וושינגטון: רשות ההגירה והמכס של ארה"ב (ICE) הודיעה על מעצרם של מספר אזרחים אפגנים, שהיגרו לארה"ב על ידי ממשל ביידן במהלך מבצע "ברוכים הבאים לבעלות הברית".
המחבלים רצו שנמרוד כהן יראה כמוסלמי ורצו לכנות אותו "אחמד"
ויקי כהן נזכרת ברגע שבו קיבלה את בנה נמרוד אחרי יותר משנתיים בשבי חמאס, מתארת את החיים במנהרות, את רגעי ההתרגשות והאיחוד – ומספרת כיצד שמר על רוחו ושרד בתנאים הקשים לצד חטופים נוספים
ויקי כהן נלחמה במשך יותר משנתיים כדי לקבל את בנה נמרוד חזרה משבי חמאס. מאז שנחטף כחייל ב-7 באוקטובר, הייתה מהקולות הבולטים והנחרצים במאבק. כעת, היא מספרת בריאיון לוואלה על רגעי האיחוד, מגלה כיצד נמרוד שרד במנהרות ומבהירה: הקרב לא הסתיים, עד שיחזור אחרון החטופים.
כאשר נמרוד שוחרר אביו ניגש אליו ראשון. "שום דבר ממה שדמיינתי לא היה מדויק כמו פרץ הרגשות העצום שהרגשנו כשחיבקנו את נמרוד, איזה דבר עצום ומופלא זה היה", היא אומרת. "אי-אפשר לתאר את הבטן המתהפכת, המתח והחרדה שמשהו ישתבש ברגעים שחלפו מאז ששוחחנו איתו בטלפון כשהוא עומד ליד מחבל חמאס, שנתן לנו לדבר איתו, ועד לרגע שראינו על המסך שהוא בידי צה"ל".
"כשחזר, העיניים שלו אמרו הכול", היא ממשיכה. "המילים שלו יצאו שבורות מרוב התרגשות. שאלו אותי על מה דיברנו, זה יותר מה שהרגשנו, המגע הפיזי, היכולת לאמץ אותו ללבי ולהרגיש אותו. זה הדבר הכי מופלא שהיה, משהו שתמיד יישאר איתנו".
"הוא ניסה מאוד לשמור על הגוף בשבי. היו תקופות שלא היה מספיק אוכל, זה בעיקר היה ככה בתקופה האחרונה, ואז לא היה כוח להתאמן. אז לא, הוא לא עשה שום דבר, והגוף מאבד מהגמישות, ופתאום מופיעים כאבים בכל מיני מקומות בגוף. בתקופות מוקדמות יותר הוא ניסה לא להיות הרבה במקום, לעשות הליכות במרחב המצומצם שהיה להם. כמעט שנתיים היו במנהרות, זה לא שהיה הרבה מרחב, רק חדר קטן", מספרת כהן.
"מה שעזר לו לשרוד זה שלא היה לבד, היו איתו עוד אנשים טובים והם חיזקו אחד את השני, שיתפו אחד את השני. כולם כבר הכירו את המשפחה של כולם. כשפגשתי את יאיר הורן, הוא אמר לי אני יודע על כל המשפחה, מה הכתובת, מה אתם עושים ובמה אתם עובדים. כל אחד סיפר על תחומי העניין שלו ושיתף בידע שלו, תרם לשיח הקבוצתי. הייתה ביניהם חלוקת תפקידים: למשל שנמרוד מנקה את השירותים ושוטף כלים בימים מסוימים".
"במשפחה. הוא לא ידע מה עשינו. הוא לא ידע על המאבק הציבורי. הם לא היו חשופים לתקשורת בכלל. המידע היחיד שקיבלו הוא זה שהשובים סיפרו להם".
"נמרוד סיפר שהיה לו זקן ושפם, עוד לפני 7 באוקטובר, היה לו פטור, ואז המחבלים החליטו יום אחד שמגלחים לו רק את השפם. שיישאר רק עם הזקן. כי ככה אם ירצו להעביר אותו ממקום למקום, לא יזהו אותו והוא ייראה דומה להם. הוא אמר להם 'אני לא מוכן להישאר ככה, אם מגלחים - מגלחים הכול'. הם לא הסכימו לתת לו את המכונה, הם אמרו לו 'לא, עכשיו אתה נכנס למקלחת, תשטוף את עצמך מכל השיערות מהתספורת והגילוח'. כשהוא נכנס למקלחת הוא מצא סכין גילוח ישן והוא פשוט גילח את כל הזקן, כי לא הסכים להישאר ככה. הם היו בלהט של לעבור למקום אחר, אז לא התמקדו בזה, אבל לא אהבו את זה".
שורדי השבי הם סיפרו בין היתר כי היו כלואים בתוך כלוב וכי המחבלים שהחזיקו בהם נתנו לכל אחד כינוי בערבית: "הם רצו לקרוא לו בהתחלה אחמד, ונמרוד לא הסכים" מספרת ויקי "אז הם קראו לו מג'די, באחת הפעמים הוא סיפר להם שפעם החברים שלו התלוצצו וקראו לו בשם הזה, אז הם "אימצו" את השם הזה. בשבי הוא למד לדבר ערבית, הוא גם למד לדבר קצת ספרדית הודות לאיתן ויאיר הורן, שהם ארגנטינאים, אז הוא למד קצת מהם". כך דווח בישראל היום.
