וושינגטון: רשות ההגירה והמכס של ארה"ב (ICE) הודיעה על מעצרם של מספר אזרחים אפגנים, שהיגרו לארה"ב על ידי ממשל ביידן במהלך מבצע "ברוכים הבאים לבעלות הברית".
הלך לעולמו מיכאל סמוס, מאחרוני לוחמי מרד גטו ורשה, בן 99
סמוס, שנלחם לצד מרדכי אנילביץ’ והשליך בקבוקי תבערה על הנאצים, שרד את הגטו, את מחנות הריכוז וצעדת המוות – ולימים הפך לאמן שהקדיש את חייו להנצחת זיכרון השואה
מיכאל סמוס עם שגריר גרמניה בישראל מקבל סיכת כבוד צילום: שגרירות גרמניה בישראל
מיכאל סמוס, אחד מאחרוני הניצולים ממרד גטו ורשה, הלך השבוע לעולמו והוא בן 99. סמוס נולד בשנת 1926 בעיר גדנסק שבפולין. בהמשך עבר ללודז' ולוורשה. בשנת 1940 היה לאחד ממאות אלפי היהודים שנכלאו בכפייה בין חומות הגטו בבירת פולין. בתחילה רוכזו בגטו כ-380 אלף יהודים בצפיפות מחפירה, ובשיאו הגיע מספר התושבים לכחצי מיליון. מחלות ורעב השתוללו, וגופות נראו לעיתים קרובות מוטלות ברחובות. כך דווח ב-Ynet.
סמוס הצטרף למחתרת היהודית בגטו, ופעל במסגרת קבוצה מחתרתית בהנהגת מרדכי אנילביץ'. בזמן שעבד בשיקום קסדות של חיילים נאצים ששבו מהקרבות, הייתה לסמוס גישה לחומר מדלל, שניתן היה להשתמש בו גם להכנת בקבוקי תבערה. הוא גנב ממנו ככל שיכול - והעבירו למחתרת.
"מילאנו בקבוקים, ואז הנחנו אותם על גגות כל הבתים הסמוכים לכניסה לגטו, מתוך ציפייה שברגע שהם יבואו - נוכל להשליך אותם למטה", תיאר סמוס לפני שלוש שנים, בסרטון למוזיאון מחוז סאמטר שבדרום קרוליינה, שהציג אז את יצירותיו.
כאשר נכנסו הנאצים לגטו ב-19 באפריל 1943, מתוך כוונה להחריבו כליל, נטלו מאות יהודים נשק בניסיון נואש להילחם. באותו היום השליך סמוס עצמו בקבוקי תבערה על חיילים נאצים מגגות הגטו - כך סיפר פול דידריך, בן משפחה המתגורר בגרמניה, שבילה עמו כמה חודשים בישראל מוקדם יותר השנה, לסוכנות הידיעות AP.
הוא היה גם אחד ממעטים מלוחמי המרד ששרדו את כמעט חודש הלחימה. סמוס נעצר בידי הנאצים והובל בדרך לטרבלינקה - אך לפי עדותו של דידריך, השומרים עצמם החזירו אותו לאחור משום שנזקקו לפועלים. בהמשך הועבר למחנות נוספים, עד ששרד את צעדת המוות באביב 1945.
בינואר התראיין לאתר משרד הרווחה והשירותים החברתיים. סמוס שחזר אז: “באפריל 1945, לקחו אותנו לצעדת המוות שארכה שבעה ימים ולילות...בגשם ובלי אוכל. הצעדה הגיעה לסופה עבורנו עם הגיענו לכפר שטמסטריט. אני וכמה חברים בכוחותינו האחרונים ברחנו מהכביש לאחת החוות. האיכר הגרמני הזקן הביא לנו חלב לשתייה וזה אחרי שבעה ימים ולילות ללא אוכל, בהם שתינו רק מי גשם בדרך. שתיתי את החלב המנחם והתעלפתי, ולאחר מכן התעוררתי באמבולנס של הצבא האמריקאי וזו הייתה לידתי השנייה - פעם אחת בדנציג ופעם אחת בשטמסטריט".
לאחר המלחמה הגיע סמוס לארצות הברית, שם הקים משפחה. מאוחר יותר עבר לישראל, ושם החל תהליך ההתמודדות העמוק עם מוראות השואה. הוא פנה לציור – ופגש את אשתו השנייה, רותי. "מאותו רגע, מיכאל החל לעבד את חוויותיו דרך האמנות, והלך לבתי ספר בגרמניה כדי להציג בפני צאצאי רודפיו את הבלתי־נתפס", סיפר דידריך. "למרות כל מה שעבר, הוא שמר על חוש הומור שאין לטעות בו", הוסיף. "הוא חייך וצחק איתי אפילו בגיל 99". בשנים האחרונות התגורר סמוס ברמת גן. כך דווח ב-Ynet.
