וושינגטון: רשות ההגירה והמכס של ארה"ב (ICE) הודיעה על מעצרם של מספר אזרחים אפגנים, שהיגרו לארה"ב על ידי ממשל ביידן במהלך מבצע "ברוכים הבאים לבעלות הברית".
"אני לא מבין סגולות, רק מציאות - ובמציאות אני נושעתי" • סיפור מפעים
"אני זוכר את הבוקר הזה שהחלטתי להחליף את הערבה שכמשה בלולב. הבטתי בה ודמעה חצופה שטפה לי את העין. ערבה בוכייה קוראים לזה...ערבה כמושה ועזובה, קמלה ומתכווצת מול הלול התמיר והאתרוג הרענן. ערבה בלא טעם ובלא ריח. הדמעות שלי הרטיבו את העלים הכמושים בטעם מלוח של נשמה כאובה. לא הייתי מסוגל להחליף אותן. לא לעקוף ולא להחליף....אתרוג דומה ללב, אבל דווקא הערבה הזו שיקפה את הלב שלי במדויק"
-
שלוימי גוטמן - כתבה מקודמת | חרדים | כתבה שיווקית
אילוסטרציה צילום: שאטרסטוק
בחור פופולארי בישיבה.
חברותי מאוד.
למדן נערץ ובחור נחשב.
מעניין לא?
גם אני הייתי בטוח. שידוכים היה הנושא הכי פחות שהלחיץ אותי, בעיקר הדרישה של מרן רה"י שלא ניכנס לשידוכים מוקדם מידי ונישאר ה'וועד' החזק בישיבה.
וכשזה התחיל, הבנתי שלא כל מה שנוצץ זהב, ולא כל מה שזהב הופך לחתן. לאט לאט, עוד חתן בוועד, עוד חתונה ועוד אחת...החברים התחילו להתארס בזה אחר זה, ואצלי הכל נראה תקוע. כמה הצעות, המראה אל על, ציפיות בשמיים ותהליך שהחל בתקוות ענק, ולצערי זה ירד, ירד יחד עם הלב.
שעות של ייעוץ אצל ראש הישיבה והמשגיח, ייעוץ שהסתיים בעידוד אך בהכרעה להוריד.
הזמן עבר ואיתו גם השעון שמתקתק. גם הוועד מתחתי מתחיל לרווח שורות, משהו שם מתחיל לזוז ודווקא אני עדיין תקוע. חשבתי שמישהו מקלקל לי, פשוט לא הייתה לי כל הבנה אחרת. לא ידעתי מה לעשות.
ומאחורי אחות מיוחדת..
כמה דמעות היא שפכה עליי! ספרי תהילים בראש השנה ובליל יום הכיפורים...דמעות ששברו את הלב של אבא ואמא, נס שהייתי בישיבה, אבל משפט אחד הסגיר לי את מסירות הנפש הזו של אחותי הצדיקה.
וערב אחד של חול המועד סוכות, ההורים שלי הציעו לי ל'צאת איתם לסיבוב'. זה היה נראה לי חריג, שוחחנו על הא ודא, ואז זה הגיע...הם ציינו שאחותי הגיעה לגיל 21 הם גיששו בעדינות הורית מופלאה אם אכפת לי שהם כבר ישמעו 'גם בשבילה', 'במקביל' הם קראו לזה והביאו מלא סיפורים על משפחות שיצאו למסע הזה עם 2 ילדים שהגיעו לפרקם.
עניתי 'כן' מהדהד ומוחלט. רווח להם, אבל משהו מבפנים נשרט לי. זה רגע בו נפל לי האסימון, שאני לא 'פתרון' אלא 'חתיכת בעייה' חלילה...מפנימים שמשהו אצלי תקוע ומבקשים שאיכשהו אזוז לשולי הדרך ואתן לרכבת החיים להתקדם.
אני זוכר את הבוקר הזה שהחלטתי להחליף את הערבה שכמשה בלולב. הבטתי בה ודמעה חצופה שטפה לי את העין. ערבה בוכייה קוראים לזה...ערבה כמושה ועזובה, קמלה ומתכווצת מול הלול התמיר והאתרוג הרענן. ערבה בלא טעם ובלא ריח.
הדמעות שלי הרטיבו את העלים הכמושים בטעם מלוח של נשמה כאובה.
לא הייתי מסוגל להחליף אותן. לא לעקוף ולא להחליף....אתרוג דומה ללב, אבל דווקא הערבה הזו שיקפה את הלב שלי במדויק.
בערב ההוא נשארתי בבית. לא שמחת בית השואבה ולא ביקורי חג. 'עברתי את הגיל' אמרתי לעצמי. שהוועדים הנמוכים יפזזו ברגש ובהתפעלות. גם לפגוש שפע של בוגרים היה לי מספיק ביום כיפור.
דפדפתי במוספי החג, מסיפור לסיפור. ואז קלטתי בקצה העין את המודעה ההיא, הושעה רבה, רינה של תורה.
סגולה, כסף, הרהרתי אגב דפדוף. אבל בלילה בסוכה, המודעה הזו קפצה לי שוב. הגאון רבי בנימין פינקל שליט"א בזמן חביטת ערבה...אני וסגולות לא ממש חברים, לא אני ולא חמישים דורות ליטאים שמעליי.
אבל בערב הושענא רבה מבלי שאף אחד שם לב, מצאתי את עצמי מחייג ומעביר את השם שלי. לקחתי מניין אברכים, כי אם כבר אז מניין עשרה...
לצירוף שמכם למעמד הישועות לחצו כאן>>
אין לי מושג מה היה שם במעמד. אני יודע שאני ב'מעמד' שלי בחביטת הערבה רק התחננתי שהשם ישמע את התפילה שלהם...של הצדיקים ממני...של גדולי הדור.
וסגולות אני לא מבין ולא יודע. רק מציאות. שבוע אחרי החג הגיעו שלוש הצעות. לא לאחותי, דווקא לי...
הצעות, בירורים ו...פגישות.
י"ד חשוון זה התאריך.
ארבעה עשר ימים בחודש בו השפתיים עדיין רוחשות תפילה אחרי ירח האיתנים, ופחות מחודש מהתפילה ההיא...
וסגרתי שידוך במזל טוב.
שידוך נפלא ומיוחד שרק בורא עולמים יכול להפתיע בשפע ניסי מיוחד כזה.
מערבה בוכייה קיבלתי נס מרוכב ערבות...
נס גלוי.
הלילה הזה, פשוט אין לי הסבר אחר.
ואחותי אם דאגתם, כן...נסללה לה הדרך.
בלי לעקוף ובלי אי נעימות.
חודש אחריי היא התארסה בשעה טובה בקול ששון
תתפלאו
גם השם שלה היה שם במעמד. 4 חברות שלה החליטו לתרום לזכותה...לזכות חברה 'תקועה' עם רכב עם 'פנצ'ר' לפניה...
קול מבשר, מבשר ואומר
או פשוט יותר: קול ששון עם קול כלה.
רק שתדעו איזה זכות, איזה כח של תפילה.
לכל הספקנים אני אומר: רוצו לנסות. מניסיון, פשוט חבל על הזמן.
