתה של המשפחה האבלה: הציבור נקרא לשאת בעול, לעמוד לימין האלמנה והיתומים, להבטיח שימשיכו את חייהם בכבוד – כפי שראוי לבית יהודי שנשען כל כולו על התורה והחסד.
